חכמה
ותבונה ב:יג
וענין
כל הפרשה הנ"ל הסובבת עליו כל אשר יעיין בהם היטב יראה בעיניו שמבואר מהם כל
אשר עבר על רבינו ז"ל מענין המריבה והמחלוקת, ולעתיד בהתגלות האמת יאמר
כ"א לחבירו מי האמין לשמועתינו וכו'. ויעל יונק לפניו וכשורש מארץ ציה, לא
תאר לו, ולא הדר, ונראיהו ולא מראה ונחמד יהי', וחדל אישים, איש מכאובות וידוע
חולי, וכמסתיר פנים ממנו... ואנחנו חשבנוהו נגוע וכו'...[1]
רמח"ל
קנאת ה' צבאו-ת חלק ב' - יסורי המשיח
...ובאמת
הרבה מן הענינים האלה היותר עיקרים נכללו בנבואת ישעיה סי' נב בפרשת "הנה ישכיל
עבדי", וכמו כן בתפלתו של יונה, כי הוא בתוך הים הוא ממש ענין משיח בתוך הקליפות,
כמו שתשמע עוד בס"ד. ואפרש לך בראשונה פרשת "הנה ישכיל עבדי", ובה תראה
סודות גדולים ועצומים מאוד...[2]
ספר
פרי צדיק פרשת פנחס - אות טו
דמשיח
בן יוסף על כל פנים לא יהיה גמר התיקון על ידו, והיינו דמדת יוסף הוא צדיק שלא קלקל
מעולם ואין רוב הצבור יכולים לעמוד בה והתיקון יהיה על ידי משיח בן דוד שהוא הקים עולה
של תשובה (כמו שאמרו מו"ק ט"ז ע"ב) ומשיח יהיה יחיד שעשה תשובה שבשבילו
מוחלין לכל העולם כולו (כמו שאמרו יומא פ"ו ע"ב) והיינו שיכניס הרהור תשובה
לכל ישראל.
זוהר
אחרי דף סט.
בָּכָה
רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, מַלְכָּא בְּלָא מַטְרוֹנִיתָא, לָא אִקְרֵי מַלְכָּא. מַלְכָּא
דְּאִתְדַּבָק בְּשִׁפְחָה בְּאֲמָּהוּ דְּמַטְרוֹנִיתָא, אָן הוּא יְקָרָא דִּילֵיהּ.
וּזְמִינָא קָלָא לְבַשְּׂרָא לְמַטְרוֹנִיתָא, וְלֵימָא (זכריה ט) גִּילִי מְאֹד בַּת
צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַ ם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע
הוּא. כְּלוֹמַר, צַדִּיק הוּא נוֹשָׁע, בְּגִין דְּהֲוָה רָכִיב עַד הַשְׁתָּא בַּאֲתַר
דְּלָאו דִּילֵיהּ, בַּאֲתַר נוּכְרָאָה, וְיָנִיק לֵיהּ:
וְעַל
דָּא כְּתִיב עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר, עָנִי (דלא) הֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְרוֹכֵב
עַל חֲמוֹר, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, אִינּוּן כִּתְרִין תַּתָּאִין דְּעַמִּין עוֹבְדֵי
עֲבוֹדָה זָרָה, דְּקָטִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּוּכְרָא דִּלְהוֹן בְּמִצְרַיִם,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות יא) וְכָּל בְּכוֹר בְּהֵמָה, וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי.
כִּבְיָכוֹל צַדִיק וְנוֹשָׁע הוּא, הוּא וַדַּאי יַתִּיר מִכֹּלָּא. בְּגִין דְּעַד
הַשְׁתָּא שָׁארֵי צַדִּיק בְּלָא צֶדֶק. וְהַשְׁתָּא דְּיִזְדַּוְּוגוּן כַּחֲדָא,
צַדִיק וְנוֹשָׁע הוּא, דְּהָא לָא יָתִיב בְּסִטְרָא אָחֳרָא.
תָּאנָא,
(ישעיה נז) הַצַּדִיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְגוֹ', הַאי קְרָא קַשְׁיָא,
הַצַּדִיק אָבָד, נֶאֱבַד מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ אָבָד. אֶלָּא אָבָד מַמָּשׁ, וּמַאי
אָבָד. אָבַד לְמַטְרוֹנִיתָא, וְאִתְדַּבָק בַּאֲתַר אָחֳרָא, דְּאִקְרֵי שִׁפְחָה:
אָמַר
רִבִּי יִצְחָק לְרִבִּי שִׁמְעוֹן, אִי נִיחָא קָמֵי דְּמֹר, הָא דְּתָנֵינָן, דִּכְתִיב
(משלי י) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, מַאן דְּאָמַר, דְּעַל שִׁבְעָה קַיְימִין קַיְּימָא
עָלְמָא. וּמַאן דְּאָמַר, עַל חַד קַיְּימָא עָלְמָא, הֵיךְ מִתְיַישְּׁבָן מִלֵּי.
אָמַר לֵיהּ, כֹּלָּא מִלָּה חַד הוּא, דְּהָא ז' אִינּוּן וּבְהוּ אִית חַד קַיְּימָא,
דְּאִקְרֵי צַדִּיק, וְקַיְימֵי עָלֵיהּ, וְעָלְמָא בְּהַאי אִתְקַיְּימָא. וְכַד אִתְקַיְּימָא
עָלְמָא עָלֵיהּ, כְּאִלּוּ אִתְקַיָּים עַל כֻּלְּהוּ שִׁבְעָה. וְעַל דָּא כְּתִיב,
וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי בְּכַמָּה אֲתַר:
וְתָאנָא,
הַאי שִׁפְחָה זְמִינָא לְשַׁלְּטָאָה בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא דִּלְתַּתָּא, כְּמָה
דַּהֲוַת מַטְרוֹנִיתָא שַׁלְטָא בְּקַדְמִיתָא, דִּכְתִיב (ישעיה א) צֶדֶק יָלִין
בָּהּ, וְהַשְׁתָּא שִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִירְתָּהּ בְּכֹלָּא. וְזַמִּין קוּדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא, לְאָתָבָא לְמַטְרוֹנִיתָא לְאַתְרָהָא כְּקַדְמֵיתָא, וּכְדֵין מִמַּאן
הוּא חֶדְוָותָא, הֲוִי אֵימָא חֶדְוָותָא דְּמַלְכָּא, וְחֶדְוָותָא דְּמַטְרוֹנִיתָא.
חֶדְוָותָא דְּמַלְכָּא, בְּגִין דְּיֵתוּב לָהּ וְיִתְפְּרַשׁ מִשִּׁפְחָה, כַּדְקָא
אֲמֵינָא. וְחֶדְוָותָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, בְּגִין דְּתֵיתוּב לְאִזְדַּוְּוגָא בְּמַלְכָּא,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן וְגוֹ':
תרגום (הסוגריים ע"פ מתוק מדבש):
בכה
רבי שמעון, ואמר, מלך בלי מלכה לא נקרא מלך, מלך שנתדבק בשפחה, שהיא האמה של המלכה,
(להשפיע לה את השפע הראוי לתת למלכה), איה הוא הכבוד שלו, (כי הפגם גדול מאד
בהיותו צריך להשפיע להשפחה).
ועתיד
קול לבשר את המלכה (שהיא השכינה), ויאמר לה (זכריה ט) "גילי מאד בת ציון
הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא", כלומר צדיק, הוא נושע
(פירוש הוא בעצמו נושע, והטעם שהוא צריך לישועה) לפי שעד עתה היה רוכב במקום שאינו
שלו, במקום זר, (כלומר שמרכבתו היתה על השפחה), והניק אותה, (כלומר שנתן לה את
השפע).
ועל
זה נאמר[3]
"עני ורוכב על חמור", עני הוא ואינו כבתחילה, ורוכב על חמור, כמו שפרשנו
(שחמור רומז על הספירות התחתונות של הס"א שרוכב עליהם להשפיעם),[4] שהרג הקב"ה את הבכור שלהם במצרים,
זהו שכתוב (שמות יא) "וכל בכור בהמה".
והרי
בארנו את הדבר הזה, כביכול צדיק ונושע הוא, הוא ודאי, יותר מכולם, לפי שעד עתה שכן
צדיק בלא צדק, ועתה שיתייחדו (צדיק וצדק) כאחד, צדיק ונושע הוא (הצדיק בעצמו
נושע), שלא ישב עוד בסטרא אחרא.
למדנו
(כי מה שכתוב) "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" וגו', פסוק זה קשה,
"הצדיק אבד" (שמשמעות הלשון שהצדיק אבד איזה דבר), נאבד מבעי ליה, מהו
אבד, אלא אבד ממש, ומאי אבד, אבד את המלכה[5]
ונתדבק במקום אחר הנקרא שפחה (כנ"ל, אבל הוא עצמו לא נאבד).
אמר
רבי יצחק לרבי שמעון, אם טוב ויפה לפני מורי, (יש לי לשאול), זה שלמדנו (שעל הצדיק
העולם עומד) דכתיב (משלי י) "וצדיק יסוד עולם", (ואם כן קשה) יש מי
שאומר שעל שבעה עמודים[6] העולם
עומד, ויש מי שאומר שעל אחד העולם עומד (שעליו נאמר וצדיק יסוד עולם)[7], איך
מתישבים אלו הדברים?
השיב
לו (רבי שמעון לרבי יצחק), הכל הוא דבר אחד, כי יש שבעה, ובהם יש עמוד אחד הנקרא
צדיק וכולם עומדים עליו, והעולם מתקיים על ידו, וכשמתקיים העולם עליו, נחשב כאילו
נתקיים על כל שבעה, ועל זה נאמר ו'צדיק יסוד עולם (באות ו' שרומזת על הו'ק הנטפלים
אליו ונכללים בו), והרי כבר ביארנו אלו הדברים בכמה מקומות.
ולמדנו
כי שפחה זו עתידה לשלוט בארץ הקדושה שלמטה (לפני ביאת המשיח), כמו שהיתה המלכה
שולטת בתחילה (בזמן שבית המקדש היה קיים), דכתיב ("על ירושלים עיר הקודש) צדק
ילין בה", ועתה (נתקיים מה שכתוב) "ושפחה כי תירש גבירתה" בכולה
(כי היא ירשה גבירתה ושולטת בכל ארץ ישראל), ועתיד הקב"ה להחזיר את המלכה
למקומה כבתחילה, ואז ממי תהיה השמחה, אמור מעתה שתהיה שמחת המלך ושמחת המלכה, שמחת
המלך תהיה לפי שתחזור המלכה אליו, ויפרד מן השפחה כמו שאמרתי, ושמחת המלכה תהיה
לפי שתחזור להתחבר במלך, זהו שכתוב, "גילי מאד בת ציון (הריעי בת ירושלים, הנה
מלכך יבא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור")[8].
זוהר
כי תצא דף רעו: רעיא מהימנא
מַ"ה
שֶּׁ"הָיָה ה"וּא... וּבְגִין דְּאִינּוּן גָּרְמוּ לָךְ, וַעֲבִידוּ עִמָּךְ
טָבִין, אַנְתְּ סְבִילַת בְּגִינַיְיהוּ כַּמָה מַכְתְּשִׁין, בְּגִין דְּלָא יִתְקְטִיל
מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (יחזקאל א) וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל,
מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (דברים לג) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. וּבְגִין
דְּלָא יִתְחַלֵּל הוּא וְזַרְעֵיהּ בֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בְּחוֹבֵיהּ
דְּיָרָבְעָם דְּעֲבַד עֲבוֹדָה זָרָה, הֲוָה הוּא לְאִתְחַלְּלָא בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים
וּמַזָּלוֹת הוּא וְזַרְעֵיהּ, בְּגִין דְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט מִזַּרְעֵיהּ אִיהוּ,
בְּגִינֵיהּ אִתְּמַר בָּךְ, (ישעיה נג) וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ וְגוֹ',
וּבַחֲבוּרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ:
מ'ה
ש'היה ה'וא[9]
(שיהיה)... לפי שישראל גרמו לך (משה רבינו) שתתייחד עם השכינה, ועשו עמך טובות,
לכן בהתלבשותך בתלמידי חכמים אתה סובל בשביל ישראל כמה נגעים לכפר על עונות ישראל,
כדי שלא יהרג משיח בן יוסף וכו' נאמר בך "והוא מחולל מפשעינו וגו'" שאתה
סובל יסורים בעבור פשעינו, "ובחבורתו נרפא לנו" כדי שיגן על משיח בן
יוסף שלא יהרג.[10]
ע"ש
זוהר משפטים דף קיד:
רעיא מהימנא:
פִּקּוּדָא
בָּתַר דָּא, לְהָשִׁיב אֲבֵדָה. וַאֲבַתְרֵיהּ לְהָשִׁיב הַגֶּזֶל. אָמַר בּוּצִינָא
קַדִּישָׁא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָתִיד לְאָהַדְרָא לָךְ, אֲבֵדָה דְּאָבְדַתּ
בְּגִין עֵרֶב רַב, וְדָא כַּלָּה דִּילָךְ, דִּבְזִמְנָא דְּעָבְדוּ עֵרֶב רַב יַת
עֶגְלָא, נַפְקַת כַּלָּה דִּילָךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות לב) וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו
אֶת הַלֻּחֹת:
וְאִתְּמַר
בָּךְ לֵךְ רֵד, הָתָם קָא רָמִיז נְחִיתוּ דִּילָךְ, בְּגָלוּתָא רְבִיעָאָה, לֵךְ:
(דף קי"ד ע"ב) כְּגוֹן (בראשית יב) לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ
וְגוֹ'. הָכָא ש, (איוב לג) הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר.
הָכָא קָא רָמִיז לֶךְ, לְךָ ג' זִמְנִין (בגלגולא) בְּגָלוּתָא. רְבִיעָאָה רֵד, בְּגִין
בַּת יְחִידָה, כַּלָּה דִּילָךְ, דְּנַפְלַה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (עמוס ה) נָפְלָה
לא תוֹסִיף קוּם. וּמִיַּד דְּאַנְתְּ נָחִית בְּגִינֵיהּ, תָּקוּם עֲלָךְ וְהַאי
(איהו השבת אבדה, והאי אורייתא דאתגליא על ידך האי) אִיהוּ הֲשָׁבַת אֲבֵדָה דִּילָךְ,
דְּלָאו לְמַגָּנָא אִתְגַּלְיָא לָךְ אוֹרַיְיתָא, יַתִּיר מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִסְתַּלָּקַת
לְגַבָּךְ, כְּמַיָּא דִּבְאֵר דְּאִסְתַּלָּקוּ לְגַבָּךְ, וְלָא לַאֲבָהָן, וְלָא
לְבַר נָשׁ, דְּהָא בְּאֵר מַכֶּרֶת אֲדוֹנֶיהָ. וְאוֹרַיְיתָא דָּא, אִתְּמַר עָלָהּ,
(במדבר כא) וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִיא הַבְּאֵר וְגוֹ'. הַבְּאֵר הִיא מַלְיָא, וְלָא
נָפְקִין מֵימוֹי לְבַר. וְאִיהוּ בְּאֵר מַיָּא דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאַפִּיק כָּל מַיִין,
וְכָל מַיִין דְּעָלְמָא עָאלִין בֵּיהּ, וְלָא נָפְקִין מֵימוֹי לְבַר:
וְאִיהוּ
בְּאֵר דְּאֲפִילּוּ כָּל בְּנֵי עָלְמָא שָׁאֲבִין מִנֵּיהּ מַיָּא, וַאֲפִילּוּ כָּל
עֲנָנֵי עָלְמָא, לָא חֲסֵרִין מִנֵּיהּ, אֲפִילּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. בְּגִין דִּבְאֵר
דָּא, לֵית לֵיהּ סוֹף, יַתִּיר עָמוֹק הוּא מִדְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִתְּמַר בָּהּ
(איוב יא) וּרְחָבָה מִנִּי יָם. וּבְכַד דִּילֵיהּ, מַאן דְּשָׁאֲבֵי מִנֵּיהּ מַיָּא,
אִיהוּ בָּלַע (ס"א כל מימין וכל חכמתין) כָּל חָכְמָתִין דְּעָלְמָא, כָּל שֶׁכֵּן
בְּאֵר עַצְמוֹ:
וְכֵן
עָתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָהַדְרָא לָךְ גֶּזֶל דִּילָךְ, דְּאִיהוּ מַטֶּה,
דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שמואל ב כג) וַיִּגְזוֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי, דְּעָלָךְ
אִתְּמַר אִישׁ מִצְרִי. וּבְגָלוּתָא דִּילָךְ וּבְגִלְגּוּלָא דִּילָךְ, יַפְרִישׁ
לָךְ עָרֵי מִקְלָט, לְשֵׁזָבָא, מִכַּמָּה דְּרַדְפִין אֲבַתְרָךְ, דְּלֵית לְהוֹן
סוֹף:
וְהַאי
אִיהוּ פִּקּוּדָא, (מב) (חדא) לְהַפְרִישׁ עָרֵי מִקְלָט, לְמַאן דְּקָטַל, בְּגִין
הַהוּא מִצְרִי דְּקָטַלַת בְּמִצְרַיִם, דְּתַּמָּן הֲוָה נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי וְכָל
מַשִּׁרְיָיתֵיהּ, דַּהֲווֹ סָחֲרִין לֵיהּ, וְקָטְלַת לֵיהּ בְּלָא זִמְנֵיהּ, וְלָא
דָּחַלְתָּ מֵרוֹדְפִין דִּילֵיהּ, דִּבְכַמָּה אַתְרִין רָדְפוּ אֲבָתְרָךְ, כַּמָּה
נָשִׁין בְּנַעֲרוּתָךְ, דְּאִינּוּן נַעֲמָ"ה אַגְרַ"ת לִילִי"ת אוּכָמָא.
וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לָךְ עָרֵי מִקְלָט, לְאִשְׁתְּזָבָא מִנְּהוֹן,
וְאִינּוּן שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה:
בְּגִין
דְּאַתְּ בֵּן יָהּ, בְּרָא דְּאַבָּא וּדְאִמָא. בָּתַר דְּהַדְרַת בְּהֵ"א בְּתִיוּבְתָּא,
אִסְתְּלַּקְתּ בַּבִּינָה, יה"ו, אִילָנָא דְּחַיֵּי, וּבְגִינָהּ אַתְּ זָכֵי
לְאָת ה', בְּגִין דְּאַעִילַת גַּרְמָךְ אֲבַתְרָהָא, בְּתִיוּבְתָּא לְאָהַדְרָא
לָהּ לְמָרָךְ, וּלְסַלְּקָא לָהּ מִגָּלוּתָא, וְלָא לְקַבְּלָא אַנְתְּ אַגְרָא:
וְקוּדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא, שַׁוֵּי שְׁמֵיהּ בָּךְ, וּבְגִין דְּמַחֲשָׁבָה דִּילָךְ הֲוַת לְעִלַּת
הָעִלּוֹת, שַׁוִּי בָּךְ מַחֲשַׁבְתֵּיהּ, דְּאִיהִי יוּ"ד הֵ"א וָא"ו
הֵ"א. וְעִלַּת הָעִלּוֹת, אִיהוּ מְיַחֵד אִלֵּין אַתְוָון בָּךְ, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא
לֵיהּ בְּאִלֵּין אַתְוָון:
וּבְגִין
דְּאַתְּ הֲוֵית גּוֹמֵל חֶסֶד עִם שְׁכִינְתָּא, דְּכָל פִּקּוּדִין דִּילָךְ לְקַיְּימָא,
אֵיזֶהוּ חָסִיד הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ. יָהַב לָךְ מִדַּת חֶסֶד. וּבְגִין דְּנָטַרְתָּ
פִּקּוּדִין דְּלָא תַּעֲשֶׂה, וַהֲוָה לָךְ לְאִתְגַּבְּרָא עַל יִצְרָךְ, לְמִקְשָׁר
לֵיהּ תְּחוֹת יְדָךְ, וְלָא אִשְׁתַּדְּלַת בְּהַאי פִּקּוּדָא, אֶלָּא לְקַשְּׁרָא
סָמָאֵ"ל תְּחוֹת יְדָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבַת זוּגֵיהּ דְּאִיהִי
שִׁפְחָתָא בִּישָׁא, תְּחוֹת יַד גְּבִירְתָּא. לוֹן וּלְכָל מְמָנָן וּלְכָל מַשְׁרְיָין
דִּלְהוֹן. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לָךְ, מִדַּת גְּבוּרָה דִּילֵיהּ, לְמֶהוֵי
בִּסְיַּעְתָּךְ דְּיִתְחַלְחַלוּן וִידַחֲלוּן מִינָךְ, סָמָאֵ"ל וּבַת זוּגֵיהּ,
וְכָל מְמָנָן וּמַשְׁרְיָין דִּלְהוֹן, וִיהוֹן קְשׁוּרִים בְּשַׁלְשְׁלָאֵי תְּחוֹת
יְדָךְ:
וּבְגִין
דְּהַדְרַת בְּתִיוּבְתָּא, בְּאוֹת בְּרִית, נָחִית בִּינָה יה"ו, לְאִתְחַבְּרָא
בְּצַדִיק. בְּגִינָךְ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לָךְ אוֹת בְּרִית צַדִּיק
דִּילֵיהּ. וּבְגִין דְּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה עָבַדְתְּ כֹּלָּא, הָכִי נָחִית שְׁמָא
מְפֹרָשׁ (דמרך) עָלָךְ, וּמִתַּמָּן, (נ"א רשומא דנחית) נָחִית עָלָךְ:
וּבְגִין
דְּאַנְתְּ תִּשְׁתָּדֵּל בְּכָל יוֹמָא, בִּתְרֵין שִׂפְוָון דִּילָךְ בִּצְלוֹתָא,
לְשַׁבְּחָא לְמָרָךְ, בַּאֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, בִּתְרֵין שִׂפְוָון דִּילָךְ.
בִּנְבִיאִים וּבַכְתוּבִים. וּבְכָל מִינֵי זֵמֶר וְנִגּוּן בִּצְלוֹתָא. קוּדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא נָחִית לוֹן בְּשִׁפְוָון דִּילָךְ. כָּל שֶׁכֵּן דַּרְגָּא דִּילָךְ,
עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וּבֵיהּ אִשְׁתַּדְּלַת בְּכָל יוֹמִין דִּילָךְ בִּקְשׁוֹט,
קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהֲבֵיהּ לָךְ, לְסַלְּקָא לָךְ בֵּיהּ, בְּתוֹרַת אֱמֶת,
כְּלִילָא מִכָּל מִדּוֹת וְאַתְוָון. בִּשְׁמָא מְפֹרָשׁ, בְּד' אַתְוָון:
דְּקֹדֶם
דְּחָזַרְתְּ בְּתִיוּבְתָּא (דף קט"ו ע"א) לָא הֲוֵית, אֶלָּא בְּאִילָנָא
דְּטוֹב וָרָע, עֶבֶד וְנַעַר הֲוָה שְׁמָךְ בְּקַדְמִיתָא, (שמות ב) וְהִנֵּה נַעַר
בּוֹכֶה, עֶבֶד נֶאֱמָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר יב) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה
בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. וְהַהוּא רַע, שׁוּתָּפָא דְּעֶבֶד, גָּרַם לָךְ לְמֶחטֵי
בַּסֶּלַע, בְּגִין דְּמַטֶּה דְּאִתְּמְסַר לָךְ, (נ"א בידך) הֲוָה דְּאִילָנָא
דְּטוֹב וָרָע, (תיקונין צ' ע"ב) מְטַטְרוֹ"ן טוֹב. סָמָאֵ"ל רָע:
וּכְעָן,
דְּחָזַרְתְּ בְּתִיוּבְתָּא, וְאִתְדַּבְּקַת בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, הָא נַפְקַת
מֵעֶבֶד, וְאִתְהָדַרְתְּ בֶּן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמַטֶּה דְּאִתְמְסָר בִּידָךְ,
יְהֵא עֵץ חַיִּים, ו', דְּאִיהוּ בֶּן יָ"הּ, וְתֵיעוּל (ד"א ותיעול) בְּמ"ט
אַנְפִּין דִּילָךְ בְּאוֹרַיְיתָא, וְיִתְעֲבֵד מוֹט. וְיִתְקְיָים בָּךְ, (תהלים
נה) לא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק. מ"ט אַנְפִּין, מ"ט אַתְוָון דִּשְׁמַע
יִשְׂרָאֵל, וּבָרוּךְ שֵׁם, שִׁית תֵּיבִין דְּיִחוּדָא עִלָּאָה, ו' עִלָּאָה תִּפְאֶרֶת.
שִׁית תֵּיבִין תִּנְיָינִין, דְּבָרוּךְ שֵׁם, ו' תִּנְיָינָא צַדִּיק. מ"ט.
בְּאֶמְצָעִיתָא א. וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם:
בְּלֹא
וָא"ו בְּאֶמְצָעִיתָא, אִיהוּ מ"ט. (נ"א בלא א' דאמצעיתא דו"ו)
וְצַדִיק מ"ט לִפְנִי רָשָׁע. וּמַאן גָּרַע דָּא. א'. אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. דְּחַמְשִׁין
תַּרְעִין אִתְיְהִיבוּ לָךְ, חָסֵר חַד, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין,
חַמְשִׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה נִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה, חוּץ מְאֶחָד. וְהַאי אִיהוּ א', דְּחָסֵר
מֵחַמְשִׁין, וְאִשְׁתְּאַר מ"ט, וְדָא גָּרִים לָךְ צַדִּיק מ"ט לִפְנֵי
רָשָׁע. מַאי רָשָׁע. דָּא סָמָאֵ"ל:
וְהַאי
אִיהוּ מ"ט, מִן מַטֶּה דִּילָךְ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שמות יז) וּמַטֵּה הָאֱלהִים
בְּיָדִי. (דמטה אחרא אית לך) מַטֵּה דִּילָךְ הוּא מַטֶּה דְּמֹשֶׁה, וּבְגִין דָּא
א, דְּאִיהִי בִּינָה, חוֹזְרַת לָךְ, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ בְּמַתְנִיתִין, אָלֶף
בִּינָה. דְּחָזְרַת לָךְ בְּתִיוּבְתָּא, וְתֵיעוּל בֵּין וָ"ו, וְאִתְעָבִיד
וָא"ו, לְקַיֵּים בָּךְ לְיִשְׂרָאֵל, (ישעיה נד) וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲקַבְּצֵךְ.
(ירמיה ל"א) (ובתחנונים אובילם) מִתַּמָּן וְאֵילָךְ יִתְקַיֵּים בָּךְ, לא יִתֵּן
לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק:
תרגום (הסוגריים ע"פ מתוק מדבש):
אמר
בוצינא קדישא (הוא רבי שמעון שנקרא נר הקדוש על שם שהיה בו ניצוץ נשמת משה רבינו,
דבר אל נשמת משה דברי תנחומין, ואמר לו) הקב"ה עתיד להחזיר לך את האבדה שאבדת
בשביל הערב רב, וזו היא הכלה שלך[11]
(שהיא השכינה, כי משה היה בחינת בעלה דמטרוניתא(,
כי בזמן שעשו הערב רב את העגל, אז נפלה הכלה שלך (בגלות, כי אז נגזרה גזרת הגלות
על ישראל ושתהיה השכינה גולה עמהם), זהו מה שכתוב "וישלח מידו את הלחת"
(בשביל מעשה העגל, ועל ידי זה נגזרה גלות השכינה), ונאמר בך "לך רד"
(כלומר רד אחר השכינה להקימה מעפר גלותה, כי לפי שמשה גייר את הערב רב מדעתו, והם
שעשו את העגל וגרמו את גלות השכינה, לכן נתחייב משה לתקן את אשר עיות, ואפילו
כשיבא משיח לא תקום השכינה מעפר גלותה ונפילתה אלא ע"י משה), שם רמז לך
הקב"ה את הירידה שלך בגלות הרביעית.
"לך
(רד כי שחת עמך"), כמו "לך לך מארצך, (וממולדתך, ומבית אביך", שהם
ג' הליכות כאן ש' (של משה שיש בה ג' קוים רומז על ג' ירידות, ועליו נאמר) "הן
כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר" (מש"כ פעמים שלש) שגם כאן רמוז לך לך
ג' פעמים (ע"י היקש של לך לך של אברהם ולך של משה שרומז לג' הליכות וירידות),
בגלות הרביעית (שבה עיקר גלות השכינה כנ"ל, ואין הכוונה אל ירידה לגלות לבד
אלא גם אל עלייתו לגאולה, וז"ש) רד, בשביל בת יחידה שהיא הכלה שלך שנפלה
(בגלות, לכן אתה חייב לרדת וללכת שם להקימה), זהו מה שכתוב "נפלה, לא תוסיף קום",
(פירוש שלא תוסיף קום מאליה כגאולות הקודמות אלא תחכה בגלות עד שיבא בעלה ויפייסנה
וירצנה ויקימנה, לכן) מיד שאתה יורד בשבילה תקום ותעלה על גבך (בבחינת אשת חיל
עטרת בעלה), וזהו השבת אבדה, (כי אז תשוב השכינה לאיתנה כבראשונה).
והתורה
שמתגלה על ידך, היא השבת אבדה שלך, כי לא לחינם נתגלתה לך התורה יותר מכל ישראל,
והיא עלתה אליך כמים של הבאר שעלו לקראתך (בבואך למדין), מה שלא עלו לאבות ולא
לשום אדם אחר, כי באר (שהיא סוד המלכות[12]) מכרת
בעליה (שהוא משה סוד ז"א)
ועל
תורה נאמר "ומשם בארה היא הבאר וגו'" ה'באר (עם ה' הידיעה) היא מלאה
ואין מימיה יוצאים לחוץ. והיא באר מים של התורה המוציאה כל המים, וכל מים שבעולם
נכנסים בה, ולא יוצאים מימיה לחוץ.
והיא
באר שאפילו כל בני העולם ישאבו ממנה מים (היינו כל החכמים המוסיפים בפלפולם
ונושאים ונותנים ומחדשים בתורה), ואפילו כל העננים שבעולם, (היינו הנביאים והחכמים
הגדולים העומדים ברומו של עולם), אינם מחסרים ממנה אפילו כחוט השערה, לפי שבאר זו
(שהיא המלכות) אין לה סוף (מסיבת דביקותה במאציל האין סוף ב"ה), יותר עמוק
הוא מהתורה, שנאמר בה "ורחבה מני ים", ובכד שלה (ובכד שלה ששואבים ממנה
מים), הוא בולע כל החכמות שבעולם, כל שכן באר עצמה.
וכן
עתיד הקב"ה להחזיר לך הגזל שלך שהוא המטה, שנאמר בו "ויגזול את
החנית" (היינו את המטה), מיד המצרי (מיד משה) שעליך נאמר "איש מצרי
(הצילני מיד הרועים", והוא היה משה. המטה הוא סוד היסוד שנטלו וגזלו כביכול
הקב"ה ממנו).
ובגלות
שלך ובגלגול שלך, (ר"ל מה שנשמת משה מתפשטת בכל דור ודור) יפריש לך
(הקב"ה) ערי מקלט להצילך מכמה (חיצונים) הרודפים אחריך ומקטרגים עליך שאין
להם סוף[13].
וזו
היא המצוה להפריש ערי מקלט למי שהרג, בשביל אותו המצרי שהרגת במצרים, כי שם היה
הנחש הקדמוני (שהוא הס"מ) וכל מחנותיו שהיו מקיפים אותו, והרגת אותו קודם
זמנו[14],
ולא יראת מהרודפים שלו (של הס"מ), שבכמה מקומות רדפו אחריך כמה נשים
בנערותיך, שהם נעמ"ה אגר"ת לילי"ת הטמאות, והקב"ה נתן לך ערי
מקלט להנצל מהם, והם (סוד מ"ט) שערי תשובה.
לפי
שאתה בן י"ה (דהיינו) בן לאבא ואימא, אחרי שחזרת בתשובה באות ה' (ראשונה
שבבינה), עלית (בעמקי) הבינה, (והיא סוד אותיות) י"ה"ו עץ החיים,
ובשבילה (המלכות) אתה זוכה (גם) לאות ה (אחרונה שבה), לפי שהכנסת עצמך אחריה
בתשובה, להחזיר אותה לקונך, ולהעלות אותה מן הגלות, ולא (עשית) על מנת לקבל שכר,
(לכן) הקב"ה שם שמו בך, ולפי שהמחשבה שלך היתה לעילת העילות, (לכן) שם בך
מחשבתו (דהיינו חכמתו), שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א (שם מ"ה
שבחכמה), ועילת העילות הוא המיחד אלו האותיות בך, כדי שתכיר אותו על ידי אלו
האותיות.
ולפי
שאתה היית גומל חסד עם השכינה, שכל המצות שקיימת היו לקיים "איזהו חסיד
המתחסד עם קונו", נתן לך
(הקב"ה) מדת החסד.
ולפי
ששמרת מצות לא תעשה, והיה לך להתגבר על יצרך ולקשור אותו תחת ידך, ולא השתדלת
במצוה ההיא אלא כדי לקשור את הס"מ תחת ידו של הקב"ה, ובת זוגו שהיא שפחה
הרעה תחת יד גבירתה (שהיא השכינה), להם ולכל הממונים
ולכל המחנות שלהם, (לכן בשכר זה) הקב"ה נתן לך מדת הגבורה שלו להיות בעזרתך,
שיתחלחלו וייראו ממך הס"מ ובת זוגו וכל הממונים והמחנות שלהם, ויהיו קשורים
בשלשלאות תחת ידך.
ולפי
שחזרת בתשובה באות ברית ירדה בינה י"ה"ו להתחבר לאות ה' בצדיק בשבילך,
(ובזכות זה) הקב"ה נתן לך אות ברית צדיק שלו, ולפי שבמחשבה טובה עשית הכל, כך
ירד שם המפורש של מוראך עליך, ומשם היא הרשימה שירדה (לשרות) עליך.
ובשביל
שאתה משתדל בכל יום בב' שפתים שלך בתפלה, לשבח לקונך בא-דני שפתי תפתח בב' שפתים
שלך, (ובשבחים ש)בנביאים וכתובים, ובכל מיני זמר וניגון בתפלה, הקב"ה מוריד אותם
בשפתים שלך.
כל
שכן המדרגה שלך עמוד האמצעי, בו השתדלת בכל הימים שלך באמת, הקב"ה נתנו לך
להעלות אותך בו בתורת אמת, כלולה מכל המדות, והאותיות של השם המפורש, ובד' אותיות
(הוי"ה).
שקודם
שחזרת בתשובה לא היית אלא בעץ הטוב ורע, עבד ונער היה שמך, בהתחלה (נאמר עליך)
"והנה נער בוכה", (וגם נקרא שמך) "עבד נאמן," זה מה שכתוב
"לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ואותו הרע (הס"מ) שהוא שותפו של
העבד (מט"ט), גרם לך לחטוא בסלע, לפי שהמטה שנמסר לך היה מהעץ טוב ורע,
מט"ט טוב, ס"מ רע.
ועתה
שחזרת בתשובה ונתבקת בעץ החיים, הרי יצאת מ(מדרגת) עבד וחזרת (להיות) בן
להקב"ה, (לכן) המטה שימסר בידך יהיה עץ החיים, ו' שהוא בן י"ה, ותכנס
במ"ט פנים שלך בתורה, ויעשה מו"ט (היינו ו' עם מ"ט), ויתקיים בך
"לא יתן לעולם מו"ט לצדיק"... ויתקיים בך ובישראל "וברחמים
גדולים אקבצך"
באותו
זמן (בזמן ביאת הגואל) יתקיים בך שתי מצות, אחד "הקם תקים עמו", והשניה
"עזוב תעזוב עמו", (ומפרש) "הקם" עם ו' העליונה משיח ראשון
(היינו משיח בן דוד שהוא ראשון במעלה), "תקים" עם ו' שניה (פ' שתהיה עוד
תקומה להשכינה בכח ו' שניה שביסוד שהוא סוד משיח בו יוסף), "עמו" זה בן
עמרם (שהוא משה)... וכו'
זוהר
בראשית כז.
אִם
תַּיְיבִין בִּתְיוּבְתָּא אִתְּמָר בְּהוֹן (שמות טו) וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ. וְדָא עֵץ
חַיִּים וּבֵיהּ וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם. וְדָא משֶׁה מָשִׁיחַ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ
(שמות יז) וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. מַטֶּ"ה דָּא מטטרון מִסִּטְרֵיהּ חַיִּים
וּמִסִּטְרֵיהּ מִיתָה. כַּד אִתְהַפַּךְ לְמַטֶּה אִיהוּ עֵזֶר מִסִּטְרָא דְטוֹב.
כַּד אִתְהַפַּךְ לְחִוְיָא אִיהוּ כְּנֶגְדוֹ. מִיָּד (שמות ד) וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו:
זוהר
בא לד.
אָמַר
רִבִּי שִׁמְעוֹן, הַשְׁתָּא אִית לְגַלָּאָה רָזִין, דְּאִינּוּן מִתְדַּבְּקִין לְעֵילָּא
וְתַתָּא, מַה כְּתִיב בֹּא אֶל פַּרְעֹה, לֵךְ אֶל פַּרְעֹה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי
בֹּא. אֶלָּא, דְּעָיִיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִדָּרִין בָּתַר אִדָּרִין,
לְגַבֵּי תַּנִּינָא חֲדָא עִלָּאָה תַּקִּיפָא, דְּכַמָּה דַּרְגִּין מִשְׁתַּלְשְׁלֵין
מִנֵּיהּ. וּמַאן אִיהוּ. רָזָא דְּהַתַּנִּין הַגָּדוֹל:
וּמֹשֶׁה
דָּחִיל מִנֵּיהּ, וְלָא קָרִיב אֶלָּא לְגַבֵּי אִינּוּן יְאוֹרִין, וְאִינּוּן דַּרְגִּין
דִּילֵיהּ, אֲבָל לְגַבֵּיהּ דָּחִיל וְלָא קָרִיב, בְּגִין דְּחָמָא לֵיהּ מִשְׁתָּרִשׁ
בְּשָׁרָשִׁין עִלָּאִין:
תרגום (הסוגריים ע"פ מתוק מדבש):
אמר
רבי שמעון, עתה יש לגלות סודות (של עשר ספירות של קליפות), שהם מתדבקות (ומושרשות)
למעלה (בקדושה, ומשם מתפשטות) למטה, מה כתיב בא אל פרעה, לך אל פרעה מבעי ליה, מאי
בא, אלא שהכניס הקב"ה את משה חדרים לפנים מחדרים (במדרגות החיצונים, עד
שהגיע) אל תנין אחד שהוא עליון ותקיף, שכמה מדרגות טמאות משתלשלות (ויוצאות) ממנו,
ומי הוא זה, הוא סוד התנין הגדול (שהוא האריך דקליפה).
ומשה
היה מתירא ממנו (ולא רצה להתקרב אל תוך הטומאה, וסוד זה הוא מש"כ אצל משה
רבינו כשאמר לו הקב"ה שישליך את מטהו ארצה, וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה
מפניו, שלא רצה להדבק במדרגותיו, ואז אמר לו הקב"ה שלח ידך ואחוז בזנבו, כיון
שאתה מתפחד מפניו העליונים אם כן אחוז בזנבו שהם כחות התחתונים שלו, והיינו) ולא
נתקרב אלא אל היאורים שלו (שהם הט' ספירות התחתונים של הקליפות), והם המדרגות
התחתונות שלו, אבל אליו ממש היה מתירא ולא נתקרב, (אמנם משה רבינו בכל מעשיו
הגדולים לא היה יכול להעביר גלולים מן הארץ ולבטל כח החיצונים מכל וכל) לפי שראה
אותו משתרש בשרשים עליונים.
מדרש
תלפיות אות א' ענף אותות משיח
ובזוהר
בכמה מקומות משמע שעתיד המשיח לעשות דברים נראים מכוערים. ילקוט ישעיה ואומר הקדוש
ברוך הוא על המשיח מעיד אני בו שהוא צדיק[15].
מאמר
הגאולה לרמח"ל פרק ב'
ועתה
הנני מפרש לך סוד אחד חתום מאד, והוא מה שכתוב (ישעיה סג, א): "מי זה בא
מאדום". וכל זה הוא הצדיק, והוא משיח בן יוסף. ותדע, כי אחרי התישב השכינה
במקומה יחזר משיח בן יוסף, ושרשו יהיה מתחזק עליו, ואז אל "בצרה" ילך,
ושם ידרך ה"פורה" להוציא משם מה שראוי להוציא. וכבר נתבאר הסוד הזה היטב
במקום אחר בפסוק: "וירד מיעקב" (במדבר כד, יט), עין שם. והשכינה ממקומה
תראה בנקמת אויביה. והבן היטב.
רמח"ל
- קנאת ה' צבאו-ת - חלק שני
והנה
נגד זה יש המשיח, והיא היחידה המוכנת לעטר בה שני המשיחים, שהיא גם כן לפעמים בסוד
מטה. ואז נאמר (תהלים קי, ב), "מטה עוזך ישלח ה' מציון", ואז (תהלים שם),
"רדה בקרב אויביך". והוא סוד (במדבר כד, יט), "וירד מיעקב", כי
במקומו עומד המשיח, ובכח שליטתו רודה האומות, ומעלה כל הבירורים הצריכים, אך כשהמטה
נהפך, הנה משי"ח גם כן הוא כמנין נח"ש, ונמסר לו תקון בדרך אחר - שילך
ויתלבש בקליפות, וישב שם אסור בבית הסוהר בחסרון אור והשפעה, והוא סבילת החולאים. ואומר
לך שזהו ענין מה שאמרו (סנהדרין צח.) שהוא יושב אפתחא דרומי, והוא ענין ממש
"ויתן את רשעים קברו", כי משה הוא צריך לתקן ישראל במה שיהיו מנוקים מן הערב
רב, וזהו הבירור המגיע לו, לכן הוא קבור שם עמהם. וכבר פירש רשב"י בפ' תצא ענין
קבורת משה, שהוא בצולמא דלאו איהי הגון ליה, כמו שנפרש בס"ד המאמר ההוא. אך המשיחים
צריכים להיות אפתחא דרומי, וזה נקרא להם קבורה, בהיותם צריכים להיות מלובשים בתוך הקליפה,
והיא קליפת עשו וישמעאל, שהם האומות השולטות על ישראל, והם צריכים להשתעבד תחתיהם ע"י
המשיחים האלה. אך יש רומי רבתא, ויש רומי זעירתא, ושם יושבים המשיחים אחד מבחינת רומי
רבתא, ואחד מבחינת זעירתא. ומשם מבררים הניצוצות הצריכים לישראל. ובסבלם הצער מקילים
מעל ישראל:
ספר
אדיר במרום לרמח"ל חלק א - שמיה דעתיקא סתים מכולא
והנה
כל זה הוא ענין המשיח בסוד נחש, שבהיותו בגלות מקשר הקליפות תחת הקדושה, ואז נאמר בו,
במתים חפשי (תהלים פח, ו). וזה סוד, במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג, ו). ואין בו
כח לתקן בבחינת מצוה, אלא בסוד תורה, שעליה אמרו, ואין שיור רק התורה הזאת. ובאותו
הזמן הוא מקבל אור התורה מבחינת שם י"ה, כמו היונק ממש שהוא צריך לאמו. ובאותו
הזמן יש היסורין האלה שהם יסורין של אהבה, והם עשוין לסוד הבירור ממש, שהתורה הבאה
מי"ה עושה הגבורות כ"כ (גדרות) [גדולות] כנ"ל, ומשם באין היסורין האלו
כי הכל גבורות, ואז הס"א נכפית תחתיו. וזה סוד, אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה
ומתורתך תלמדנו (תהלים צד, יב), שהם היסורין האלו הבאים מי"ה. וזהו, ומתורתך תלמדנו,
כי הוא סוד התורה, תורה אור שזכרנו, וזהו תיקון גדול שמתקן המשיח:
אך
תדע כי על זה נאמר, אודך ה' כי אנפת בי וכו' (ישעיה יב, א), כי בהיות המשיח עומד בסוד
זה של נחש והוא צריך לקבל מזה הי"ה, הנה אז ודאי שהוא מעלה פחותה מאילו היה מקבל
הי"ה בהתלבשות בסוד הגדלות כנ"ל. אך כיון שקיבל אלו האורות, אינם סרים ממנו
אפילו בהתעלותו מבחינה הזאת לבחינת הגדלות לא יסתלקו אלו האורות. וזה סוד גילוי החכמה
סתימאה שיתגלה לעתיד לבוא, בסוד, ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וכו' (ישעיה יא, ב). והנה
על זה כתיב, כי עזה כמות אהבה וכו' (שה"ש ח, ו). כי המלך המשיח העומד בסוד נחש
הוא מתחזק בקדושה ואין הס"א יכולה להפרידו, ואדרבא נאמר בו, היא העולה על מוקדה
וכו'[16] (ויקרא
ו, ב). וזהו, שלהבת י"ה (שה"ש ח, ו), שהיא השלהבת היוצא משם הי"ה:...
...משיח בזמן הגלות, אור בתוך החושך, שהס"א נכפית בכח משיח הגולה
ספר
אדיר במרום ח"א - תניא אמר רבי שמעון
ועתה
אבאר לך ענין כל הדברים האלה בס"ד באר היטב. הנה רצה המאציל ב"ה שיהיה מלך
המשיח סובל החולאים, כמוזכר בדברי רז"ל (סנהדרין צח א), והוא מה שהוא סובל סיתומי
הס"א בעבור ישראל. וזה לרע לס"א, כי על זה נאמר, באשר כרע שם נפל שדוד (שופטים
ה, כז). כי כל המקומות שהס"א מתאחזת בהם בזמן שליטתה, נשארת לכודה שם כצפור בפח
שלא תוכל לנוס אחר כך בזמן התגברות הקדושה. אלא אותן המדריגות עצמן יהיו שלשלאות על
צוארה להכניעה תחת הקדושה ולעשות בה הנקמות שצריך לעשות בה. ובדרך זה ימצאו כל המדרגות
של הס"א אשר שלטו על ישראל ועל מלך המשיח, לסתום אורם וליסרם, קשורות ועומדות
תחתיהם לע"ל. וכן משה הושם בסוף, כי היה גם הוא בתוך קליפת מצרים, כדי שתשאר מצרים
אחר כך קשורה וכפותה תחתיו. והנה השכינה אינה עוזבת הנשמות השקועות בגלות, וכל שכן
נשמות כאלה. וכן נאמר, ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב, ב) שהשכינה היתה עמו. אך עם כל
זה אינה יכולה אלא לשמור, אך לא להוציאו לחירות עד שיגיע הזמן. ועל כן אז היה תחת רשות
השר של פרעה, והשכינה רק נצבת עליו לשמרו. ועל כן הוצרך שאחר כך יברח, כדי לצאת מתחת
יד השר, ואחר כך יחזור שם להכניעו. וסוד זה הוא ענין ערי מלקט, והוא ענין עמוק, ותדע
בו מה שקראו לרעיא מהימנא מארי תיובתא (זח"ב קיד ב):[17]
ספר
תקט"ו תפילות - תפילה שץ
אל
אחד יחיד ומיוחד אתה מעלה רפואה לכל מחלה, ומלך המשיח שנא' בו והוא מחולל מפשעינו
מדוכא בעונותינו, בעבור מחלה שהיא לילית שפחה רעה ששלטה על ישראל... רבון כל העולמים
כמו שאנו מקוים ליחודך באמת כן תמציא ארוכה לאותו העני שהוא סובל מכאובים, שנא' בו
ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה, שהרי מצד שם אלהים שהוא בז"א ניתנו
לו מכות אלה, מצד א"א שהוא הוי"ה יאמר בו אני ה' רופאך, ה' אל תאחר, לישועתך
קויתי ה':
ספר
בניהו בן יהוידע על סנהדרין צו:
אימתי אתי בר נפלי - נ"ל בס"ד קרי למשיח בר נפלי דאתי
מדוד המלך ע"ה שהיה תחלתו נפל, אי נמי מפני שביאתו תלויה בבירור נצוצי הקדושה
שנפלו בקליפה שיתגברו.
[1] עיין בחלק שני
שהבאנו שאר דבריו שם
[2] גם זה הבאנו בחלק
שני עיין שם
[3] וזה המשך הפסוק
הנ"ל בזכריה
[4] ובזה אפשר להבין מה שמביא רש"י על הפסוק (שמות
ד:כ) "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר",
פרש"י: על החמור - חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא
שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנא' עני ורוכב על חמור: כי אברהם, משה, ומשיח, שלושתם
עסקו בזה להשפיע לס"א ולירד לתוך הקליפות כדי לבטל את כוחם, כמו שהבאנו בהערה
67, ודווקא בזמן העקידה כתוב שאברהם רכב על חמור, ובמשה דווקא אחרי המעשה בסנה שהוא
אחז בזנבו של הס"א, והכניס את ידיו בחיקיו ונהיה מצרעת, דווקא אז כתוב שהוא רכב
על חמור, כמו שנביא בסמוך מהזוהר פרשת בא. ומה שכתוב שגם בלעם רכב על חמור הוא בגלל
שהרשעים הטמאים הם מדמים את עצמם לצדיקים כמבואר לעיל עמ' טו מנתיב מצותיך, ועיין שם
בתוך הספר שהוא מאריך על ענין זה, כי האמת היא שבלעם הוא ההיפך לגמרי ממשה כי
"זה לעומת זה," ואצלו החמור שלט עליו ולא היתה לו שום שליטה על החמור כמבואר
בפסוקים והוא היה במדרגה למטה מהחמור אע"פ שהוא רכב עליו, כי הרשעים הטמאים מראים
בחוץ שהם קדושי עליון ונביאי ה' ובאמת הם ההפוך מכל זה, וזה ענין ש"צ ימ"ש
ואותו האיש, ושאר המשיחי שקר שהיו, וכל זה מבואר לקמן באריכות.
[5] ראה זוהר משפטים קיד
לקמן שמשה-משיח הוא בחינת בעלה דמטרוניתא.
[6] כנגד שבעת הרועים.
[7] עיין חגיגה יב:
"י"א שבעה עמודים רבי אלעזר בן שמוע אומר על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר
וצדיק יסוד עולם"
[8] משמע שהמלך שמדובר
עליו כאן הוא מלך המשיח ועל זה בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, מַלְכָּא בְּלָא
מַטְרוֹנִיתָא, לָא אִקְרֵי מַלְכָּא. מַלְכָּא דְּאִתְדַּבָק בְּשִׁפְחָה
בְּאֲמָּהוּ דְּמַטְרוֹנִיתָא, אָן הוּא יְקָרָא דִּילֵיהּ, כי הוא רוכב במקום
שאינו שלו כנ"ל, אבל בזה הוא מנחם את עצמו ש"עתיד קול לבשר את המלכה ויאמר
לה "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע
הוא", שהצדיק בעצמו הוא נושע, מזה שהוא היה "עני ורוכב על חמור"
כדי להכניע את הס"א וכל חיילותיו כנ"ל וכדלקמן.
[9] ר"ת מש"ה,
והיינו כמו שהוא היה גואל ראשון בגאולת מצרים, כך הוא יהיה גואל אחרון בגאולה
העתידה. (מתוק מדבש בשם רמ"ק ומפרשים)
[10] התרגום והפירוש הוא
לפי מתוק מדבש. כבר הבאנו לעיל שהביזיונות והיסורים שהצדיק מקבל על עצמו הם במקום
מיתה (שבחי הר"ן י"ב, וכ"ט, ליקוטי מוהר"ן ר"ס
ופ"ג). י"ל לפי זה שמשה רבינו מתלבש בתוך נשמת מב"י ומקבל על עצמו
בזיונות ויסורים כדי להציל אותו מהמיתה. ועיין לעיל עמ' יג שחשד את משה רבינו על
א"א עד שהצטרך לצאת מהמחנה. ו- מ"ה ש"היה ה"וא שיהיה.
[11] עיין לעיל בזוהר
אחרי מות "הַצַּדִיק אָבָד", וּמַאי אָבָד. אָבַד לְמַטְרוֹנִיתָא,
וְאִתְדַּבָק בַּאֲתַר אָחֳרָא, דְּאִקְרֵי שִׁפְחָה
[12] עיין זוהר פרשת נח
דף ס: "שתה מים מבורך - דא דוד מלכא, דכתיב בה ,מי ישקני מים מבור'",
ועיין לעיל הערה 2, ולכן מש"כ בבראשית טז:יד "כן קרא לבאר" בגמטריא
604, וכן בבראשית כו:יח-יט "בארת המים אשר חפרו בימי אברהם" =
604, ו"ויחפרו עבדי יצחק" = 604, ע"ש בזוהר שסוד הבא"ר הוא
המרכבה של האבות, ומשה ואהרן, המתחבר עם דוד המלך שהוא המלכות
[13] ענין ערי מקלט עיין
בספר אדיר במרום, סוד הבריחה של משה, רשב"י, ומשיח, ועיין הערות 14, 85, 107
[14] כמו שכתוב אצל שלמה
המלך בספר הליקוטים (לקמן עמ' קמא) שהזמן לא היה ראוי לזה "כי אי אפשר לתקן,
עד שבא מלך המשיח".
[16] "על המזבח כל
הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו" - ע"ז נאמר "תוקד עד ביאת
המשיח"
[17] ע"ש באדיר
במרום כל המאמר שזה סוד הבריחה של רשב"י, כי דווקא ע"י זה התגלה ספר
הזוהר שהוא אתחלתא דגאולה, כמו שהיה אצל משה לפני יציאת מצרים שההתגלות בסנה היה
דווקא ע"י הבריחה, וכן יהיה בגאולה העתידה שע"י הבריחה תתגלה הגאולה,
עיין לעיל עמ' ט במהרש"א והערות שם. וכן "נע ונד תהיה משיח" = 958,
הוא "בשורת הגאולה" = 604 + 354 = 958 כי "שָׁמָּה שִׁבַּר
רִ"שְׁפֵי קָ"שֶׁת מָ"גֵן וְ"חֶרֶב וּ"מִלְחָמָה
סֶלָה" (תהילים עו) דווקא שָׁמָּה מקום הבריחה בבחינת "שם קנית הודך
והדרך" וד"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה