ספר
המדות אות חלום ח"ב:
מִי
שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּתְקַיְּמוּ חֲלוֹמוֹתָיו, יִכְתּב אוֹתָם בְּפִנְקָסוֹ וְאֶת
הַיּוֹם וְאֶת הַשָּׁעָה וְאֶת הַמָּקוֹם.
שיח
שרפי קודש א-רפז
סִפּוּר
הַחֲלוֹם, הַמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן צ"א סִפְּרוֹ רַבֵּנוּ לְרַבִּי
שִׁמְעוֹן, כִּי רַבֵּנוּ הָיָה סָגוּר אָז בְּחַדְרוֹ וְלא נִכְנַס לוֹמַר תּוֹרָה
כְּדַרְכּוֹ, וְנִכְנַס אֵלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרָאָה, אֵיךְ שֶׁרַבֵּנוּ עוֹמֵד
בְּחַדְרוֹ וּמַזִּיל דְּמָעוֹת כַּנַּחַל, וְאָז סִפֵּר לוֹ זאת.
זוהר
מקץ דף קצ"ט:
וַיִּזְכּוֹר
יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם, אַדְכַּר לוֹן. בְּגִין דְּלֵית נַשְׁיוּ קַמֵּי
קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא חֶלְמָא דְּאִיהוּ טָבָא, בָּעֵי בַר נָשׁ לְאַדְכָּרָא
לֵיהּ דְּלָא יִתְנְשֵׁי, וּכְדֵין אִתְקְיַּים. דְּהָא כְּמָה דְאִתְנְשֵׁי קַמֵּיהּ
דְּבַר נָשׁ, הָכִי אִתְנְשֵׁי עֲלֵיהּ:
וְתָּא
חֲזֵי, בְּגִין דְּלָא אִדְכַּר, כְּמַאן דְּלָא יָדַע לֵיהּ. וְעַל דָּא, מַאן דְּאִתְנְשֵׁי
מִנֵּיהּ חֶלְמָא וְלָא יָדַע לֵיהּ, לָא קָיְימָא עֲלֵיהּ לְאִתְקָיְימָא. וּבְגִין
דָּא יוֹסֵף הֲוָה דָּכִיר חֶלְמֵיהּ, בְּגִין לְאִתְקַיְּימָא. בְּגִין דְּלָא יִתְנְשֵׁי
חֶלְמָא מִנֵּיהּ לְעָלַם, וְהֲוָה מְחַכֶּה לֵיהּ תָּדִיר.
תרגום:
"ויזכור
יוסף את החלומות אשר חלם", זכר אותם כיון שאין שכחה לפני הקב"ה, כי חלום
שהוא טוב צריך אדם לזכרו שלא ישתכח, ואז יתקיים. כי כמו שנשכח החלום לפני האדם
למטה כך נשכח עליו למעלה... ובא וראה, לפי שלא זוכר האדם החלום הרי הוא כאילו לא
ידע אותו. ולכן, מי ששכח חלומו ולא ידע אותו, אינו עומד עליו להתקיים, ולכן יוסף זכר
את חלומו כדי שיתקיים, כדי שלא ישתכח ממנו לעולם, והיה מחכה לו תמיד מתי יתקיים.[1]
ספר
שיחות הר"ן רס"ב
דַּע
שֶׁיֵּשׁ חֵן, שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזֶה הַחֵן הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת
שְׁאֵלַת חֲלוֹם וְלֵידַע עֲתִידוֹת עַל יְדֵי הַחֲלוֹמוֹת כִּי בְּכָל הַחֲלוֹמוֹת
בְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם עֲתִידוֹת, רַק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כַּמָּה פְּסֹלֶת וְתֶבֶן כְּמוֹ
שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת נה): כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָר בְּלא תֶּבֶן
כָּךְ אֵין חֲלוֹם וְכוּ' וְגַם יֵשׁ חֲלוֹמוֹת בְּרוּרִים[2] כְּמוֹ
שֶׁכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר יב-ו): "בַּחֲלוֹם אֲדַבֵּר בּוֹ" וּמִי שֶׁיֵּשׁ
לוֹ זֶה הַחֵן הַנַּ"ל חֲלוֹמוֹתָיו צוֹדְקִים בְּוַדַּאי
ספר
שיחות הר"ן קצ”ו
הַתּוֹרָה שֶׁלִּי גְּדוֹלָה מְאד וְהִיא
כֻּלָּהּ רוּחַ הַקּדֶשׁ וִיכוֹלִין לֵידַע מִמֶּנָּה עֲתִידוֹת, שֶׁמִּי שֶׁיַּטֶּה
עַצְמוֹ וְיַאֲזִין וְיַקְשִׁיב הַתּוֹרָה שֶׁלִּי יָכוֹל לֵידַע עֲתִידוֹת שֶׁיִּהְיֶה
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנַּעֲשִׂין הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם שֶׁאָז
יְכוֹלִין בְּוַדַּאי לִמְצא הַכּל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁלִּי וְלִרְאוֹת וּלְהָבִין
שֶׁהַכּל מְבאָר בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כְּבָר.[3] כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי אַחַר שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית
שְׁנַת תק"ע.
המשך
זוהר הנ"ל דף ר'.
פָּתַח
רִבִּי יוֹסֵי וְאֲמַר, (קהלת ה) כִּי בָא הַחֲלוֹם בְּרוֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל
בְּרוֹב דְּבָרִים. כִּי בָא הַחֲלוֹם בְּרוֹב עִנְיָן, הָא אוּקְמוּהָ. דְּכַמָּה
אִינוּן סְמִיכִין בְּחֶלְמָא, וּמְמַנָּן דַּרְגִּין עַל דַּרְגִּין. עַד דְּחָלְמִין
מִנְהוֹן קְשׁוֹט כֻּלְּהוּ, וּמִנְּהוֹן דְּאִית בְּהוֹן קְשׁוֹט וּכְדִיבוּ. אֲבָל
לְאִינוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, לָא אִתְגְּלִי לוֹן מִלִּין כְּדִיבָן כְּלוּם, אֶלָּא
כֻּלְּהוּ קְשׁוֹט:
תָּא
חֲזֵי, דָּנִיֵּאל מַה כְּתִיב בֵּיהּ, (דניאל ב) אֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי
לֵילְיָא (דף ר ע"א) רָזָא גַּלֵּי. וּכְתִיב, (דניאל ז) דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה
וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל מִשְׁכְּבֵיהּ בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב. וְאִי אִית בֵּיהּ
מִלִּין כְּדִיבָן, אַמַּאי אִיכְתִּיב בֵּין כְּתוּבִים. אֶלָּא אִינוּן זַכָּאֵי
קְשׁוֹט, בְּשַׁעְתָּא דְּנִשְׁמַתְהוֹן סָלְקִין. לָא מִתְחַבְּרָן בְּהוּ, אֶלָּא
מִלִּין קַדִּישִׁין. דְּאוֹדְעִין לֵיהּ מִלֵּי דִקְ שׁוֹט, מִלִּין קָיְימָן דְּלָא
מְשַׁקְרָן לְעָלְמִין:
תרגום:
פתח
ר' יוסי ואמר "כי בא החלום ברוב ענין" – הרי פרשוהו שכמה מלאכים הם
סומכים ועוזרים שיתקיים החלום, וממנים מדרגות על מדרגות, עד שיש חלומות שהכל אמת,
ויש חלומות שיש בהם אמת ושקר, אבל לצדיקי אמת אין מתגלה להם שקרים בחלום אלא כולו
הוא אמת. בא וראה מה שכתוב בדניאל, "אז נתגלה הסוד לדניאל בחזון לילה",
וכתוב, דניאל ראה חלום וכתב לעצמו לזכרון את דברי החלום. אם היה בחלומו דברי שקרים
היתכן שיהיה נכתב בין הכתובים, אלא אלו צדיקי אמת בשעה שנשמותיהם עולות, אין
מתחברים בהם אלא דברים קדושים, שמודיעים להם דברי אמת, דברים קיימים שאינם משקרים
לעולם.
[1] יש לתמוה למה רבינו רצה שיתקיים החלום, הרי מבואר
בזוהר שחלום רע יש לשכוח אותו ולא לספרו כדי שזה לא יתקיים, אז למה רבינו סיפר אותו
לרבי שמעון, ובשביל מה לכתוב אותו?! ואע"פ שהוא זכה להשגות גבוהות וגילוי נשמות
האבות בסוף, האם זה לבד שווה את כל הביזיונות וגלות וכו'? ומה עם החילול ה' הנורא?
וכל אלו שנפלו מאמונתם ע"י זה? וכן שאר הנזק שנגרם (כי על אלה שביזו אותו מתקיימות
עליהם כל הקללות שחז"ל אמרו על המבזה ת"ח)? התשובה כנראה היא ב"שאר
הטוב" שרבינו אמר "איני רוצה לספר לכם" אבל הוא רצה לספר שהוא לא רוצה
לספר כדי שנכסוף לזה "כי בוודאי היה טוב", ושווה לעבור את כל הצער שלפני
כן כדי להגיע לשאר הטוב.
[2] ללא פסולת ותבן
[3] אם זה נאמר על התורות של רבינו ז"ל אז כ"ש
אפשר לומר כן על חלומותיו שאפילו באדם פשוט הוא אחד מששים מנבואה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה