הרב אליעזר ברלנד - מלאך ה' צבקות

הרב אליעזר ברלנד - מלאך ה' צבקות

הרב אליעזר ברלנד - מלאך ה' צבקות

"אם דומה לך הרב למלאך ה' צבקות תורה יבקשו מפיהו"

השבוע במרוקו

השבוע במרוקו הרב יצא כמה פעמים והתפלל עם אנ"ש, והיה גם שיעורים. הרב אמר שמעכשיו הוא יתחיל לצאת כל יום בעז"ה. יום ראשון בלילה היה 6 שעות מנחה ומעריב, ואחר כך 4 שעות שיעור. הרב שר "כי תעבור במים אתך אני" בניגון חדש, כבר הניגון השני במרוקו שהרב המציא לפסוק הזה. גם שרו הרבה "ואמרתם כה לחי." והרב אמר כשאדם מזכיר שם של צדיק, בזכות רשב"י, בזכות רב אלעזר, וכו', הוא יכול לפטור את כל העולם מן הדין. הרב דיבר הרבה על שלום בית, קדושה, שמירת עיניים, אמונה

בצדיקים. ואמר שאליעזר עבד אברהם היה צריך כל הזמן להתגבר על הקושיות שהיה לו על אברהם אבינו, הצדיק האמת. כל שניה הוא היה צריך להתגבר על הקושיות מחדש, כי הקושיות על הצדיק מתגברים כל שניה מחדש, כי יש המון המון קושיות על הצדיק האמת. אליעזר היה צדיק, היה לו רוח הקודש, הוא ראה את הכל, הוא גם ראה שאנחנו נהיה עכשיו במרוקו. אז כשאברהם שלח אותו לקחת את רבקה ליצחק הוא ראה מה שיצא מהשידוך הזה, הוא ראה את עשו, היה לו קושיא עצומה על אברהם אבינו, איך הוא אמר לי לקחת את האישה הזאת ליצחק, האם אברהם לא ידע שיצא מזה עשו, הכי רע בעולם? אלא העניין הוא כי כמו שהזכרנו לעיל, עשו הוא הקליפה של יעקב, וכמו שמישהו לוקח פרי הוא לא רואה פרי הוא רואה רק קליפה, כן אצל הצדיק אי אפשר לראות אותו עד שאתה מוריד את הקליפה, כי אם אתה עדיין מלא עוונות וראיות אסורות אתה תראה רק קליפה, רק עשו. רק אחרי שאליעזר התגבר על הקושיות שהיה לו על אברהם אבינו הוא ראה את יעקב, כי אם אדם מתגבר על הקושיות שיש לו על הצדיק, ומקיים כל מה שהצדיק אומר בלי שאלות אפילו אם זה הפוך על הפוך, והוא הולך אחריו במסירות נפש, רק אז הוא יראה את האור של הצדיק ולא קודם לכן. וכמה שהפרי יותר טעים ויותר טוב, כך הקליפה יותר גדולה, וכמה שהצדיק יותר גדול חייב להיות קושיות יותר גדולות עליו, ואליעזר עבד אברהם עבר על כל הקושיות.

הרב גם סיפר את הסיפור של הברדיצב'ר, שכל פעם בתפילה התגלה אליו כל המלאכים. וכשהגיע השפאלער זיידע והוא לא מחה בו בזה שהוא דיבר נגד רבינו, אז באותו שניה הוא איבד את כל המלאכים, והמלאכים לא הגיע אליו עוד.

והרב אמר לכולם ללמוד ספר שופטים פרק ד-ה, ובפרט הנשים שיקראו את זה כל יום, כדי לזכות להיות כמו דבורה הנביאה ויעל, שהיו הצדיקים שבדור. וכתוב שם אצל שבט אשר שהם לא הלכו אחרי דבורה הנביאה במסירות נפש כמו נפתלי וזבולון שהלכו "בלא לב ולב" (דה"י א יב) בלי שום בלבולים, ושבט אשר ישבו בצד לראות מה יקרה, וע"י זה הם איבדו את הכל, כל מה שהיה להם עד עכשיו. כי אדם שנשאר לו רק קושיא אחת על הצדיק והוא לא קופץ בתוך האש אחרי הצדיק הוא יכול לאבד את הכל.

והרב שיבח את אמירת תיקון כללי, ואמר שתיקון הכללי הוא כנגד אטום, וכנגד כל הגזירות בעולם. וגם אמר שכל מי שנשאר בשובו בנים יכולים להציל את כל העולם כולו. והוא הביא את בעל הטורים תחילת ספר דברים, שמשה רבינו הוכיח את עם ישראל שכל אחד ואחד יכול להציל 40,000 איש, והרב אמר שכל דור זה נכפל לפי שנים ועשה חשבון כמה כל אחד יכול להציל היום (אנחנו לא זוכרים את המספר), וזה יותר מכל העולם כולו. אבל כל הכוח הזה זה רק מכוח משה רבינו הצדיק של הדור, וכל אחד יכול לזכות לפי שנים ממנו (עיין כנישתא חדא גליון 16). גם משה רבינו לקח את עצמות יוסף עמו, כי בלי הצדיק האמת אין לך כלום, כל הכוח של האדם זה רק מהצדיק האמת. הצדיק האמת יודע בדיוק כמה ילדים יהיה לכל אחד (והרב הצביע על כמה אנשים שעמדו שם), לך יהיה 10, לך 5, מה יש לך כוח לגדל 10 ילדים? הכל בזכות הצדיק האמת. ולא צריך לעשות שום פעולה כדי להביא ילדים לעולם רק לשמור על קדושת הבית ולסמוך על ה'.

מצאנו רמז יפה לזה שהרב אמר שתיקון הכללי הוא כנגד אטום, כי גם בשיעור בתמוז תשע"א הרב דיבר על אטום, כי אז ישראל התחילו להתקין כיפות ברזל בכל מיני מקומות, כדי להגן נגד רקטות וטילים, והרב צחק על זה ואמר שלא צריך כיפת ברזל, רק הדברי תורה שאנשים לומדים והתיקון הכללי שהם אומרים זה מה שיגן עלינו. ואפילו כשאירן יזרקו אטום, כל הדברי תורה שאנשים לומדים עפים באוויר ומבלבל את הרוחות עד שהאטום יהפוך כיוון ויחזור ליפול עליהם ע"כ דברי הרב. כי באמת איזה כיפת ברזל גשמי יכול להגן נגד אטום? אין שום דבר גשמי שמגן נגד אטום, ולכן אנו צריכים כיפת ברזל רוחני, וזה התיקון הכללי. כי העשרה מזמורים שרבינו גילה הם: טז, לב, מא, מב, נט, עז, צ, קה, קלז, קן, שמספרם ביחד עולים 749 בדיוק כמספר "כיפת ברזל".

ספר הכתב מבין האילנות - עמוד עז

ספר ליקוטי מוהר"ן סימן נז

כְּמוֹ כֵן הַתּוֹרָה שֶׁהִיא רְפוּאָה לְכָל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּלְכָל בְּשָֹרוֹ מַרְפֵּא". אֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אוֹתָהּ, כִּי אִם חַכְמֵי הַדּוֹר, כִּי נִמְסְרָה לָהֶם לְדָרְשָׁהּ בִּשְׁלשׁ עֶשְֹרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן. אֲבָל מֵהַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ אִי אֶפְשָׁר לֵידַע דָּבָר, כִּי אִם עַל פִּי חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁהֵם מְפָרְשִׁים אוֹתָהּ. כִּי הַתּוֹרָה עֲנִיָּה בִּמְקוֹמָהּ וַעֲשִׁירָה בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהַחֲכָמִים מְלַקְּטִין וּמְעָרְבִין וּמַרְכִּיבִין אֶת הַתּוֹרָה וְדוֹרְשִׁין אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּשְׁלשׁ עֶשְֹרֵה מִדּוֹת. וְהֵם גּוֹרְעִין וּמוֹסִיפִין וְדוֹרְשִׁין (בָּבָא בַּתְרָא קי"א:), וְאַף שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה כָּךְ, הֵם גּוֹרְעִים מִמֶּנָּה אוֹת אוֹ תֵּבָה, וּבְמָקוֹם אַחֵר מוֹסִיפִין, וּבָזֶה דּוֹרְשִׁין אוֹתָהּ, כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדְעִין, כְּמוֹ שֶׁנִּמְסְרָה לָהֶם. וְעַל כֵּן כְּשֶׁפּוֹגֵם בִּכְבוֹד תַּלְמִיד חָכָם, אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ. כִּי עִקַּר כֹּחַ הָרְפוּאָה שֶׁמְּקַבְּלִין מֵהַתּוֹרָה, אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל כִּי אִם עַל יְדֵי חַכְמֵי הַדּוֹר, כִּי לָהֶם נִמְסְרָה לִדְרשׁ, וְהֵם יוֹדְעִים לְהַרְכִּיב אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה עִקַּר כֹּחַ הָרְפוּאָה כַּנַּ"ל, כִּי כָּל הָעֲשָֹבִים מְקַבְּלִים כֹּחַ מֵהַתּוֹרָה כַּמְבֹאָר לְעֵיל. וְעִקַּר כֹּחָם לְרַפְּאוֹת, הוּא עַל יְדֵי הַהַרְכָּבָה כַּנַּ"ל. עַל כֵּן הָעִקָּר תָּלוּי בְּחַכְמֵי הַדּוֹר, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהֵם יוֹדְעִים לִדְרשׁ אֶת הַתּוֹרָה, וּלְהַרְכִּיב אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה מְקַבְּלִין כֹּחַ כָּל הַהַרְכָּבוֹת שֶׁל כָּל הָעֲשָֹבִים, שֶׁמְּקַבְּלִים כֹּחַ מֵהַתּוֹרָה:

עַל כֵּן הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, וּלְהִזָּהֵר בִּכְבוֹדָם, לִירָא מֵהֶם מְאֹד. וְאַף אִם נִרְאֶה לוֹ מֵהֶם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְפֹרָשׁ בְּהַתּוֹרָה כָּךְ לְפִי דַּעְתּוֹ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁהֵם עוֹשִֹים, חַס וְשָׁלוֹם, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, הוּא צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי הֵם עוֹשִֹים נְכוֹנָה עַל פִּי הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה נִמְסְרָה לָהֶם. כְּגוֹן שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה: "אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ", (דְּבָרִים כ"ה) וְהֵם אָמְרוּ: 'שְׁלשִׁים וְתֵשַׁע מַלְקוֹת דַּוְקָא' (מַכּוֹת כ"ב: עַיֵּן שָׁם). כִּי הֵם יוֹדְעִים עַל פִּי הַדְּרָשׁוֹת וְהַמִּדּוֹת, כְּפִי מַה שֶּׁנִּמְסַר לָהֶם, שֶׁצָּרִיךְ דַּוְקָא שְׁלשִׁים וְתֵשַׁע מַלְקוֹת. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בַּחֲכָמִים, וּלְהַשְׁלִיךְ שִֹכְלוֹ וְדַעְתּוֹ[1], רַק לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם, כִּי לָהֶם נִמְסְרָה הַתּוֹרָה לְדָרְשָׁהּ כַּנַּ"ל:

---

[1] עיין מכתב מאליהו חלק ד עמ' 269 שאסור לסמוך על השכל והחוש כלל נגד דעת החכמים וז"ל, "אכן אם ידמה האדם 'הלא גם אני מבין, ואם גם רבי גדול ממני, אבל גם אני יכול להבחין אם הצדק אתו, והפעם אני רואה קושיא גדולה עליו וגם כי טועה הוא' וכדומה, אז פוגם הוא באמונת חכמים ונוגע בשורשו של המתכבד בקלון חברו אשר ממנו נובע לשון הרע" ע"ש, ועיין שם חלק א עמ' 75 מכתב בדבר אמונת חכמים.

כנישתא חדא - מהנעשה בעולמו של הרב אליעזר ברלנד שליט"א - גליון 18

                               

 מלך ביופיו תחזינה עיניך

בחודש זה היה יארצייט של הרב בנימין זאב חשין זצ"ל, י"ז חשון. נכתוב לעילוי נשמתו הטהורה. היה מרגלה בפומיה בדרשותיו בביה"כ בית אהרון ועוד לחזק על מעלת שמירת עיניים. וכך היה אומר, הפסוק מזהיר (ישעיה לג) "ועצם עיניו מראות ברע", "מלך ביפיו תחזינה עיניך", שכפי שמירת העיניים תזכה ביופי ההסתכלות להסתכל ביופיו ואור זיו פניו של מלך המשיח. שגם הזכות של כל אחד ואחד בראיית פני המשיח יהיה לפי איך ששמר את העיניים, ויהיה דרגות בהסתכלות כמו שהרמב"ם אומר שיהיה דרגות בידיעת ה' שנאמר, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", כמו שהמים בים אינו שווה כבל מקום, יש מקומות עמוקים ויש פחות עמוקים, כל אחד בגאולה יזכה לידיעת ה' לפי עבודתו ודרגתו בעבודת ה', כך ההסתכלות בראיית אורו של המשיח תהיה לפי שמירת העיניים, הן לרב הן למועט.

וכן מורנו הרב שליט"א אמר ביום שני בשיעור במרוקו, שעשו הוא הקליפה של יעקב ומכסה אותו, וכמו מי שמסתכל על אבטיח הוא לא רואה אבטיח, הוא רואה רק קליפה, וכמה שטורח האדם להוריד את הקליפה הוא יכול לטעום מהפרי, כן אצל הצדיק כמה שאדם מתגבר על הקליפות הוא זוכה לראות את אור הצדיק. ואם הוא אינו משתדל להתגבר על הקליפות הוא יראה על הצדיק רק רע, הוא לא יראה יעקב רק עשו. וזה היה הניסיון של אליעזר עבד אברהם לקחת רבקה לאישה ליצחק, כי בתחילה הוא ראה שרק עשו יצא ממנה, עד שהוא התגבר על הקליפות וזכה לראות אורו של יעקב. והרב המשיך ואמר שכמה שהפרי יותר גדול ויותר טעים הקליפה יותר גדולה וחזקה. ולכן לפי הנ"ל מובן מה שכתוב על מלך המשיח שיהיו אנשים שיראו עליו רק רע מגודל קדושת אורו הצח והנקי, וכמו שאמר הרב חשין זצ"ל שרק אלה ששומרים על קדושת העיניים יזכו לראות את אורו האמת כל אחד לפי מדרגתו. הרב זאב חשין זצ"ל היה נוהג לשים בוץ במשקפיים כשהיה יוצא בדרכים, והכל כדי לזכות לשמירת עיניים מוחלטת, לקיים "ועצם עיניו מראות ברע, מלך ביפיו תחזינה עיניך", וכל בניו ונכדיו הולכים בדרכו, שנזכה בזכותם לראות אורו של משיח.

הרב זאב חשין זצ"ל היה מהרבנים הראשונים שנתן שיעורים כדי לעשות בעלי תשובה, והיה אפילו נוסע למרחקים עבור קירוב רחוקים, אם זה בביה"כ בית אהרון, בישיבת אור החיים, בביה"כ מוסיוף, בפרדס כץ אצל ר' דניאל זר, ועוד מקומות. בניו, ר' משה חיים, ר' אברהם, ר' אהרן, ר' יוסף צבי, ור' שלמה זלמן, ממשיכי דרכו, ונכדיו, שמזכים את הרבים במסירת שיעורים ועוד. מורנו הרב שליט"א תמיד אומר כשמספרים על מעשיו של צדיק אפשר ע"י הסיפור לעורר את הזכות שלו ולזכות לניצוץ מהנשמה הזאת. ר' נתן כותב בליק"ה שאסור להגיד הם היו צדיקים מה אני, רחוק ממעשיהם, ח"ו להגיד כך, כי ע"י שמספרים עליהם ומשבחים את מעשיהם, אפשר לזכות לאיזשהו בחינה ממעשיהם הטובים. מעשה אבות סימן לבנים.

הרב אורי זוהר שהיה מהראשונים של הבוהמה הישראלית, היה אחד מרבים שהתחזקו וחזרו בתשובה בזכות השיעורים שהיה בביה"כ בית אהרון. הרב עובדיה יוסף זצ"ל, כשהספיד את הרב חשין, אמר, אם ראיתי ברסלב אמיתי זה היה הרב זאב חשין זצ"ל. ושמעו זאת מעוד כמה רבנים ספרדים, הרב מוצפי, ועוד, שהעריכו מאוד את הרב זאב חשין זצ"ל שעשה קידוש ה' לחסידות ברסלב. הוא היה דוגמא אישית איך חסיד ברסלב צריך להראות. כשרואים אותך יושב ולומד ומתנהג ביראת שמים כולם אחריך מתקרבים. מורנו הרב שליט"א תמיד היה אוהב בשיעוריו במוצ"ש הנהוג בחסידות ברסלב לקרוא מספר חיי מוהר"ן (תקמ"ג) השיחה שרבינו הזהיר את חסידיו ללכת ולקרב נפשות להשם יתברך, ולא רק אנשים פשוטים אלא דווקא את האנשים החשובים, כמו הלמדנים הגדולים, העשירים, והמיוחסים, כי כשזוכים לקרב אותם אז ממילא כולם אחריהם מתקרבים. ולזה זכה הרב זאב חשין זצ"ל.

מספרים כשהרב זאב חשין ור' לוי יצחק בנדר ור' שמואל שפירא בנו את השול (ביה"כ ברסלב מאה שערים) לא היה בקושי מנין וכולם היו צוחקים למי בונים ביה"כ כזה גדול. אבל הם האמינו שעוד יבוא יום שהמקום לא יספיק. מורנו הרב שליט"א אמר שלא לחינם זה נקרא השול, כי שול זה ר"ת שמואל (שפירא), וועלוול (זאב חשין), לוי יצחק (בנדר). הרב כתב לכמה מתלמידיו תפילות שיזכו לגור קרוב לשול ולהתפלל בשול כל יום כי המקום שם ספוג ביראת שמים, והכל בזכות שלושת הצדיקים האלו, ר' שמואל זצ"ל, ר' וועלוול זצ"ל, ור' לוי יצחק זצ"ל. והרב אמר, כשהם היו בחיים לא היה אינתיפאדה, הם הגינו מערבים, וכשנפטרו שלושתם בתשמ"ט התחילו הערבים בכל הארץ להשתולל. ואמר הרב, אעפ"כ צריך להאמין שהם הלכו להחיש את הגאולה, וגם על זה הרב מצא רמז, חיש ר"ת חשין, לוי יצחק, שפירא. ואמר שזה זכות גדולה להתפלל בשול.

הרב זאב חשין פעם אמר לר' שמואל שפירא, אני רוצה לזכות להיות כמוך, תמיד בעבודת ה', תמיד בליקוטי תפילות וליקוטי הלכות ועוד ספרי רבינו ומוהרנ"ת. אמר לו ר' שמואל, שנינו פועלים ביחד, אני פועל ע"י הליקוטי תפילות עם כיסופים לה' להחזיר אנשים בתשובה, כמו שרבינו אמר בליקו"מ (תורה לא) שע"י שאדם מוציא כיסופיו בפה הוא בורא נפשות שפורחות באוויר ונכנסים באנשים אחרים ומעוררים בהם ג"כ כאלה כיסופים. אנחנו כל אחד משלים את השני, אבל מזה ומזה אל תנח ידך.

אחד מבניו של הרב זאב חשין זצ"ל סיפר, שפעם הוא הלך עם אביו ועברו ליד ביתו של מורנו הרב ברלנד שליט"א, והרב חשין אמר לו "כאן גר יהודי שכל העולם עומד בזכות התפילות שלו". כי הרב חשין, ע"י שמירת העיניים שלו באופן מופלג, זכה ל”מלך ביפיו תחזינה עיניך", לראות את הצדיק בלי מסכים, מה שרוב העולם אינם זוכים לראות.

כשהעניין של שמיעת שיעורים בקלטות התחיל, הרב זאב חשין זצ"ל אמר, שמשיח לא יבוא לכל אחד ואחד, אלא יהיה לו כמה תלמידים מסביבו שישמעו והשאר ישמעו בקלטות. וכן מורנו הרב כשהוא עבר לגור בביתר וכולם אמרו, מה נעשה עכשיו שהרב לא נמצא אתנו, מי יוריד לנו דבורי אש משמים להשביע נפשנו הצמאים. הרב אמר בשיעור, שברוך ה' היום יש מכוניות ואפשר להגיע לכאן תוך 20 דקות, יש גם פלאפונים, יש קלטות, יש דיסקים, לא צריך להפסיד אפילו שיעור אחת.   

גם היה  החודש יארצייט של הרב מרדכי שרעבי זצ"ל, כ' חשון. הרב שלום ארוש שליט"א סיפר שהגיע פעם אחת לבית מדרשו של הרב מרדכי שרעבי זצ"ל, ישיבת המקובלים נהר שלום במחנה יהודה בירושלים, ואמר לי, "אתה חסיד ברלנד תקרא ליקוטי מוהר"ן". וכל הלילה ישב והקשיב כשקראתי ליקוטי מוהר"ן, כשרציתי להפסיק שחשבתי שהוא נרדם, היה אומר אודרוב אודרוב (תמשיך תמשיך). הרב משה צנעני סיפר שאחד היה צריך ישועה, אמר לו הרב שרעבי תילך לבית כנסת לידרמן בבני ברק שם תראה אברך מתפלל בהתלהבות בתנועות משונות, בבחינת "כל עצמותי תאמרנה" ותבקש ממנו ישועה, אפילו אם הוא יבזה את עצמו מאוד ויגיד שהוא אינו ראוי לברכות, תתעקש עד שהוא יתן ברכה. הוא הלך לשם, ואת מי הוא פגש? את מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א. וכן היה בדיוק כמו הרב שרעבי אמר, והוא התעקש, וקיבל ישועה. רואים מכאן גדולת הרב מרדכי שרעבי זצ"ל שאפילו לפני יותר מארבעים שנה, שהרב היה עדיין אברך צעיר, הוא ראה ברוח קדשו מי זה הצדיק האמת שבדור הזה, בלי בלבולים, ואפילו לא הכיר אותו. מה אנחנו שרואים בעינינו זה הרבה שנים גדולת הרב ועדיין יש לנו בלבולים.

גם החודש היה היארצייט של ר' ישראל בער אודסר זצ"ל, י"ח חשון. מורנו הרב שליט"א שימש את הרב אודסר זצ"ל לפני שהוא הגיע להידבק ברב לוי יצחק זצ"ל. כשנפטר הרב אודסר, מורנו הרב אמר, שאפילו אם אדם יעבוד את ה' אלף שנה הוא לא יגיע לעבודת ה' של ר' ישראל בער, שהיה כולו שדות, התבודדיות, דביקות בה', שירים, ניגונים, שמחה אדירה, קירוב רחוקים, וכל פרוטה שהיה לו הכל שמר להפצת ספרי רבינו, והרב שיבח את ספרי הקרן שערוכים מאוד יפה. והרב סיפר כמה פעמים סיפור התקרבות של הרב אודסר לברסלב. הוא היה חסיד קרלין, והרגיש חוסר בעבודת ה', ולמזלו מצא ספר השתפכות הנפש בגניזה בלי כריכה, ומיד שהוא התחיל לקרוא בו הרגיש שזה מה שיחיה אותו, כי הספר היה מלא עצות לעבודת ה' ללכת לשדות ולשפוך שיחה עם ה' וכו', והוא הלך עם זה יום יום לקיים מה שכתוב שם, עד שפעם אחת חסיד אחר ראה אותו קורא בספר וחטף אותו מידו ואמר לו, אסור לקרוא את זה, זה ברסלב, וכל הרבנים נגד זה. אז הוא אמר, לא אכפת לי אם כל הרבנים אומרים שאסור, זה נותן לי כזה חיות שאי אפשר לתאר. וזה היה פעם הראשון שהוא שמע את השם ברסלב. שנים אחרי זה הוא אמר שאפילו שהחסיד הזה גנב ממני את הספר שהיה כל חיותי באותו זמן, הוא נתן לי מתנה גדולה מזו, הוא נתן לי ברסלב. ומאותו שניה הוא החליט שהוא ימסור את הנפש עד שהוא ימצא חסיד ברסלב שידריך אותו בעבודת ה'. ומורנו הרב סיפר, שכשאמר להם שהוא לא ישמע אפילו לכל הרבנים והאדמו"רים אם אומרים לו לא ללמוד ברסלב, אז שאלו אותו, מה אם אליהו הנביא בעצמו ירד משמים ויגיד לך שאסור ללמוד ספרי ברסלב, מה תגיד אז? הוא ענה להם, אם אליהו הנביא עכשיו ירד משמים בלהבת אש ויגיד לי שאסור ללמוד ספרי ברסלב, אני יגיד שזה לא אליהו הנביא! ככה אדם צריך להאמין בצדיק, שאפילו אם כל הרבנים אומרים לך שהוא לא צדיק או אפילו אם אליהו הנביא בעצמו יגיד לך, אל תאמין, תגיד שזה לא אליהו הנביא. ובלי העזות דקדושה הזה היה בלתי אפשרי לר' ישראל בער להתקרב לרבינו. והוא אמר שכל מה שהוא שמע יותר ויותר דברים נגד רבינו זה רק חיזק אותו יותר, כי בסוף החולקים הם אלו שפרסמו גדולת רבינו בעולם, כי עכשיו שמשקרים ואומרים עליו כל דבר אסור, אפשר גם לפרסם מי הוא באמת. כמו שרבינו אומר בכמה תורות, שהמתנגדים הם מכסים על הצדיק שהוא יכול להתפרסם בעולם ולא יגרם ע"י זה נזק שזה יגיע לאנשים שאינם ראויים.  

השבוע במרוקו הרב יצא כמה פעמים והתפלל עם אנ"ש, והיה גם שיעורים. הרב אמר שמעכשיו הוא יתחיל לצאת כל יום בעז"ה. יום ראשון בלילה היה 6 שעות מנחה ומעריב, ואחר כך 4 שעות שיעור. הרב שר "כי תעבור במים אתך אני" בניגון חדש, כבר הניגון השני במרוקו שהרב המציא לפסוק הזה. גם שרו הרבה "ואמרתם כה לחי." והרב אמר כשאדם מזכיר שם של צדיק, בזכות רשב"י, בזכות רב אלעזר, וכו', הוא יכול לפטור את כל העולם מן הדין. הרב דיבר הרבה על שלום בית, קדושה, שמירת עיניים, אמונה

בצדיקים. ואמר שאליעזר עבד אברהם היה צריך כל הזמן להתגבר על הקושיות שהיה לו על אברהם אבינו, הצדיק האמת. כל שניה הוא היה צריך להתגבר על הקושיות מחדש, כי הקושיות על הצדיק מתגברים כל שניה מחדש, כי יש המון המון קושיות על הצדיק האמת. אליעזר היה צדיק, היה לו רוח הקודש, הוא ראה את הכל, הוא גם ראה שאנחנו נהיה עכשיו במרוקו. אז כשאברהם שלח אותו לקחת את רבקה ליצחק הוא ראה מה שיצא מהשידוך הזה, הוא ראה את עשו, היה לו קושיא עצומה על אברהם אבינו, איך הוא אמר לי לקחת את האישה הזאת ליצחק, האם אברהם לא ידע שיצא מזה עשו, הכי רע בעולם? אלא העניין הוא כי כמו שהזכרנו לעיל, עשו הוא הקליפה של יעקב, וכמו שמישהו לוקח פרי הוא לא רואה פרי הוא רואה רק קליפה, כן אצל הצדיק אי אפשר לראות אותו עד שאתה מוריד את הקליפה, כי אם אתה עדיין מלא עוונות וראיות אסורות אתה תראה רק קליפה, רק עשו. רק אחרי שאליעזר התגבר על הקושיות שהיה לו על אברהם אבינו הוא ראה את יעקב, כי אם אדם מתגבר על הקושיות שיש לו על הצדיק, ומקיים כל מה שהצדיק אומר בלי שאלות אפילו אם זה הפוך על הפוך, והוא הולך אחריו במסירות נפש, רק אז הוא יראה את האור של הצדיק ולא קודם לכן. וכמה שהפרי יותר טעים ויותר טוב, כך הקליפה יותר גדולה, וכמה שהצדיק יותר גדול חייב להיות קושיות יותר גדולות עליו, ואליעזר עבד אברהם עבר על כל הקושיות.

הרב גם סיפר את הסיפור של הברדיצב'ר, שכל פעם בתפילה התגלה אליו כל המלאכים. וכשהגיע השפאלער זיידע והוא לא מחה בו בזה שהוא דיבר נגד רבינו, אז באותו שניה הוא איבד את כל המלאכים, והמלאכים לא הגיע אליו עוד.

והרב אמר לכולם ללמוד ספר שופטים פרק ד-ה, ובפרט הנשים שיקראו את זה כל יום, כדי לזכות להיות כמו דבורה הנביאה ויעל, שהיו הצדיקים שבדור. וכתוב שם אצל שבט אשר שהם לא הלכו אחרי דבורה הנביאה במסירות נפש כמו נפתלי וזבולון שהלכו "בלא לב ולב" (דה"י א יב) בלי שום בלבולים, ושבט אשר ישבו בצד לראות מה יקרה, וע"י זה הם איבדו את הכל, כל מה שהיה להם עד עכשיו. כי אדם שנשאר לו רק קושיא אחת על הצדיק והוא לא קופץ בתוך האש אחרי הצדיק הוא יכול לאבד את הכל.

והרב שיבח את אמירת תיקון כללי, ואמר שתיקון הכללי הוא כנגד אטום, וכנגד כל הגזירות בעולם. וגם אמר שכל מי שנשאר בשובו בנים יכולים להציל את כל העולם כולו. והוא הביא את בעל הטורים תחילת ספר דברים, שמשה רבינו הוכיח את עם ישראל שכל אחד ואחד יכול להציל 40,000 איש, והרב אמר שכל דור זה נכפל לפי שנים ועשה חשבון כמה כל אחד יכול להציל היום (אנחנו לא זוכרים את המספר), וזה יותר מכל העולם כולו. אבל כל הכוח הזה זה רק מכוח משה רבינו הצדיק של הדור, וכל אחד יכול לזכות לפי שנים ממנו (עיין כנישתא חדא גליון 16). גם משה רבינו לקח את עצמות יוסף עמו, כי בלי הצדיק האמת אין לך כלום, כל הכוח של האדם זה רק מהצדיק האמת. הצדיק האמת יודע בדיוק כמה ילדים יהיה לכל אחד (והרב הצביע על כמה אנשים שעמדו שם), לך יהיה 10, לך 5, מה יש לך כוח לגדל 10 ילדים? הכל בזכות הצדיק האמת. ולא צריך לעשות שום פעולה כדי להביא ילדים לעולם רק לשמור על קדושת הבית ולסמוך על ה'.

מצאנו רמז יפה לזה שהרב אמר שתיקון הכללי הוא כנגד אטום, כי גם בשיעור בתמוז תשע"א הרב דיבר על אטום, כי אז ישראל התחילו להתקין כיפות ברזל בכל מיני מקומות, כדי להגן נגד רקטות וטילים, והרב צחק על זה ואמר שלא צריך כיפת ברזל, רק הדברי תורה שאנשים לומדים והתיקון הכללי שהם אומרים זה מה שיגן עלינו. ואפילו כשאירן יזרקו אטום, כל הדברי תורה שאנשים לומדים עפים באוויר ומבלבל את הרוחות עד שהאטום יהפוך כיוון ויחזור ליפול עליהם ע"כ דברי הרב. כי באמת איזה כיפת ברזל גשמי יכול להגן נגד אטום? אין שום דבר גשמי שמגן נגד אטום, ולכן אנו צריכים כיפת ברזל רוחני, וזה התיקון הכללי. כי העשרה מזמורים שרבינו גילה הם: טז, לב, מא, מב, נט, עז, צ, קה, קלז, קן, שמספרם ביחד עולים 749 בדיוק כמספר "כיפת ברזל".

  

שבת שלום לכולם – רחמים 

לרפואת הרב אליעזר בן עטיה והרב שלום בן ימנה. לעילוי נשמת הרב עובדיה בן ג'ורג'יה.

  לקבלת גיליון KNISHTACHADA@GMAIL.COM

תרומתכם חשובה לנו מאוד, כל תרומה תתקבל בברכה    054-8407573

ספר הכתב מבין האילנות עמוד סה-עג

ספר ליקוטי הלכות יו"ד - הלכות יין נסך הלכה ד אות י

וְעַל - כֵּן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל - יְדֵי מַחֲלֹקֶת (כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר), כִּי זֶה עִקַּר עִסְקָם וְהִשְׁתַּדְּלוּתָם שֶׁל הַשֵּׁדִין יְהוּדָאִין לְעַקֵּם לֵב יִשְֹרָאֵל לְהַרְבּוֹת מַחֲלֹקֶת, כִּי עַל - יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ בְּיוֹתֵר לְהִתְלַבֵּשׁ עַצְמָן בְּמִצְווֹת הַרְבֵּה שֶׁלָּהֶם, שֶׁמַּכְנִיסִין בְּלֵב כָּל הַנּוֹטֶה אַחֲרֵיהֶם שֶׁחֲבֵרוֹ נָטָה מֵהָאֱמֶת וְשֶׁהוּא שׂוֹנֵא לוֹ. וְעַל - כֵּן מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהָדְפוֹ וּלְרָדְפוֹ עַד הַנֶּפֶשׁ. וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַסְּבָרוֹת מְזֻיָּפוֹת כַּאֲשֶׁר מָצוּי כָּל זֶה בָּעוֹלָם, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. וְהָעִקָּר מִתְגַּבְּרִין עַצְמָן הַשֵּׁדִין יְהוּדָאִין לְהִתְלַבֵּשׁ עַצְמָן בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵינָם מְפַקְּחִים עַל דַּרְכֵיהֶם כָּרָאוּי לְהִנָּצֵל מֵהֶם, כִּי בָּהֶם כָּרוּךְ בְּיוֹתֵר הַיֵּצֶר הָרָע, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁמַּנִּיחַ כָּל יִשְֹרָאֵל וְאֵינוֹ מִתְגָּרֶה אֶלָּא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים. וְעִקַּר הִתְגָּרוּתוֹ בָּהֶם עַל - יְדֵי בְּחִינַת שֵׁדִין יְהוּדָאִין שֶׁהֵם מִתְלַבְּשִׁים בְּלוֹמְדִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵינָם שְׁלֵמִים. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וּבִפְרָט בְּרָעֲיָא מֵהֵימָנָא פָּרָשַׁת נָשׂא. עַד שֶׁנִּתְעַקֵּם לִבָּם עַל הַכְּשֵׁרִים הָאֲמִתִּיִּים וּמַתִּירִים וּמְצַוִּים לְהָדְפָם וּלְרָדְפָם, כִּי חוֹתְרִים לִמְצֹא בָּהֶם חֶסְרוֹנוֹת וּפְגָמִים וְכוּ' עַד שֶׁנַּעֲשֶֹה אֶצְלָם מִצְוָה לְרָדְפָם חִנָּם. וְזֶה לְמִי מְדָנִים לְמִי שִֹי"חַ רָאשֵׁי תֵּבוֹת, חָכָם, שֵׁד יְהוּדִי, שֶׁמִּמֶּנּוּ כָּל הַמְּדָנִים וְהָרִיב וְהַמַּחֲלֹקֶת (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "בְּנֵי לָן בֵּיתָא" בְּסִימָן כח, לִקּוּטֵי חֵלֶק א). וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה "בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים" הַנַּ"ל, שֶׁמִּלְמַעְלָה אֵינוֹ יוֹצֵא כִּי אִם אוֹר פָּשׁוּט. וּלְמַטָּה הוּא נִצְטַיֵּר לְכָל אֶחָד לְפִי הַכְּלִי שֶׁלּוֹ, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת זָכָה - נַעֲשֵֹית הַתּוֹרָה לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה - נַעֲשֵֹית הַתּוֹרָה אֶצְלוֹ סַם מָוֶת, וּמִשָּׁם עִקַּר הַבְּחִירָה. עַל - כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו הַנִּצְחִיִּים צָרִיךְ לִצְעֹק הַרְבֵּה לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְכַוֵּן דַּעְתּוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹלִיכֵהוּ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ לַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּלָל, כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁבְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל בִּלְעָם שֶׁאָמַר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, לֵךְ עִמָּהֶם וְכוּ'. אַף - עַל - פִּי שֶׁרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא הָיָה לָזֶה כְּלָל. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת הַרְבֵּה[1], כִּי שָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה שֶׁהִיא חִדּוּשׁ נִפְלָא יוֹתֵר מִכָּל הַחִדּוּשִׁים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁבָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ, כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים. וְעִקַּר הַבְּחִירָה הִיא בִּבְחִינָה זֹאת, בִּבְחִינַת בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַבָּא לִטָּהֵר - מְסַיְּעִין לוֹ. הַבָּא לִטָּמֵא - פּוֹתְחִין לוֹ...

וְעַל - כֵּן עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת עַל - יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת וְשִֹנְאַת חִנָּם, כִּי זֹאת הָיָה בְּעוֹכְרֵינוּ, כִּי עַל - יְדֵי זֶה חָרַב בַּיִת שֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וַעֲדַיִן מְרַקֵּד בֵּינָן וּמַאֲרִיךְ הַגָּלוּת עַל - יְדֵי זֶה בְּיוֹתֵר, כִּי אַף - עַל - פִּי שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵנוּ הָרַבִּים יֵשׁ הַרְבֵּה עֲווֹנוֹת וּבִפְרַט פְּגַם הַבְּרִית שֶׁמָּצוּי מְאֹד ה' יִתְבָּרַךְ יַצִּיל לְהַבָּא, אַף - עַל - פִּי - כֵן הַכֹּל הָיָה מִתְתַּקֵּן עַל - יְדֵי צַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר שֶׁהוּא מֵאִיר בְּיִשְרָאֵל דְּרָכִים קְדוֹשִׁים אֲמִתִּיִּים לַהֲשִׁיבָם מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים וּלְתַקְּנָם כֻּלָּם, אַךְ הַבַּעַל דָּבָר הִתְפַּשֵּׁט לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ לְהַרְחִיק מְאֹד מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ הַזֶּה, כִּי בּוֹדֶה עָלָיו שְׁקָרִים וּכְזָבִים, עָלָיו וְעַל כָּל הַנִּלְוִים אֵלָיו, בְּחַיָּיו וּלְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, עַד שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בִּגְדוֹלֵי הַדּוֹר. עַד שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם שֶׁמִּצְוָה לְרָדְפָם וּלְהָדְפָם וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהֵם הַמַּנְהִיגִים הַחוֹלְקִים, הֵם חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין, שֶׁהֵם מְהַפְּכִין הָאֱמֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל, כִּי מִשָּׁם עִקַּר כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע וְכַנַּ"ל. וְעַל - כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל - יְדֵי הַמְשָׁכַת אֲמִתַּת הָאֱמֶת הַנִּמְשָׁךְ מֵאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁמִּתְנוֹצֵץ בְּתוֹךְ תֹּקֶף הַגָּלוּת שֶׁבְּלֹא זֶה לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהִתְקַיֵּם כְּלָל כַּיָּדוּעַ, כִּי עִקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן יִהְיֶה עַל - יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁהוּא מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה", דָּא מֹשֶׁה - מָשִׁיחַ, כִּי אָז יְתַקֵּן מַה שֶּׁטָּעָה בְּהַכָּאַת הַצּוּר, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשַׁךְ שֹׁרֶשׁ הַמַּחֲלֹקֶת בִּקְדֻשָּׁה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, אִלְמָלֵא הִכָּה מֹשֶׁה בַּצּוּר לָא הֲווּ טַרְחֵי רַבָּנָן בִּשְׁמַעְתְּתָא, כִּי מֵהַכָּאַת הַצּוּר, שֶׁעַל - יְדֵי זֶה טַרְחֵי רַבָּנָן בִּשְׁמַעְתְּתָא, עַל - יְדֵי זֶה נִתְרַבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְֹרָאֵל בְּדִינֵי הַתּוֹרָה, וּמִשָּׁם נִשְׁתַּלְשֵׁל הַמַּחֲלוֹקוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁבֵּין יִשְֹרָאֵל, שֶׁעַל - יְדֵי זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית מִקְדָּשׁ, וְעַל - יְדֵי זֶה נִתְאָרֵךְ הַגָּלוּת (וּבְכָל זֶה יֵשׁ הַרְבֵּה לְבָאֵר) וְהַתִּקּוּן עַל - יְדֵי מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ כַּנַּ"ל[2]:...

וְאִתְפַּשְׁטוּתָא דְּמֹשֶׁה בְּכָל דָּרָא, וּמְתַקֵּן אֶת יִשְֹרָאֵל בְּכָל דּוֹר, וּמְתַקֵּן הַכָּאַת הַצּוּר שֶׁמִּמֶּנּוּ כָּל הַמַּחֲלֹקֶת כַּנַּ"ל, שֶׁבָּא עַל - יְדֵי טָעוּתִים הַנַּ"ל, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ וְכוּ'. שֶׁעַל - יְדֵי זֶה מַטְעִין הַשֵּׁדִין יְהוּדָאִין מְאֹד. וְעִקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן יִהְיֶה עַל - יְדֵי מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ, שֶׁאָז יִזְכֶּה לְכַוֵּן דַּעַת ה' יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת וְלֹא יִטְעֶה עוֹד בְּשׁוּם דָּבָר, וְעַל - יְדֵי זֶה יְתַקֵּן הַבְּחִירָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְיָשׁוּבוּ הַכֹּל לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָעַכּוּ"ם יָשׁוּבוּ לַה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּי אָז אֶהֱפֹךְ אֶל כָּל הָעַמִּים שָֹפָה בְּרוּרָה וְכוּ'. (וַעֲדַיִן צְרִיכִין לְבָאֵר כָּל זֶה, כִּי יֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר, בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ). וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר, "וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי וְכוּ'", שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹד סְפֵקוֹת כְּלָל:...

אֲבָל יִשְֹרָאֵל הַכְּשֵׁרִים בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם מְבִינִים שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, כִּי הַכֹּל מֶאת ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים וְכוּ' וַיֹּאמֶר כִּי יְשׁוּבוּן", וְצוֹעֲקִים אֵלָיו וְשָׁבִים אֵלָיו, כִּי שׁוֹמְעִים קוֹל ה' וּרְמָזָיו מִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן", 'עֵקֶב' דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהוּא תַּחַת עָקֵב וְרַגְלַיִן, שֶׁדּוֹרְסִין אוֹתוֹ בָּרַגְלַיִם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת הִרְכָּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁינוּ וְכוּ', בְּחִינַת לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ. וְאָז דַּיְקָא בִּבְחִינַת עָקֵב, כְּשֶׁתִּזְכֶּה לִשְׁמֹעַ אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, שֶׁהַכֹּל מֵהַמִּשְׁפָּט שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בָּזֶה כְּדֵי לַהֲשִׁיבְךָ אֵלָיו. אָז, וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ וְכוּ'. וְזֶהוּ "וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָֹו", 'בַּעֲקֵב' דַּיְקָא כְּשֶׁיִּתְגַּבֵּר עֵשָֹו בְּסוֹף הַגָּלוּת וְיִרְצֶה לִדְרֹס בַּעֲקֵבוֹ עַל רֹאשׁ יִשְֹרָאֵל בִּבְחִינַת הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב, וְזֶהוּ בְּחִינַת עִקְבוֹת מְשִׁיחָא. וְאָז דַּיְקָא 'וְיָדוֹ' בְּחִינַת אֱמוּנָה, 'אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב' לְהַפִּילוֹ עַל - יְדֵי זֶה. וְזֶה בְּחִינַת הַנּוֹשֵׁךְ עִקְבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר, כִּי שִׁמְשׁוֹן הָיָה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, כַּמּוּבָא[3]:...

וַעֲדַיִן מְרַקֵּד בֵּינָן עַל - יְדֵי זֶה, וְכָל הַצָּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְכָל אֲרִיכוּת הַגָּלוּת עַל - יְדֵי זֶה, כִּי זֶה יוֹדְעִים בִּכְלָל. וְכֵן יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת בְּנַפְשׁוֹ נִגְעֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד בְּעִנְיָן הַתַּאֲוָה הָרָעָה הַזֹּאת שֶׁהוּא רַע הַכּוֹלֵל שֶׁל שִׁבְעִים אֻמִּין, שֶׁהוּא תַּאֲוַת נִאוּף, אֲשֶׁר כִּמְעַט אֵין גַּם אֶחָד נָקִי כָּרָאוּי בְּעִנְיָן זֶה וְשָׁכִיחַ הַרְבֵּה שֶׁפָּגְמוּ מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלָן, זוּלַת גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים מֻבְחָרִים, יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁהִתְפָּאֲרוּ אֶת עַצְמָם בְּהִתְפָּאֲרוּת אֲמִתִּי עֹצֶם כֹּחַ גְּבוּרָתָם וּקְדֻשָּׁתָם בְּעִנְיַן זֶה וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֲבָל רֹב הָעוֹלָם כְּכֻלּוֹ וַאֲפִלּוּ הַכְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים קְצָת אֵינָם נְקִיִּים כָּרָאוּי. וְכָל אֶחָד כְּפִי פְּגָמוֹ בָּזֶה, כֵּן מְקֻלְקָלִים כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ, וְעַל - יְדֵי זֶה אֵין בְּכֹחוֹ לְקַבֵּל וּלְצַיֵּר הָאוֹר הָעֶלְיוֹן כָּרָאוּי לְטוֹבָה, עַל - כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ מְאֹד לִבְלִי לִהְיוֹת חָכָם בְּעֵינָיו לִנְטוֹת אַחֲרֵי חָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל הַמְצוּיִים בָּעוֹלָם, בִּפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁמִּתְלוֹצְצִים מִכַּמָּה דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וּבִפְרָט מִתְּפִלָּה בְּכַוָּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל פָּסוּק (תְּהִלִּים יב, ט), "כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם", אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֶם. וּמַאי נִיהוּ? תְפִלָּה. וְכָל כֹּחַ שֶׁל אֵלּוּ הַלֵּיצָנִים וְהַמְזַלְזְלִים בִּכְשֵׁרֵי הַדּוֹר הַמְיַגְּעִים עַצְמָם לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. הוּא עַל - יְדֵי טָעוּתִים הַנַּ"ל, עַל - יְדֵי שֶׁמְּהַפְּכִים דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, עַד שֶׁהַתּוֹרָה נַעֲשֵֹית לָהֶם סַם מָוֶת בִּבְחִינַת לֹא זָכָה וְכוּ', עַד שֶׁאוֹמְרִים כְּזָבִים וּשְׁקָרִים וְכָל מִינֵי לֵיצָנוּת עַל הַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת הַנַּ"ל. וּכְאִלּוּ הֵם עוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאוֹמְרִים שֶׁעַל - פִּי הַתּוֹרָה מַגִּיעַ לְהָדְפָם וּלְרָדְפָם בְּכָל מִינֵי רְדִיפוֹת בְּפַרְנָסָתָם וּבְנַפְשָׁם לְהַתִּיר דָּמָם מַמָּשׁ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְכָל זֶה עַל - יְדֵי טָעוּתִים הַנַּ"ל, שֶׁבָּאִים עַל - יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁעַל - יְדֵי זֶה נִפְגָּם הַכְּלֵי הַמֹּחִין, עַד אֲשֶׁר מְהַפֵּךְ אוֹר הַתּוֹרָה מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ וְכַנַּ"ל. וְעִקַּר הַקִּלְקוּל עַל - יְדֵי הַגְּדוֹלִים וְהַמַּנְהִיגִים אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵינָם נְקִיִּים כָּרָאוּי בַּתַּאֲוָה הַנַּ"ל. וְלֹא דַּי לָהֶם בָּזֶה, אַף גַּם אֵינָם מַכִּירִים אֶת מְקוֹמָם מֵחֲמַת תַּאֲוַת הַהִתְנַשְֹּאוּת וְהַכָּבוֹד, עַד שֶׁמִּתְקַנְּאִים בְּהַכְּשֵׁרִים שֶׁאֵינָם נִכְנָעִים תַּחְתָּם וְחוֹתְרִים עֲלֵיהֶם וּמְעַיְּנִים בָּהֶם בְּעַיִן רָעָה לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בָּהֶם כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וְהַפְּגָמִים. וּבְדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, עַל - כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לְהַבַּעַל דָּבָר לְעַקֵּם דַּעְתָּם עַד שֶׁמַּטְעִין אֶת עַצְמָם וְאוֹמְרִים שֶׁעַל - פִּי הַתּוֹרָה מַגִּיעַ לִרְדֹּף מְאֹד אֶת הַכְּשֵׁרִים הַנַּ"ל, בִּפְרָט עַל - יְדֵי רִבּוּי לָשׁוֹן הָרָע וּשְׁקָרִים וּרְכִילוּת וּכְזָבִים שֶׁמָּצוּי מְאֹד, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וּמִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, לַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הָאֲמִתִּית וּלְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְאַנְשֵׁי אֱמֶת תְּמִימֵי דֶּרךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' בֶּאֱמֶת כַּאֲשֶׁר קִבְּלוּ מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהָיוּ לְפָנֵינוּ, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַקָּמִים עָלָיו, כִּי אִם עַל - יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי הָאֱמֶת נִתְבַּלְבֵּל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הָאֱמֶת, כִּי - אִם עַל - יְדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה מֻשְׁרָשׁ אֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְרָאֵל בִּקְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וְגַסִּים שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם:...

וְעַתָּה מִמֵּילָא מוּבָן כַּמָּה גָּדוֹל עֹצֶם הַפְּגָם שֶׁל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁעַל - יְדֵי זֶה בָּאִים לִידֵי שְׁפִיכַת דָּמִים בְּכַמָּה בְּחִינוֹת, עַד שֶׁעַל - פִּי הָרֹב בָּאִים לִידֵי שְׁפִיכַת דָּמִים מַמָּשׁ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי עַל זֶה אוֹרֵב הַבַּעַל דָּבָר וּבִפְרָט עַל הַמַּנְהִיגִים וְהַחֲשׁוּבִים גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה שֶׁרוֹאֶה לְהָקִים עַל יִשְֹרָאֵל אוֹתָן שִֹכְלֵי הַמֹּחִין שֶׁלָּהֶם אֵינָם מְתֻקָּנִים כָּרָאוּי מֵחֲמַת פְּגַם תַּאֲוָה הַנַּ"ל שֶׁמָּצוּי מְאֹד. וְאֵלּוּ הַמַּנְהִיגִים מֵחֲמַת תַּאֲוַת הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה הֵם מִתְגָּאִים וְשׁוֹכְחִים אֶת מְקוֹמָם. וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁעַל - פִּי הַתּוֹרָה מַגִּיעַ לִרְדֹּף מְאֹד אֶת הַכְּשֵׁרִים שֶׁמְּדַבְּרִים עֲלֵיהֶם סָרָה וְכוּ', כִּי הָאֱמֶת נִתְהַפֵּךְ אֶצְלָם עַל - יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל. בִּבְחִינַת לֹא זָכָה וְכוּ', עַל - יְדֵי צִיּוּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ, עַל - יְדֵי פְּגַם הַכֵּלִים וְכַנַּ"ל... וְכָל אֵלּוּ הַנּוֹאֲפִים מִתְקָרְבִים אֲלֵיהֶם בַּחֲלַקְלַקּוּת וּבוֹדִים שְׁקָרִים וּכְזָבִים גְּדוֹלִים עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וַאֲנָשָׁיו עַד שֶׁמַּתִּירִים דָּמָם בְּפַרְהֶסְיָא. וְכָל זֶה עַל - יְדֵי שֶׁנִּצְטַיֵּר אֶצְלָם הָאוֹר לְהֵפֶךְ עַל - יְדֵי קִלְקוּל הַכֵּלִים וְכַנַּ"ל, כִּי הַבַּעַל דָּבָר אֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ בַּמֶּה שֶׁהִכְשִׁיל אֶת הָאָדָם בְּאֵיזֶה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ אִם הִכְשִׁילוֹ בַּעֲבֵרוֹת רַבּוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלָן, רַק עִקַּר עָרְמָתוֹ לַעֲקֹר אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, עַל - יְדֵי שֶׁאוֹרֵב עָלָיו לְעַקֵּם דַּעְתּוֹ, עַל - יְדֵי קִלְקוּל הַכֵּלִים עַד שֶׁיַּעֲשֶה מֵאִסּוּר הֶתֵּר וּמֵעֲבֵרָה מִצְוָה, עַד שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בַּמִּצְווֹת שֶׁלּוֹ שֶׁעַל - יְדֵי זֶה יוּכַל לְעָקְרוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל אֵין לְךְ דָּבָר שֶׁהַבַּעַל דָּבָר יוּכַל לְהַטְעוֹת אֶת הָאָדָם וּלְהַפֵּךְ עֲבֵרוֹת לְמִצְווֹת כְּמוֹ בְּעִנְיַן מַחֲלֹקֶת, שָׁם שָׁם מְרַקֵּד הַבַּעַל דָּבָר, כִּי בְּעִנְיָן זֶה יָכוֹל בְּקַל לְהִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמִּצְווֹת וּלְהַפֵּךְ עֲווֹנוֹת הַגְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה לְמִצְווֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי מֵסִית אֶת הָאָדָם עַל חֲבֵרוֹ שֶׁמִּצְוָה גְּדוֹלָה לְהָדְפוֹ וּלְרָדְפוֹ, כִּי הֲלֹא עָשָֹה כָּךְ וְכָךְ וְכוּ' כַּמָּצוּי עִנְיָן זֶה הַרְבֵּה בָּעוֹלָם, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁאֵין אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ אֵיזֶה חֶסְרוֹנוֹת אוֹ אֵיזֶה מִדָּה רָעָה, אֲבָל אָנוּ מְצֻוִּים לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל הָרַע שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל כִּי אִם עַל הַטּוֹב וְלָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת כְּמוֹ שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְכַמָּה מְקוֹמוֹת, אֲבָל עַל - יְדֵי תַּאֲוַת הַנִּצָּחוֹן וְהַמַּחֲלֹקֶת מִתְגַּבֵּר הַקֵּץ כָּל בָּשָֹר שֶׁהוּא אוֹרֵב לְעַיֵּן וּלְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָרַע, לְחַפֵּשׂ וְלַחֲקֹר וְלִמְצֹא אֵיזֶה רַע בְּכָל אֶחָד וּבִפְרָט בְּהַכְּשֵׁרִים הַחֲפֵצִים בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁעֲלֵיהֶם מְגָרֶה בְּיוֹתֵר אֶת הַחוֹלְקִים לְעַיֵּן בָּהֶם בְּעַיִן רָעָה, לִמְצֹא בָּהֶם חֶסְרוֹנוֹת הַרְבֵּה וְלִבְדּוֹת עֲלֵיהֶם שְׁקָרִים וּכְזָבִים בְּלִי שִׁעוּר עַד שֶׁנַּעֲשֶֹה אֶצְלָם שְׁפִיכוּת דָּמִים לְמִצְוָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁמַּתִּירִין דָּמָם, וְשׁוֹפְכִים דָּמָם כַּמַּיִם בְּבִזְיוֹנוֹת וַחֲרָפוֹת וּבוּשׁוֹת הַרְבֵּה וּמַלְבִּינִים פְּנֵיהֶם בָּרַבִּים עַד שֶׁמַּתִּירִין דָּמָם מַמָּשׁ. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ עַל - יְדֵי הַנַּ"ל, עַל - יְדֵי שֶׁנִּצְטַיֵּר אֶצְלָם הָאוֹר לְהֵפֶךְ, עַל - יְדֵי קִלְקוּל כְּלֵיהֶם כַּנַּ"ל...

וְעַל - כֵּן צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא מִדַּרְכֵי הַתְּמִימוּת בֶּאֱמֶת, לְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו בְּכָל עֵת וְלִשְׁמֹר נַפְשׁוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יַטֶּה אוֹתוֹ הַבַּעַל דָּבָר מִן הָאֱמֶת, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא יַהֲפֹךְ לוֹ אֱמֶת לְשֶׁקֶר וַעֲבֵרָה לְמִצְוָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי זֶה גָּרוּעַ מִן הַכֹּל, חַס וְשָׁלוֹם, וְיִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת אֵיךְ אֵינוֹ נָקִי בְּעִנְיַן תַּאֲוָה הַנַּ"ל וּתְפִיסַת כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ אֵינָם בִּשְׁלֵמוּת. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא לַמְדָן גָּדוֹל וּמֻפְלָג וְגַם נִקְרָא בְּשֵׁם חָסִיד, אַף - עַל - פִּי - כֵן מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ צִדְקָתוֹ וַחֲסִידוּתוֹ, בִּפְרָט בָּעִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁאֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, עַל - כֵּן תְּפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ אֵינָם בִּשְׁלֵמוּת, עַל - כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַטּוֹתוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה מִדֶּרֶךְ הַתְּמִימוּת הָאֲמִתִּי, צָרִיךְ לַחֲשֹׁב אוּלַי זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת לֹא זָכָה וְכוּ'. וְאַף - עַל - פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁעַל - פִּי הַתּוֹרָה מַגִּיעַ כָּךְ אוּלַי זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת צִיּוּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת לֹא זָכָה וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַל - כֵּן הוּא צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לִבְלִי לַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לַהֲפֹךְ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, חַס וְשָׁלוֹם, וּבְיוֹתֵר וְיוֹתֵר צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּעִנְיַן מַחֲלֹקֶת, שֶׁעַל כָּל פָּנִים לֹא יַחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת וְלֹא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְקַיֵּם גַּם מִצְוַת שְׁפִיכוּת דָּמִים, לִרְדֹּף אַחַר אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל, מִכָּל שֶׁכֵּן אַחַר כְּשֵׁרֵי הַדּוֹר וְלֹא יִשְׁמַע לְדִבְרֵי הַמְּסִיתִים וּמְדִיחִים אֲפִלּוּ אִם דִּבְרֵיהֶם נִמְשָׁכִים מֵאֵיזֶה מַנְהִיגִים הַנַּ"ל, כִּי דַּי לוֹ בְּתַרְיַ"ג מִצְווֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְאַל יוֹסִיף לְעַצְמוֹ מִצְווֹת כָּאֵלּוּ. שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִים מִבְּחִינַת צִיּוּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת לֹא זָכָה וְכוּ', כַּנִזְכָּר לְעֵיל:...

וְהַכֹּל כְּפִי צִיּוּר הָאוֹר הַנַּ"ל, כְּפִי תְּפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ. עַל - כֵּן בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לִצְעֹק וְלִזְעֹק הַרְבֵּה לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹלִיכֵהוּ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת תָּמִיד אוּלַי אוּלַי יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי... כִּי צְרִיכִין לִזְכוּת גָּדוֹל וִישׁוּעָה וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים וְהִשְׁתַּדְּלוּת וִיגִיעָה גְּדוֹלָה כָּל יְמֵי חַיָּיו, שֶׁיִּזְכֶּה לֵילֵךְ בְּכָל עֵת בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְלֹא יַטֶּה לְיָמִין וְלִשְֹמֹאל, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי לְהַגִּיעַ בְּמִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ, שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּאֵיזֶה דָּבָר עַל - יְדֵי צִיּוּר הָאוֹר הַנַּ"ל, עַל - יְדֵי קִלְקוּל הַכֵּלִים, חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים כְּשֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה נוֹטֶה מִדַּרְכֵי הַתְּמִימוּת הוּא בָּטוּחַ עַל כָּל פָּנִים מִמִּכְשׁוֹל גָּמוּר, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוֹלֵךְ בְּתֹם יֵלֵךְ בֶּטַח. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹטֶה, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר חָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל הַמְצוּיִים עַכְשָׁיו וּבִפְרָט בְּעִנְיַן מַחֲלֹקֶת וְשִֹנְאַת חִנָּם, הוּא יָכוֹל לִפֹּל בְּאֵין סוֹמֵךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וּלְאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ כְּרֶגַע, חַס וְשָׁלוֹם:...

וְכָל זֶה (תיקון הברית וכו' כנ"ל) אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה - מָשִׁיחַ, שֶׁעַל יָדָם אָנוּ מִתְקַיְּמִים בְּעֹצֶם מְרִירַת הַגָּלוּת הָאָרֹךְ הַזֶּה, כִּי אֲרִיכַת הַגָּלוּת בְּגַשְׁמִיּוּת נִמְשָׁךְ מִגָּלוּת הַנַּ"ל, מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל מֻכְרָח לָבוֹא בְּגָלוּת בְּצֵרוּף, בְּנִסָּיוֹן בִּבְחִינַת בְּתַאֲווֹת וּמִדּוֹת שֶׁל הַשִּׁבְעִים עַכּוּ"ם. וְהָעִקָּר בַּתַּאֲוָה הַכְּלָלִיּוּת הַנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הָרֹב אֵינָם עוֹמְדִים בַּנִּסָּיוֹן כָּרָאוּי, כִּי אֵינָם צוֹעֲקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, עַל - כֵּן מִתְגַּבֵּר הַגָּלוּת הַגַּשְׁמִי כָּל כָּךְ. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל - יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁזָּכוּ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, עַד שֶׁזָּכוּ לְכָל הַשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה וְהֵם מַמְשִׁיכִים בְּכָל דּוֹר אוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ בָּעוֹלָם, כִּי זֶה עִקַּר עֲבוֹדַת גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים לְהַמְשִׁיךְ אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ עַל - יְדֵי חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה, כִּי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מְרַחֵף עַל אַנְפֵּי אוֹרָיְתָא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם וְכוּ'" (כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, בְּסִימָן קיח לִקּוּטֵי חֵלֶק א, וּבְסִימָן לב, לִקּוּטֵי חֵלֶק שֵׁנִי). כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן עַל כָּל הַנַּ"ל יִהְיֶה עַל - יְדֵי מָשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, שֶׁאָז יִתְפַּשְּׁטוּ כָּל הָאִיבָּעִיּוֹת וְיִתְבָּרְרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת וְאָז יִזְכֶּה כָּל אֶחָד לְצַיֵּר הָאוֹר, רַק לִבְרָכָה וּלְטוֹבָה. וְעַל - כֵּן אָז נֶאֱמַר בֶּאֱמֶת, "וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי", כִּי לֹא יִטְעוּ עוֹד בִּדְרָכִים נְבוֹכִים הַנַּ"ל. וְגַם עַתָּה בִּמְרִירוּת הַגָּלוּת כָּל חַיּוּתֵינוּ עַל - יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּאִירִים לָנוּ הִתְנוֹצְצוּת אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ עַל - יְדֵי חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתָם הָאֲמִתִּית כַּנַּ"ל, שֶׁעַל - יְדֵי זֶה זוֹכִים לְאוֹר הָאֱמֶת לֵידַע דַּרְכֵי הַתְּמִימוּת בֶּאֱמֶת אֲשֶׁר הָלְכוּ בָּהֶם אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם אֲשֶׁר עַל זֶה נֶאֱמַר, "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָּרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'":...

וְעִקַּר הַתִּקּוּן בְּכָל דּוֹר עַל - יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁזּוֹכִים לִשְׁמִירַת הַבְּרִית בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁהֵם מַמְשִׁיכִין אוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן עַל יָדוֹ כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים הוּא לְהַמְשִׁיךְ קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן לֹא יִהְיֶה נִשְׁלָם כִּי אִם עַל - יְדֵי מָשִׁיחַ, שֶׁאָז יִתְקַיֵּם, "וַעֲשִיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וְכוּ' וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְכוּ'". וְכָל חַיּוּתֵנוּ וְקִיּוּמֵנוּ עַתָּה הוּא עַל - יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁמַּמְשִׁיכִין לָנוּ אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ עַל - יְדֵי תּוֹרָתָם הָאֲמִתִּיּוֹת כַּנַּ"ל....

וְאֵין דּוֹר יָתוֹם וּבְוַדַּאי יֵשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מֹשֶׁה, בְּכָל דּוֹר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֵין לְךָ דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמֹשֶׁה, כִּי אִתְפַּשְׁטוּתָא דְּמֹשֶׁה בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, וּבְוַדַּאי יֵשׁ כֹּחַ לְצַדִּיקִים כָּאֵלּוּ, לְהוֹצִיא גַּם עַתָּה אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִגָּלוּת הַשִּׁבְעִים עַכּוּ"ם הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם כַּנַּ"ל...

כִּי עִקַּר כְּלַל הַגָּלֻיּוֹת, בִּפְרַט הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, עִקַּר הַגָּלוּת הוּא בִּבְחִינַת הַנַּ"ל, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְגַּבֵּר הַגָּלוּת שֶׁל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת רָעוֹת שֶׁל הַשִּׁבְעִים עַכּוּ"ם שֶׁעִקָּרָם תַּאֲוָה הַנַּ"ל. וְעַל יְדֵי שֶׁאֵין מִתְגַּבְּרִים לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן וּלְשָׁבְרָם, עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר גַּם הַגָּלוּת הַגַּשְׁמִי הַנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁיִּשְֹרָאֵל בַּגָּלוּת כֵּן, כִּבְיָכוֹל, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵיהּ בַּגָּלוּת, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה[4]. וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בַּגָּלוּת נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא יִתְבָּרַךְ יוֹשֵׁב בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְהוּא אָסוּר בַּאזִקִּים" וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתִּקּוּנִים הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה דְּעָלֵיהּ אִתְּמַר, אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְכוּ', וְלֵית מִלְּתָא דָּא תַּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָא וְכוּ' לְתַבְרָא בֵּית הָאֲסוּרִין דִּילֵיהּ[5] וְכוּ', כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַגָּלוּת בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא עַל יְדֵי עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁדִּבַּרְנוּ בּוֹ קְצָת, שֶׁעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ, הוּא עַל יְדֵי שֶׁמְּצַיֵּר אוֹר שֶׁלְּמַעְלָה, בְּחִינַת אוֹר הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה כָּל הַדְּרָכִים נַעֲשִֹים לְפָנָיו כְּמִישׁוֹר, כִּי עוֹשֶה מֵעֲבֵרוֹת מִצְווֹת, בִּפְרָט בְּעִנְיַן מַחֲלֹקֶת וְכוּ' כַּנַּ"ל. כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה מַה שֶּׁגּוֹרֵם כָּל אֶחָד בַּעֲווֹנוֹתָיו, וּבְיוֹתֵר עַל יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל כְּשֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו וְעוֹשֶה לְעַצְמוֹ מִצְווֹת חֲדָשׁוֹת לְהַתִּיר שְׁפִיכוּת דָּמִים וְכַיּוֹצֵא, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁזֶּה עַל יְדֵי שֶׁמְּצַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ תּוֹפֵס וְאוֹסֵר אֶת הַשְּׁכִינָה בִּתְפִיסָה וּבְבֵית הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ[6], מֵאַחַר שֶׁתּוֹפֵס אוֹר הָעֶלְיוֹן הַפָּשׁוּט בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין הַפְּגוּמִים שֶׁלּוֹ וּמְקַלְקֵל וּמְצַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ. וּמִגֹּדֶל כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַן ה' יִתְבָּרַךְ לִבְנֵי הָאָדָם מֻכְרָח, כִּבְיָכוֹל, ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה אוֹרוֹ הַקָּדוֹשׁ נִתְפָּס בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, כִּבְיָכוֹל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִיסָה וּבֵית הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ שֶׁל שְׁכִינַת עֻזּוֹ, כַּמְבֹאָר מִזֶּה בְּהַתּוֹרָה (בְּסִימָן סג לִקּוּטֵי חֵלֶק שֵׁנִי) עַל מַאֲמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁיָּשַׁב בִּתְפִיסָה, רַבִּי, לַמְּדֵנִי תּוֹרָה וְכוּ'. שֶׁעַל יְדֵי תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן נֶעֱנַשׁ בִּתְפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַטָּה זֶהוּ בְּחִינַת תְּפִיסָה וְכוּ', בְּחִינַת מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים וְכוּ', אַךְ כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין הָאוֹר בִּקְדֻשָּׁה כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ זֶה נַיְחָא מְאֹד לַה' יִתְבָּרַךְ, אֲבָל כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין אוֹר הַתּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן זֶהוּ בְּחִינַת תְּפִיסָה לְהָאוֹר, כִּבְיָכוֹל. וְעַל כֵּן עָנְשׁוֹ תְּפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַתּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן הוּא מְקַבֵּל אוֹר הַתּוֹרָה בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין הַפְּגוּמִים שֶׁלּוֹ וּמְצַיְּרוֹ לְהֵפֶךְ. נִמְצָא, שֶׁתּוֹפֵס אוֹר ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַל כָּרְחוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִיסָה מַמָּשׁ, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁמְּקַלְקְלִים מְאֹד וּמְהַפְּכִים מְאֹד אוֹר הָאֱמֶת עַל יְדֵי פְּגַם כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלָּהֶם, עַד שֶׁמְּצַיְּרִים אוֹר הַתּוֹרָה מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִיסָה וּבֵית אֲסוּרִים שֶׁל הַשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, עִקַּר גָּלוּת הַשְּׁכִינָה וְכַנַּ"ל. מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִין הַחוֹלְקִים, הַרוֹדְפִים וּמוֹסְרִים אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי הַנִּרְדָּף עַל יָדָם לְבֵית הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, וְכִבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה הִיא בִּתְפִיסָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים עִמּוֹ, כִּי עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה. אוֹי לְהַגּוֹרְמִים כָּל זֶה, אוֹי לְנַפְשָׁם, כִּי גָּמְלוּ לָהֶם רָעָה. וּכְשֶׁאִישׁ הַיִּשְרְאֵלִי רוֹאֶה שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַגָּלוּת מְאֹד מִכָּל הַצְּדָדִים, מִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא נִרְדָּף כָּל כָּךְ עַד שֶׁבָּא, חַס וְשָׁלוֹם, לְבֵית הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ, צָרִיךְ לָתֵת לְלִבּוֹ לִבְרֹחַ וְלָנוּס מִשָּׁם דַּיְקָא לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד הַחוֹלְקִים הָרוֹדְפִים אוֹתוֹ עַד הַנֶּפֶשׁ, עַד שֶׁבָּא לְבֵית הַסֹּהַר, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אִם לִצְעֹק לַה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים וְכוּ' וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וְכוּ'". וּכְתִיב, "יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וְכוּ' וַיִּזַעֲקוּ אֶל ה'"...

וְזֶהוּ "יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל". זֶה מֵחֲמַת כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל, הַיְנוּ שֶׁהֵמִירוּ וְהֶחֱלִיפוּ אִמְרֵי אֵל, כִּי צִיְּרוּ אוֹר הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ, עֵצוֹת הֵם בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא תַּרְיַ"ג עֲטִין. וְזֶהוּ 'וַעֲצַת עֶלְיוֹן', שֶׁהָעֵצוֹת וְהַתּוֹרָה הַנִּמְשָׁכִין מִפִּי עֶלְיוֹן נִאֲצוּ וְצִיְּרוּ הָאוֹר לְהֵפֶךְ כַּנַּ"ל. וְעַל יְדֵי זֶה וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם, כִּי בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ וְכוּ'. וְעַל כֵּן הִכְנִיעַ בֶּעָמָל לִבָּם, עַד אֲשֶׁר כָּשְׁלוּ וְאֵין עוֹזֵר, כִּי לִבָּם נִתְבַּלְבֵּל וְנִתְעַקֵּם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם, עַד אֲשֶׁר כָּשְׁלוּ וְאֵין עוֹזֵר, כִּי כָּשְׁלוּ וְנָטוּ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת עַד אֲשֶׁר אֵין עוֹזֵר לָהֶם לָשׁוּב לְהַשִּיג אָרְחוֹת חַיִּים, כִּי קָשֶׁה לָהֶם לָשׁוּב לִמְצֹא הַדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהַיָּשָׁר, כִּי נִתְעוּ לִדְרָכִים רָעִים מְאֹד עַל יְדֵי שֶׁצִּיְּרוּ הָאוֹר לְהֵפֶךְ וְנָטוּ לְדֶרֶךְ לֹא טוֹב. וְכ"ש עַל פָּסוּק "תָּעִיתִי כְּשֶֹה אֹבֵד וְכוּ'". בְּסִימָן רו לִקּוּטֵי מהר"ן חֵלֶק א, עַיֵּן שָׁם. שֶׁתֵּכֶף שֶׁהָאָדָם נוֹטֶה מֵהַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר יֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים נְבוֹכִים וְכוּ'. וְכָל זֶה מֵחֲמַת בְּחִינָה הַנַּ"ל, כִּי בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. וְאֵין תַּקָּנָה לָזֶה כִּי אִם "וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם", כִּי זְעָקָה מוֹעֶלֶת תָּמִיד, כִּי צָרִיךְ לָשׁוּב מֵהַחֹשֶׁךְ וְהַצַּלְמָוֶת וּמִבֵּית אֲסוּרָיו, לֶאֱסֹר וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ לַה' לְבַדּוֹ לָשׁוּב לִמְקוֹר הָאַחְדוּת, לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִשָּׁם וּלְצַיְּרוֹ לְטוֹבָה כַּנַּ"ל. וְאָז; "מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם", וְיוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְכוּ':

אֲבָל אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדַע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְחַנְפֵי לֵב יָשִימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם", כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּבִלְעָם הָרָשָׁע שֶׁהִתְפָּאֵר (בְּמִדְבַּר כד), "וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן". וּכְשֶׁעָמַד הַמַּלְאָךְ לְפָנָיו, בִּפְרָט כְּשֶׁעָמַד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְמֹאל, עַד שֶׁהֻכְרְחָה הָאָתוֹן לִרְבֹּץ תַּחְתָּיו, חָרָה אַפּוֹ וְהִכָּה אֶת הָאָתוֹן וְלֹא שָׁת אֶל לִבּוֹ לְהָבִין רִמְזֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁכַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, שֶׁחָפַץ לְקַלֵּל אֶת יִשְֹרָאֵל וְלַעֲקֹר אֶת עַצְמוֹ מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת עַל יְדֵי זֶה. וּמֵאַחַר שֶׁרָאָה ה' יִתְבָּרַךְ תֹּקֶף רִשְׁעוּתוֹ כָּל כָּךְ, עַל כֵּן אָמַר לוֹ, "לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים", כִּי בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם עַל פָּסוּק זֶה, "כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" וְכַנַּ"ל, אֲבָל בְּנֵי יִשְרָאֵל הַכְּשֵׁרִים כָּל מַה שֶּׁדּוֹחֲקִים אוֹתָם יוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, הֵם בּוֹרְחִים בְּכָל פַּעַם בְּיוֹתֵר לַה' יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת וּפַרְעֹה הִקְרִיב, שֶׁהִקְרִיב אֶת יִשְֹרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם:

וְזֶהוּ "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה", 'עֵקֶב' דַּיְקָא, הַיְנוּ כְּשֶׁהַשֹּוֹנְאִים מִתְגַּבְּרִים עַד שֶׁהוּא תַּחַת עָקֵב וְרַגְלַיִן, שֶׁדּוֹרְסִים אוֹתוֹ בָּרַגְלַיִם. בִּבְחִינַת הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ וְכוּ', בְּחִינַת לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה וַתָּשִֹימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ וְכוּ'". וְזֶהוּ בְּחִינַת עִקְבוֹת מְשִׁיחָא, שֶׁיִּשְרָאֵל נְתוּנִים תַּחַת עִקְבֵיהֶם. וְאָז דַּיְקָא מִי שֶׁמֵּשִֹים אֶל לִבּוֹ לִשְׁמֹעַ מִשָּׁם אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. שֶׁיֵּדַע שֶׁהַכֹּל מֵהַמִּשְׁפָּט שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי לַהֲשִׁיבוֹ אֵלָיו. וְזֶהוּ, "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה", וְאָז, "וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד". שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֶיךָ לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת אֲבוֹתֵינוּ, כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה' וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה. וְזֶהוּ, "וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָֹו", 'בַּעֲקֵב' דַּיְקָא כְּשֶׁיִּתְגַּבֵּר עֵשָו בְּסוֹף הַגָּלוּת בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא, וְיִרְצֶה לִדְרֹס בַּעֲקֵבוֹ עַל רֹאשׁ יִשְֹרָאֵל בִּבְחִינַת הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב, אָז דַּיְקָא "וְיָדוֹ" בְּחִינַת אֱמוּנָה בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה וְכוּ' פְּרִישָׁן בִּצְלוֹ, אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵבוֹ לְהַפִּילוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ עַל יְדֵי זֶה, כִּי אֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בַּפֶּה, לִתְפֹּס אָמָּנוּת אֲבוֹתֵינוּ; לִצְעֹק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא:

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר לִישׁוּעָתְךָ וְכוּ', כִּי שִׁמְשׁוֹן הָיָה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ[7], וְכָל זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי בְּחִינַת לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', עַל יְדֵי שֶׁאֵין מִתְיָאֲשִׁין עַצְמָן מִן הָרַחֲמִים, אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, רַק מְקַוִּים לִישׁוּעָתוֹ תָּמִיד וְצוֹעֲקִים אֵלָיו אֵיךְ שֶׁהוּא, עַל יְדֵי זֶה אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא תַּחַת עִקְבֵי סוּס וְכַנַּ"ל, יִזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר וּלְהַפִּיל הַשֹּוֹנְאִים בִּבְחִינַת הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר וְכַנַּ"ל:

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַקִּלְקוּל וְהַפְּגָם הַגָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הוּא כְּשֶׁנִּתְבַּלְבֵּל שִכְלוֹ עַד שֶׁמְּצַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת, עַד שֶׁעוֹשֶה מֵעֲבֵרָה מִצְוָה וּמַחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם, וְכַנַּ"ל:^[8]

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בַּ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" בַּסִּימָן הַנַּ"ל שֶׁכְּשֶׁמְּכַוֵּן לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּת, צָרִיךְ לֵהָרֵג וְלֹא יַעֲבֹר, אֲפִלּוּ בִּשְׁאָרֵי הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כְּשֶׁהַדָּבָר בְּפַרְהֶסְיָא בִּפְנֵי עֲשָֹרָה מִיִּשְרָאֵל וְכֵן בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד וְכוּ', עַיֵּן שָׁם, כִּי כְּשֶׁהַדָּבָר בְּפַרְהֶסְיָא וְהָאַנָּס מְכַוֵּן לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּת. נִמְצָא, שֶׁכָּל כַּוָּנָתוֹ לַהֲפֹךְ הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ, חַס וְשָׁלוֹם, לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת וּלְצַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ, כִּי הוּא רוֹצֶה לְהַעֲבִיר הַדָּת הַקָּדוֹשׁ וּלְהָפְכוֹ לְדַרְכֵיהֶם הָרָעִים. וּכְשֶׁהַדָּבָר בְּפַרְהֶסְיָא וִיכוֹלִים, חַס וְשָׁלוֹם, רַבִּים לְהִכָּשֵׁל עַל יְדֵי זֶה לִטְעוֹת מִן הָאֱמֶת, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעַל זֶה אוֹרֵב הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הוּא צָרִיךְ לֵהָרֵג וְלֹא לַעֲבֹר אֲפִלּוּ עַל מִצְוָה קַלָּה שֶׁבַּתּוֹרָה בִּשְׁבִיל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַלְקֵל צִיּוּר הָאוֹר לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ הַטַּעַם בְּעַצְמוֹ שֶׁל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת, עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ', שֶׁצָּרִיךְ לֵהָרֵג עֲלֵיהֶם וְלֹא לַעֲבֹר, מֵחֲמַת שֶׁמְּקַלְקְלִים בְּיוֹתֵר צִיּוּר הָאוֹר וְכוּ' וּמֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לֵהָרֵג עַל כָּל מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כְּשֶׁמְּכַוֵּן לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּת. וְהַדָּבָר בְּפַרְהֶסְיָא בִּפְנֵי רַבִּים מִיִּשְֹרָאֵל וְכַנַּ"ל. וְכֵן בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, כִּי הַכֹּל עִנְיָן אֶחָד וְכַנַּ"ל:...

וְזֶה בְּחִינַת נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי וְכוּ', כִּי עִקַּר נֶחָמָתֵנוּ הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כִּי עִקַּר הַנֶּחָמָה בְּכָל הַגָּלוּת הַמַּר וְהָאָרֹךְ הַזֶּה הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי", אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לְקַבֵּל עֵצוֹת טוֹבוֹת מֵהַתּוֹרָה כָּרָאוּי לוֹ בְּכָל עֵת, כִּי לֹא זָכָה וְכוּ'. עַל כֵּן הַכֹּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִיטַיָּא שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, הַמְבָאֵר וּמְצַיֵּר לָנוּ אוֹר הַתּוֹרָה לְטוֹב, בִּבְחִינַת הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְזֶה עִקַּר תִּקְוָתֵנוּ וְנֶחָמָתֵנוּ בְּכָל מִינֵי גָּלֻיּוֹת בִּכְלָל וּבִפְרָט, בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת בִּבְחִינַת (בְּרֵאשִׁית ה) זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵֹנוּ וּמֵעִצְבוֹן יָדֵינוּ. 'זֶה' הוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁנִּקְרָא 'זֶה', בִּבְחִינַת כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, כִּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה, וּלְצֶוֶת לָזֶה וְשָׁקוּל זֶה וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְזֶה, "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי", נֶחָמָה כְּפוּלָה, כִּי אָנוּ צְרִיכִין נֶחָמוֹת כְּפוּלוֹת דַּיְקָא בְּחִינַת 'נַחֲמוּ נַחֲמוּ', הַיְנוּ נֶחָמוֹת הַתּוֹרָה בְּחִינַת זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי וְכוּ', אֲבָל מֵהַתּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל וְלִנֹּק בְּעַצְמוֹ כָּרָאוּי, כִּי לֹא זָכָה וְכוּ', כִּי יָכוֹל, חַס וְשָׁלוֹם, לְצַיֵּר אוֹר הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ כַּנַּ"ל. עַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִין עוֹד נֶחָמָה עַל נֶחָמָה שֶׁהוּא כֹּחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הַמְבָאֲרִים וּמְצַיְּרִים לָנוּ אוֹר הַתּוֹרָה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה וּמַשְׁפִּיעִים וּמְלַמְּדִים אוֹתָנוּ לְקַבֵּל עֵצוֹת טוֹבוֹת אֲמִתִּיּוֹת מֵהַתּוֹרָה לְחַיִּים וּלְטוֹב וְלֹא לְמָוֶת וּלְרַע, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה עִקַּר נֶחָמָתֵנוּ בְּחִינַת זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵֹינוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה נַחֲמוּ נַחֲמוּ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם", אֲמִירָה בַּחֲשַׁאי. (כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ אדמו"ר ז"ל לְעִנְיָנוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, בְּסִימָן כא לִקוּטֵי מהר"ן חֵלֶק א)...

וְזֶה בְּחִינַת וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבְךָ וְכוּ', שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַדַּעַת שֶׁהוּא אוֹר הַתּוֹרָה אֶל הַלֵּב, לְצַיְּרוֹ לְטוֹב, שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁנִּסְמָךְ לְשָׁם, "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹקֵינוּ וְכוּ' וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְכוּ'". כִּי עַל יְדֵי צִיּוּר הָאוֹר לְטוֹב, עַל יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִים בְּכָל מָקוֹם דְּרָכִים יְשָׁרִים לַה' יִתְבָּרַךְ. אֲפִלּוּ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ מִדְבַּר שְׁמָמָה וְנִתְיַשְּׁרִים כָּל הַדְּרָכִים הַמְקֻלְקָלִים וְהָעֲקֻמִּים וְהַמְרֻכָּסִים וְכוּ', שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִים מֵאוֹתָן הַמְהַפְּכִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר וּמְהַפְּכִים הָאֱמֶת עַד שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ הַדְּרָכִים הַיְשָׁרִים וְנַעֲשוּ מִדְבַּר שְׁמָמָה וְנִמְשְׁכוּ דְּרָכִים מְקֻלְקָלִים וּנְבוֹכִים מְאֹד, אֲבָל עַתָּה עַל יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת הַמְצַיְּרִים הָאוֹר לְטוֹב, עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקְּנוּ כָּל הַדְּרָכִים לַה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' וְכוּ', כִּי כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַנִּמְשָׁךְ בְּכָל דּוֹר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּמֵנוּ בַּגָּלוּת כַּנַּ"ל. שֶׁאָז יִתְקַיֵּם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן:

---

[1] ומובא בספר המדות (אות צדיק קיד) שלפעמים גם הצדיק מוליך את הרשע בדרך שהוא רוצה אם הוא יודע שהוא לא ישמע לו לטובה. ומי שמגיע לחלוק על הצדיק או אפילו אם יש קצת טינא בלבו, הצדיק יתן לו באמת על מה לחלוק עליו. וגם לצדיק הוא טוב שיש עליו חולקים כנ"ל פרק ד, ולרשע עדיין יש לו בחירה (או שהוא כבר "בר קטילא" כנ"ל עמ' כד).

[2] עיין בלקוטי מוהר"ן ס"א המובא לעיל עמ' כט שע"י המחלוקת שיש עליו הוא מתקן האמונת חכמים אצל ההמון עם.

[3] בבראשית רבה צח:יד ע"ש שמדמה שמשון לנחש כמ"ש "יהי דן נחש" "מה נחש זה מצוי בין הנשים כך שמשון..." וכו' ע"ש שיעקב אבינו ראה אותו וסבר שהוא מלך המשיח עד שראה שהוא מת (וכן בזוהר בלק קצד: "יהי דן נחש - דא שמשון", ועיין לקמן (עמ' עט-פז) מה שהבאנו מלקוטי הלכות אודות ירידה של שמשון לתוך הקליפות כדי להכניעם, ועיין לקמן (עמ' קמא-קמז) בחכמה ותבונה ובמעשה מבערגיר ועני בענין הסימנים של משיח להבין מה יעקב ראה לשמשון לסבור שהוא משיח).

[4] וכן משה-משיח עמה בגלות כנ"ל בזוהר משפטים (לעיל עמ' מה)

[5] וכל זה נאמר גם על הצדיק כנ"ל

[6] וכן רשב"י נכנס למערה 12 שנה ע"י שדברו עליו לשון הרע, ולא שהוא פחד שהרומאים יתפסו אותו, כי כשהוא דבר, אש ירד משמים והקיף אותו עד שאפילו צדיקים יראו לגשת אליו כמובא באדרא (זוהר האזינו דף רפז:), ק"ו הרשעים ערלים, אלא הוא נכנס לגלות וחושך עם השכינה כדי לתקן על עון הדור שזה עון לשון הרע ובפרט על צדיקים, וכן אצל משה שברח למדבר אחרי שדברו עליו לשון הרע לפרעה, ואמר "אכן נודע הדבר," שזה עיקר סיבת הגלות היינו לשון הרע ומחלוקת על צדיקים, והוא ברח לא בגלל שהוא פחד מפרעה כי ע"י הזכרת שם הוא היה יכול להרוג גם אותו כמו שעשה למצרי, אלא הוא ברח למדבר לתקן על עון הדור ולהוציא את השכינה מגלותה, ובאמת שם היתה התחלת הגאולה בסנה, וכן אצל רשב"י במערה שהיתה שם התגלות הזוהר שזו התחלת הגאולה כי "בהאי ספר יפקון ביה מן גלותא," וכן במלחמת האחרונה כתוב (תהילים עו) "שָׁמָּה שִׁבַּר רִ"שְׁפֵי קָ"שֶׁת מָ"גֵן וְ"חֶרֶב וּ"מִלְחָמָה סֶלָה," דווקא שמה במקום הבריחה משיח שובר את הכח של גוג ומגוג וכל כלי מלחמתו. וכבר דברנו על כל זה לעיל.

[7]  עיין כל ענין הזה של נפילת שמשון-משיח בלקוטי הלכות לקמן.

[8]  וכעין זה אמרו בבבא מציעה דף נט. "נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש (תוס' – אפ' אשת איש ודאי) ואל ילבין פני חבירו ברבים... אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא 'רבונו של עולם... אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא'".