ספר סיפורי מעשיות - מעשה י - המעשה מבערגיר ועני[3]
מַעֲשֶׂה, פַּעַם אַחַת הָיָה בֶּערְגִיר
[סוחר גדול] וְהָיָה עָשִׁיר מֻפְלָג מְאד, וְהָיָה לוֹ סְחוֹרוֹת רַבּוֹת מְאד וְכַיּוֹצֵא
וְהָיוּ הַוֶועקְסְלֶען [שטרות] וְהַבְּרִיב [מכתבים] שֶׁלּוֹ הוֹלְכִין עַל הָעוֹלָם,
וְהָיָה לוֹ כָּל טוּב וּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ הָיָה דָּר עָנִי אֶחָד, שֶׁהָיָה עָנִי
גָּדוֹל מְאד, וְהָיָה לוֹ כָּל הַהֵפֶךְ מִן הַבֶּערְגִיר הֶעָשִׁיר...
פַּעַם
אֶחָד חָלַם לְהַבֶּערְגִיר, שֶׁבָּאוּ אֲנָשִׁים וְעָשׂוּ חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת, (דְּהַיְנוּ
פַּאקִין) וְשָׁאַל אוֹתָם: מָה אַתֶּם עוֹשִׂים? וְהֵשִׁיבוּ: לָשֵׂאת הַכּל אֶל הֶעָנִי
הַנַּ"ל וְחָרָה לוֹ מְאד מְאד עַל שֶׁהֵם רוֹצִים לָשֵׂאת כָּל הוֹנוֹ מִבֵּיתוֹ
אֶל הֶעָנִי, וְלִכְעס עֲלֵיהֶם אִי-אֶפְשָׁר, שֶׁהֵם אֲנָשִׁים רַבִּים וְהֵם עָשׂוּ
חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת מִכָּל אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ מִכָּל סְחוֹרוֹתָיו וְהוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ,
וְנָשְׂאוּ הַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל אֶל בֵּית הֶעָנִי הַנַּ"ל, וְלא הִשְׁאִירוּ
כְּלוּם בְּבֵיתוֹ כִּי אִם דָּפְנוֹת הַבַּיִת רֵיקָם[4]...
וַיְהִי הַיּוֹם, וְנָסְעָה אֵשֶׁת
הַבֶּערְגֶיר עִם עֶגְלוֹת- צָב לְטַיֵּל, וְלָקְחָה עִמָּהּ רֵעוֹתֶיהָ, וְלָקְחָה
גַּם אֵשֶׁת הֶעָנִי עִמָּהּ, וְנָסְעוּ עַל הַטִּיּוּל וְהִנֵּה עָבַר אִישׁ חַיִל,
אָדוֹן שֶׁקּוֹרִין יֶעדְנִירַאל (קצין צבא גבוה), עִם הַחַיִל שֶׁלּוֹ, וּפִנוּ אֶל
הַצַּד מִן הַדֶּרֶךְ בִּשְׁבִילוֹ וְעָבַר הַחַיִל, וַיַּרְא שֶׁנּוֹסְעִים נָשִׁים,
וְצִוָּה שֶׁיּוֹצִיאוּ אַחַת מִן הַנָּשִׁים שֶׁנָּסְעוּ לְטַיֵּל, וְהָלְכוּ וְהוֹצִיאוּ
אֶת אֵשֶׁת הֶעָנִי, וְחָטְפוּ אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעֶגְלַת-צָב שֶׁל הַיֶּעדְנִירַאל
וְנָסְעוּ עִמָּהּ, וּבְוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לַהֲשִׁיבָהּ, כִּי נָסַע לְהַלָּן בִּפְרָט
אִישׁ חַיִל, יֶעדְנִירַאל עִם חֵילוֹתָיו[5] וּלְקָחָהּ
וְנָסַע עִמָּהּ לַמְּדִינָה שֶׁלּוֹ[6]...
וְהָלַךְ[7] וְעָשָׂה
דָּבָר מְבהָל, וּבֶאֱמֶת הָיָה שִׁגָּעוֹן, וְהָלַךְ וְשָׁאַל בְּאֵיזֶה מְדִינָה
דָּר הַיֶּעדְנִירַאל הַנַּ"ל וְהָלַךְ וְנָסַע לְשָׁם, וְעָשָׂה דָּבָר מְבהָל
מְאד וְהָלַךְ לְבֵית הַיֶּעדְנִירַאל, וְשָׁם עוֹמְדִים (וַואכִין) [משמרות], וְהוּא,
מִגּדֶל הַבֶּהָלָה שֶׁלּוֹ מְאד מְאד נִשְׁתּוֹמֵם, וְהָלַךְ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה,
וְלא הִשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל הַוַּואכִין, וְגַם הַוַּואכִין נִבְהֲלוּ וְנִשְׁתּוֹמְמוּ
מְאד מֵחֲמַת שֶׁרָאוּ פִּתְאם בֶּן-אָדָם[8] אֶצְלָם
מְבהָל מְאד, וְנִבְהֲלוּ מְאד אֵיפה בָּא זֶה לְכָאן? וּמֵחֲמַת הַבֶּהָלָה הִנִּיחוּהוּ
כָּל הַוַּואכִין, וְעָבַר עַל כָּל הַוַּואכִין, עַד שֶׁנִּכְנַס לְבֵית הַיֶּעדְנִירַאל[9], לַמָּקוֹם
שֶׁהָיְתָה שׁוֹכֶבֶת שָׁם, וּבָא וֶהֱקִיצָהּ וְאָמַר לָהּ: בּוֹא, וְרָאֲתָה אוֹתוֹ
וְנִבְהֲלָה וְאָמַר לָהּ: תֵּכֶף בּוֹא עִמִּי, וְהָלְכָה עִמּוֹ, וְעָבְרוּ גַּם
עַתָּה עַל כָּל הַוַּואכִין, עַד שֶׁיָּצְאוּ.
וַאֲזַי תֵּכֶף נִבְהַל וְנִזְכַּר מַה שֶּׁעָשָׂה
דָּבָר כָּזֶה, וְהֵבִין שֶׁבְּוַדַּאי תֵּכֶף יִהְיֶה נַעֲשֶׂה רַעַשׁ גָּדוֹל[10], וְכֵן
הֲוָה, שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁם תֵּכֶף רַעַשׁ גָּדוֹל אֵצֶל הַיֶּעדְנִירַאל[11] וְהָלַךְ
וְהִטְמִין עַצְמוֹ בְּתוֹךְ בּוֹר אֶחָד שֶׁהָיָה עִם מֵי גְּשָׁמִים עַד שֶׁיַּעֲבר
הָרַעַשׁ, וְשָׁהָה שָׁם עִמָּהּ שְׁנֵי יָמִים בְּתוֹךְ הַבּוֹר, וְרָאֲתָה הָאִשָּׁה
הַנַּ"ל גּדֶל הַמְּסִירַת נֶפֶשׁ שֶׁהָיָה לוֹ בִּשְׁבִילָהּ וְהַצָּרוֹת שֶׁסּוֹבֵל
בִּשְׁבִילָהּ...
וְכֵן
הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁהֶחְבִּיא עַצְמוֹ עִמָּהּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים כַּיּוֹצֵא
בְּאֵלּוּ, דְּהַיְנוּ בְּשִׁבְעָה מְקוֹמוֹת שֶׁל מַיִם, וְהֵם בּוֹר וּמִקְוֶה כַּנַּ"ל,
וַאֲגַמִּים וּמַעְיָן וּנְחָלִים וּנְהָרוֹת וְיַמִּים[12], וּבְכָל
מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁהָיוּ נֶחְבָּאִים שָׁם, נִזְכְּרָה בִּמְסִירוּת נַפְשׁוֹ וְצָרָתוֹ
בִּשְׁבִילָהּ, וְנִשְׁבְּעָה לוֹ, כַּנַּ"ל, וְלָקְחָה אוֹתוֹ הַמָּקוֹם לְעֵדוּת
כַּנַּ"ל, וְהָלְכוּ וּבָאוּ, וְהָיוּ מַחְבִּיאִים עַצְמָם בְּכָל פַּעַם בַּמַּחֲבוֹאוֹת
הַנַּ"ל...
אַחַר-כָּךְ
רָאָה הַקֵּיסָר שֶׁכָּל זְמַן שֶׁזֶּה הַבֵּן קַיָּם, הַיְנוּ בֶּן הַבֶּערְגֶיר הַנַּ"ל,
אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּךְ אַחֵר[13], וְהִשְׁתַּדֵּל
לְהַעֲבִיר אֶת אוֹתוֹ הַבָּחוּר שֶׁל הַבֶּערְגֶיר וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהַעֲבִירוֹ,
וְגִלְגֵּל עָלָיו עֲלִילוֹת[14], וְהוֹשִׁיב
עָלָיו שׁוֹפְטִים, וְהַשּׁוֹפְטִים הֵבִינוּ, שֶׁרְצוֹן הַקֵּיסָר לְהַעֲבִירוֹ מִן
הָעוֹלָם, וְשָׁפְטוּ לְהַנִּיחוֹ בְּשַׂק וּלְהַשְׁלִיכוֹ לַיָּם...
וּבָא
רוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה[15]
וְנָשָׂא הַסְּפִינָה אֶל סְפָר [שפת הים] אֶחָד, שֶׁהָיָה שָׁם מִדְבָּר וּמִגּדֶל
הַסְּעָרָה, (שֶׁקּוֹרִין אוּמְפֶּיט), נִשְׁבְּרָה הַסְּפִינָה, אַךְ הָאֲנָשִׁים
שֶׁבָּהּ נִצְּלוּ וְיָצְאוּ עַל הַיַּבָּשָׁה:
וְשָׁם הָיָה מִדְבָּר, וַיֵּלְכוּ לְנַפְשָׁם
כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַקֵּשׁ לוֹ אכֶל[16] לְנַפְשׁוֹ,
כִּי בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם לא הָיוּ רְגִילִים הַסְּפִינוֹת לָבוֹא לְשָׁם, כִּי הָיָה
מִדְבָּר, וְעַל כֵּן לא הָיוּ מְצַפִּים שָׁם עַל אֵיזֶה סְפִינָה לָשׁוּב לִמְקוֹמָם
וְהָלְכוּ שָׁם בַּמִּדְבָּר לְבַקֵּשׁ אכֶל, וְנִתְפַּזְּרוּ הֵנָּה וְהֵנָּה כָּל
אֶחָד וְאֶחָד.
וְהָלַךְ הַבָּחוּר הַנַּ"ל בַּמִּדְבָּר,
וְהָיָה הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ[17], עַד
שֶׁנִּתְרַחֵק מִן הַסְּפָר; וְרָצָה לָשׁוּב, וְלא יָכוֹל; וְכָל מַה שֶּׁרָצָה לָשׁוּב,
נִתְרַחֵק יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁרָאָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב, וַיֵּלֶךְ בַּאֲשֶׁר
יֵלֵךְ וְהָלַךְ שָׁם בַּמִּדְבָּר, וְהָיָה בְּיָדוֹ קֶשֶׁת[18] שֶׁהָיָה
מַצִּיל עַצְמוֹ נֶגֶד הַחַיּוֹת רָעוֹת שֶׁבַּמִּדְבָּר, וּמָצָא שָׁם אֵיזֶה דְּבָרִים
לֶאֱכל וְהָיָה הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ...
וְהָיוּ
בָּאִים מְלָכִים לְהִשְׁתַּדֵּךְ, וְעָלוּ עַל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, וְהָיוּ מְדַבְּרִים
כָּל אֶחָד וְאֶחָד שִׁיר שֶׁלּוֹ וְלִקְצָתָם שָׁלְחָה תְּשׁוּבָה עַל יְדֵי רֵעוֹתֶיהָ
גַּם-כֵּן בְּדֶרֶךְ שִׁיר וְחִבָּה, וְלִקְצָת, שֶׁנִּרְאוּ לָהּ יוֹתֵר, הֵשִׁיבָה
בְּעַצְמָה וְהֵרִימָה קוֹלָהּ בְּשִׁיר וְהֵשִׁיבָה לוֹ גַּם-כֵּן דִּבְרֵי חִבָּה,
וְלִקְצָת, שֶׁנִּרְאוּ לָהּ עוֹד יוֹתֵר, הָיְתָה מַרְאָה עַצְמָהּ פָּנִים אֶל פָּנִים,
וְהָיְתָה מַרְאָה אֶת פָּנֶיהָ, וְהֵשִׁיבָה לוֹ דִּבְרֵי שִׁיר וְחִבָּה, וּלְכֻלָּם
סִיְּמָה בַּסּוֹף אֲבָל לא עָבְרוּ עָלֶיךָ הַמֵּימוֹת וְלא הָיָה מִי שֶׁמֵּבִין
כַּוָּנָתָהּ[19].
וּכְשֶׁהָיְתָה מַרְאָה פָּנֶיהָ, הָיוּ נוֹפְלִים מִגּדֶל יָפְיָהּ, וְהָיוּ קְצָת
נִשְׁאָרִים חַלָּשׁוּת, וּקְצָת נִשְׁתַּגְּעוּ מֵחֲמַת חוֹלַת אַהֲבָה, מִגּדֶל יָפְיָהּ
שֶׁהָיָה מֻפְלָג מְאד מְאד, וְאַף עַל פִּי כֵן, אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּשְׁתַּגְּעוּ
וְנִשְׁאֲרוּ חַלָּשׁוּת, עִם כָּל זאת הָיוּ בָּאִים מְלָכִים לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמָּהּ,
וּלְכֻלָּם הֵשִׁיבָה כַּנַּ"ל...[20]
פַּעַם אֶחָד הָיָה רוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה וְשָׁבַר
כָּל הָאִילָנוֹת[21],
שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים שָׁם, וְלא הָיָה יָכוֹל לְהַכִּיר הָאִילָן, שֶׁטָּמַן שָׁם הַכְּתָב,
כִּי בְּעוֹד שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים, הָיָה לוֹ סִימָן לְהַכִּיר, וְעַכְשָׁו שֶׁנָּפְלוּ,
נִתְעָרֵב הָאִילָן בֵּין הָאִילָנוֹת, שֶׁהָיוּ שָׁם הַרְבֵּה מְאד, וְלא הָיָה יָכוֹל
לְהַכִּיר הָאִילָן; וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לִבְקעַ כָּל הָאִילָנוֹת לְחַפֵּשׂ הַכְּתָב,
כִּי הָיוּ רַבִּים מְאד וְהָיָה בּוֹכֶה וּמִצְטַעֵר עַל זֶה מְאד מְאד...
וְנִתְיַשֵּׁב
בְּדַעְתּוֹ: מֵאַחַר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לוֹ לָבוֹא לְשָׁם, וְהָלַךְ אֶל הַמֶּלֶךְ שֶׁל
אוֹתוֹ הַמְּדִינָה וְסִפֵּר לוֹ כָּל לִבּוֹ, וְשֶׁהוּא הֶחָתָן שֶׁלָּהּ, וּבִשְׁבִילוֹ
אֵינָהּ רוֹצָה לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם אַחֵר וּמֵאַחַר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לוֹ לָבוֹא לְשָׁם,
בְּכֵן הוּא מוֹסֵר לוֹ כָּל הַסִּימָנִים שֶׁבְּיָדוֹ, דְּהַיְנוּ הַשִּׁבְעָה מֵימוֹת
הַנַּ"ל, וְשֶׁאוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ יֵלֵךְ לְשָׁם וְיִשְׁתַּדֵּךְ עִמָּהּ, וְלוֹ
יִתֵּן מָעוֹת בְּעַד זֶה וְהִכִּיר הַמֶּלֶךְ, שֶׁדְּבָרָיו כֵּנִים, כִּי אִי-אֶפְשָׁר
לִבְדּוֹת זאת מִן הַלֵּב, וְהוּטַב הַדָּבָר בְּעֵינָיו אַךְ נִתְיַּשֵׁב: אִם יָבִיא
אוֹתָהּ לְכָאן, וְאוֹתוֹ הַבָּחוּר יִהְיֶה פּה אֵין הַדָּבָר טוֹב לְפָנָיו, וּלְהָרְגוֹ
קָשֶׁה בְּעֵינָיו, כִּי מַדּוּעַ יֵהָרֵג עַל הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה לוֹ?! בְּכֵן נִתְיַשֵּׁב
לְשָׁלְחוֹ לְמֵרָחוֹק מָאתַיִם פַּרְסָאוֹת, וְחָרָה הַדָּבָר מְאד בְּעֵינֵי הַבֵּן
הַנַּ"ל עַל אֲשֶׁר הוּא מְשַׁלְּחוֹ בְּעַד טוֹבָה כָּזוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ, וְהָלַךְ
שָׁם אֶל מֶלֶךְ אַחֵר גַּם-כֵּן, וְסִפֵּר לוֹ גַּם-כֵּן כַּנַּ"ל, וּמָסַר לוֹ
כָּל הַסִּימָנִים, וּלְהַשֵּׁנִי הוֹסִיף סִימָן יוֹתֵר, וְצִוָּה עָלָיו וְזֵרְזוֹ,
שֶׁיִּסַּע תֵּכֶף, אוּלַי יוּכַל לְהַקְדִּים אֶת חֲבֵרוֹ, וְגַם אֲפִלּוּ אִם לא
יַקְדִּימוֹ, יֵשׁ לוֹ סִימָן יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ.
וְהַשֵּׁנִי נִתְיַשֵּׁב גַּם-כֵּן כַּנַּ"ל
כְּמוֹ הָרִאשׁוֹן, וְשִׁלַּח גַּם-כֵּן אֶת אוֹתוֹ הַבֵּן לְמֵרָחוֹק מָאתַיִם פַּרְסָאוֹת
וְחָרָה לוֹ גַּם-כֵּן מְאד, וַיֵּלֶךְ אֶל הַשְּׁלִישִׁי, וּלְהַשְּׁלִישִׁי מָסַר
עוֹד סִימָנִים מֻבְהָקִים בְּיוֹתֵר.
וַיֵּלֵךְ וַיִּסַּע תֵּכֶף הַמֶּלֶךְ
הָרִאשׁוֹן הַנַּ"ל וּבָא לְשָׁם, לִמְקוֹם בַּת הַקֵּיסָר הַנַּ"ל, וְעָשָׂה
לוֹ שִׁיר, וְנָעַץ בְּתוֹךְ הַשִּׁיר עַל-פִּי הַחָכְמָה זוֹ כָּל אוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת,
דְּהַיְנוּ הַשִּׁבְעָה עֵדִים הַנַּ"ל, אַךְ עַל-פִּי הַשִּׁיר נִזְדַּמֵּן לוֹ,
שֶׁלּא סִדְּרָם כְּסֵדֶר אֶת הַמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל[22], כִּי
כֵן הִגִּיעַ לוֹ עַל- פִּי חָכְמַת הַשִּׁיר וּבָא לְשָׁם עַל הַמָּקוֹם הַנַּ"ל,
וְהִגִּיד הַשִּׁיר כִּשְׁמעַ בַּת הַקֵּיסָר הַמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל, נִפְלָא בְּעֵינֶיהָ,
וְנִרְאָה לָהּ שֶׁמֻּכְרָח שֶׁזֶּהוּ בֶּן גִּילָהּ, רַק הָיָה קָשֶׁה בְּעֵינֶיהָ
עַל שֶׁלּא סִדְּרָם כְּסֵדֶר, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן חָשְׁבָה בְּדַעְתָּהּ, אוּלַי
מֵחֲמַת חָכְמַת מִשְׁקַל הַשִּׁיר בָּא לוֹ זֶה הַסֵּדֶר, וְנִסְכַּם בְּלִבָּהּ,
שֶׁזֶּה הוּא, וְכָתְבָה לוֹ, שֶׁהִיא מְשֻׁדֶּכֶת לוֹ, וְנַעֲשָׂה שִׂמְחָה וָרַעַשׁ,
שֶׁנִּמְצָא לָהּ בֶּן גִּילָהּ, וְהֵכִינוּ עַל הַחֲתֻנָּה.
בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא הַשֵּׁנִי וְהָיָה רָץ גַּם-כֵּן
לְשָׁם וְאָמְרוּ לוֹ, שֶׁכְּבָר הִיא מְשֻׁדֶּכֶת, וְלא הִשְׁגִּיחַ עַל זֶה וְאָמַר
שֶׁאַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ לוֹ דָּבָר שֶׁיַּגִּיד לָהּ שֶׁבְּוַדַּאי יִפְעל וּבָא
וְהִגִּיד שִׁירוֹ וְסִדֵּר כָּל הַמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל כְּסֵדֶר, וְגַם נָתַן
עוֹד סִימָן יוֹתֵר וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ, מֵאַיִן יוֹדֵעַ הָרִאשׁוֹן וּלְהַגִּיד הָאֱמֶת
לא טוֹב לְפָנָיו, וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְנִפְלָא בְּעֵינֶיהָ מְאד, וְעָמְדָה
מִשְׁתּוֹמֵם, כִּי גַּם הָרִאשׁוֹן סִפֵּר הַמְּקוֹמוֹת וּמֵאַיִן יִתְוַדַּע לְאָדָם
סִימָנִים הַלָּלוּ? אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן נִרְאָה בְּעֵינֶיהָ, שֶׁזֶּה הַשֵּׁנִי
הוּא בֶּן גִּילָהּ, מֵאַחַר שֶׁרָאֲתָה בּוֹ, שֶׁסִּפֵּר כְּסֵדֶר וְכוּ' כַּנַּ"ל,
וְהָרִאשׁוֹן, אֶפְשָׁר עַל-פִּי חָכְמַת הַשִּׁיר בָּא לוֹ זאת, שֶׁהִזְכִּיר אֵלּוּ
הַמְּקוֹמוֹת, אַךְ נִשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת.
וְהַבָּחוּר הַנַּ"ל, כְּשֶׁשְּׁלָחוֹ
הַשֵּׁנִי, חָרָה לוֹ גַּם- כֵּן, וְהָלַךְ אֶל הַשְּׁלִישִׁי וְסִפֵּר לוֹ גַּם- כֵּן
כַּנַּ"ל, וּמָסַר לוֹ עוֹד יוֹתֵר סִימָנִים מֻבְהָקִים בְּיוֹתֵר וְלִפְנֵי
הַשְּׁלִישִׁי סִפֵּר כָּל לִבּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהָיָה לוֹ כְּתָב,[23] שֶׁהָיָה
מְצֻיָּר בּוֹ הַמְּקוֹמוֹת כַּנַּ"ל, בְּכֵן יְצַיֵּר לְעַצְמוֹ גַּם-כֵּן עַל
נְיָר כָּל אוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת וְיָבִיא אֵלֶיהָ וְהַשְּׁלִישִׁי נִתְיַשֵּׁב גַּם-כֵּן
כַּנַּ"ל, שֶׁאֵין טוֹב לְפָנָיו, שֶׁיָּבִיא אוֹתָהּ לְכָאן, וְזֶה הַבָּחוּר
יִהְיֶה כָּאן וְשִׁלַּח גַּם-כֵּן אֶת הַבָּחוּר עוֹד לְמֵרָחוֹק יוֹתֵר מָאתַיִם
פַּרְסָאוֹת וְזֶה הַמֶּלֶךְ הַשְּׁלִישִׁי רָץ גַּם-כֵּן לְשָׁם (דְּהַיְנוּ לִקַּח
אֶת הַיְפַת-תּאַר) וּבָא לְשָׁם, וְהִגִּידוּ לוֹ, שֶׁכְּבָר יֵשׁ כָּאן שְׁנֵי הַנַּ"ל,
וְהֵשִׁיב: אַף עַל-פִּי- כֵן, כִּי יֵשׁ לוֹ דָּבָר, שֶׁבְּוַדַּאי יִפְעַל וְהָעוֹלָם
לא הָיוּ יוֹדְעִים כְּלָל מִפְּנֵי מָה הִיא נִתְרַצָּה לְאֵלּוּ יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים
וּבָא גַּם הַשְּׁלִישִׁי וְהִגִּיד שִׁירוֹ בְּסִימָנִים מֻבְהָקִים יוֹתֵר, וְהֶרְאָה
הַכְּתָב עִם צִיּוּר הַמְּקוֹמוֹת[24] וְנִבְהֲלָה
מְאד, אַךְ לא יָכְלָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר מֵחֲמַת שֶׁגַּם הָרִאשׁוֹן נִרְאָה שֶׁזֶּהוּ
וְאַחַר-כָּךְ הַשֵּׁנִי, עַל כֵּן אָמְרָה, שֶׁלּא תַּאֲמִין, עַד שֶׁיָּבִיאוּ לָהּ
כְּתַב יָדָהּ בְּעַצְמוֹ.
אַחַר-כָּךְ
נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ הַבָּחוּר הַנַּ"ל: עַד מָתַי יִהְיוּ מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ
בְּכָל פַּעַם לְהַלָּן יוֹתֵר? עַל כֵּן יִשֵּׁב עַצְמוֹ, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יַנִּיחַ
עַצְמוֹ לֵילֵךְ לְשָׁם, אוּלַי יִפְעל הוּא וְהָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב, עַד שֶׁבָּא
לְשָׁם וְאָמַר, שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ דָּבָר וְכוּ' וּבָא וְהִגִּיד שִׁירוֹ וְנָתַן עוֹד
יוֹתֵר וְיוֹתֵר סִימָנִים מֻבְהָקִים, וְהִזְכִּיר אוֹתָהּ, שֶׁלָּמַד עִמָּהּ בְּחֶדֶר
אֶחָד[25] וְכַיּוֹצֵא
בָּזֶה, וְסִפֵּר לָהּ הַכּל שֶׁהוּא שָׁלַח הַמְּלָכִים הַנַּ"ל וְשֶׁטָּמַן
הַכְּתָב בָּאִילָן וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו אֲבָל הִיא לא הִשְׁגִּיחָה כְּלָל
עַל זֶה (וּבְוַדַּאי גַּם הָרִאשׁוֹנִים הַמְּלָכִים הַנַּ"ל אָמְרוּ אֵיזֶה
טְעָמִים עַל מַה שֶּׁאֵין בְּיָדָם הַכְּתָב) וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ בְּוַדַּאי אִי-אֶפְשָׁר,
כִּי כְּבָר עָבַר זְמַן רַב[26], וְלא
רָצְתָה לְהַשְׁגִּיחַ עוֹד עַל סִימָנִים כְּלָל, עַד שֶׁיָּבִיאוּ לָהּ הַכְּתָב,
כִּי גַּם עַל הָרִאשׁוֹן סָבְרָה שֶׁזֶּהוּ בְּוַדַּאי וְכֵן עַל הַשֵּׁנִי וְכוּ',
עַל כֵּן לא רָצְתָה וְכוּ' כַּנַּ"ל.
וְנִתְיַשֵּׁב
הַבָּחוּר, שֶׁכָּאן אִי-אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שְׁהִיּוֹת כְּלָל, וְנִתְיַשֵּׁב לָשׁוּב
וְלַחֲזר לִמְקוֹמוֹ, אֶל הַמִּדְבָּר שֶׁהָיָה בּוֹ, וְשָׁם יְבַלֶּה יְמֵי חַיָּיו
וְהָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב לְהַגִּיעַ לַמִּדְבָּר הַנַּ"ל, וְהִגִּיעַ לְשָׁם,
אֶל הַמִּדְבָּר הַנַּ"ל בְּתוֹךְ כָּל הַנַּ"ל עָבְרוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין
כָּךְ כַּמָּה שָׁנִים, וְנִסְכַּם אֵצֶל הַבָּחוּר הַנַּ"ל שֶׁיֵּשֵׁב שָׁם בַּמִּדְבָּר,
וִיבַלֶּה שָׁם יְמֵי חַיָּיו...
וְהַבָּחוּר הַנַּ"ל הָיָה דַּרְכּוֹ
לֵילֵךְ בְּכָל יוֹם וְעָשָׂה לוֹ סִימָן בִּשְׁלשָׁה אִילָנוֹת, כִּי הָיָה שָׁם אַלְפֵי
אֲלָפִים אִילָנוֹת, וּבִקֵּשׁ שָׁם הַכְּתָב הַנַּ"ל (הַיְנוּ בִּשְׁלשָׁה אִילָנוֹת
מֵהֶם) וְעָשָׂה בָּהֶם סִימָן כְּדֵי שֶׁלְּמָחָר לא יִצְטָרֵךְ לִבְדּק וּלְחַפֵּשׂ
בְּאֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה אִילָנוֹת כֻּלֵּי הַאי וְאוּלַי יִמְצָא אוֹתוֹ הַכְּתָב הַנַּ"ל
וּכְשֶׁהָיָה חוֹזֵר מִשָּׁם, הָיָה בָּא עִם עֵינַיִם בְּכוּיוֹת מֵחֲמַת שֶׁהָיָה
בּוֹכֶה, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ וְלא מָצָא שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ[27]: מָה
אַתָּה מְבַקֵּשׁ בְּאֵלּוּ הָאִילָנוֹת כַּנַּ"ל, וְאַחַר-כָּךְ אַתָּה חוֹזֵר
וְעֵינֶיךָ בְּכוּיוֹת? הֵשִׁיב לָהֶם וְסִפֵּר לָהֶם כָּל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁבַּת
הַקֵּיסָר שָׁלְחָה לוֹ כְּתָב וְכוּ', וְטָמַן אוֹתוֹ בְּאֵלּוּ אִילָנוֹת, וּבָא
רוּחַ סְעָרָה וְכוּ', כַּנַּ"ל, וְעַתָּה הוּא מְבַקֵּשׁ אוּלַי יִמְצָא אָמְרוּ
לוֹ: לְמָחָר, כְּשֶׁתֵּלֵךְ לְבַקֵּשׁ, נֵלֵךְ גַּם-כֵּן עִמְּךָ, אוּלַי נִמְצָא
אֲנַחְנוּ אוֹתוֹ הַכְּתָב וְכֵן הָיָה, וְהָלְכוּ הֵם עִמּוֹ גַּם-כֵּן, וּמָצְאָה
הַבַּת קֵיסָר אֶת אוֹתוֹ הַכְּתָב בְּאִילָן, וּפָתְחָה אוֹתוֹ וְרָאֲתָה, שֶׁהוּא
כְּתַב-יָדָהּ מַמָּשׁ[28]...
וַיְבַקְּשׁוּ
וְהִנֵּה אֵין הַקֵּיסָר נִמְצָא כְּלָל[29]. וְהִגִּידָה
לָהּ בִּתָּהּ, שֶׁגַּם הוּא[30]
בְּכָאן, וְהָיְתָה הַחֲתֻנָּה וְהַשִּׂמְחָה בִּשְׁלֵמוּת, וְהַמְּלוּכָה וְהַקֵּיסָרִית
קִבְּלוּ הַזּוּג הַזֶּה וּמָלְכוּ בְּכִפָּה:[31]
יִשְׂרָאֵל הָיָה לָהֶם סִימָנִים
בְּמִצְרַיִם (שְׁמוֹת ג): "פָּקד פָּקַדְתִּי" מִי שֶׁיּאמַר לָהֶם זֶה
הַלָּשׁוֹן, הוּא הַגּוֹאֵל וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ: מֵאַחַר שֶׁיָּדְעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל
מִזֶּה, אִם-כֵּן מַהוּ הַסִּימָן? אֶפְשָׁר לא נִמְסָר אֶלָּא לְהַזְּקֵנִים, וְגַם
עַל הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן בְּוַדַּאי יֵשׁ סִימָנִים:
תָּמָר
אִבְּדָה גַּם-כֵּן הַסִּימָנִים, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (מִדְּרָשׁ- רַבָּה פָּרָשַׁת
בְּרֵאשִׁית פָּרָשָׁה פ"ה) גַּם כְּשֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת לִשָּׂרֵף, בָּא הס"מ
וְהִרְחִיק מִמֶּנָּה הַסִּימָנִים, וּבָא גַּבְרִיאֵל וְקֵרְבָן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר
בַּמִּדְרָשׁ, וּמִמֶּנָּה נוֹלַד מָשִׁיחַ, שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן:
בָּעִנְיָן
הַמְבאָר בְּמַעֲשֶׂה זוֹ, שֶׁכָּל אֶחָד בָּא עִם שִׁיר שֶׁל חֵשֶׁק, וְלִקְצָתָם
וְכוּ', הַנִּמְשָׁל מוּבָן, שֶׁכְּמוֹ כֵן כַּמָּה גְּדוֹלִים עוֹשִׂים מַה שֶּׁעוֹשִׂים,
וְכָל אֶחָד אוֹמֵר שִׁירִים וְכַיּוֹצֵא וְרוֹצִים לְהַשִּׂיג תַּכְלִית הַמְבֻקָּשׁ,
וְאֵין מִי שֶׁזּוֹכֶה לְעִקַּר הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם הָרָאוּי
לָזֶה, וְלִקְצָתָם מְשִׁיבִים עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַכּתֶל אוֹ שֶׁמַּרְאִים
לָהֶם פָּנִים וְכוּ', כַּמְבאָר בְּהַמַעֲשֶׂה הַנַּ"ל, אַךְ לַסּוֹף, הַיְנוּ
כְּשֶׁמִּסְתַּלְּקִים, מְשִׁיבִים לָהֶם, שֶׁעֲדַיִן לא עָשׂוּ כְּלוּם וְכוּ', כְּמוֹ
שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּמַּעֲשֶׂה סוֹף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁמְּשִׁיבָה הַיְפַת-תּאַר, עַיֵּן
שָׁם, עַד שֶׁיָּבוֹא הַמַּנְהִיג הַנָּכוֹן וְכוּ'
פירוש על המעשה מבערגיר ועני - חכמה ותבונה פרק יב
פירוש על המעשה מבערגיר ועני - חכמה ותבונה פרק יב
אות א'
בהמעשה הבערגיר והעני נבא לרמז קצת כי לכאורה יש להתפלא על אודות הכניסה לפרדס ומקום היפה תואר שגם לפי שעה זה הציץ ונפגע, וזה הציץ ונתעלף (כנגווע ומת) מעוצם בהירות אור פניה ע"ש. ולכאורה גם אם היתה רצונה והיטב בעיניה הבחור והנבחר מכולם בכתב העדות של השבעה מימות המבואר שם, אבל גם הוא בעצמו לא היה לו שום יכולת לזה. כי איה ואיפה העצה והתקנה להיות נכנס ויוצא כלל במקום הנורא והנשגב שבנפלאות אור הפנים הנ"ל. ואולם מרחוק תבין לפי הנ"ל בתעלומות ונעלמות דבריו הקדושים על אודות הנסיונות שבשבעה מימות הנ"ל אשר גם בתחלה על ידם לבד יצאה אל הפועל פקודת הולדתם כמובא שם (כוכבי אור).
אות ד'
שמעתי מאבי ז"ל שאחר שסיפר אדמו"ר זצוק"ל את המעשה מהבערגיר היה אז בין אנשיו שמחה גדולה ועצומה ושררו אז את הכתוב כי ניחם ה' [את] ציון וכו', כי הבינו אז משיחותיו הק' ששח אח"כ המבוארים בסוף המעשה שענין הבחור והבת מלך המובא שם מרמז על נשמת משיח וכנסת ישראל שעכשיו הם נפרדים זה מזה וכל כנסת ישראל והמלכות דקדושה שנמשך מאתה נפלו וירדו תחת יד הקליפות של כעס הרוצח המובא בפנים עד שמפיל אימה ופחד על האדם מלצעוק להשי"ת ואומר לו אם תצעק אחנוק אותך מיד וגם נפלו וירדו תחת יד הקליפות של הגאוה מהעני בדעת וכו' וכביכול שגם הוא אסור בזיקים כידוע כי גם נשמת משיח נכבש בגלות תחת הקליפות במקום מדבר ושממה לא עבר שם איש והרוח סערה התפשט והתגבר וערבב בערבובים כאלה עד שאיבד מאתו גם כל הסימנים שנמסרו לו משרשי נשמות ישראל עד שאי אפשר להם בשום אופן להכירו כי מרוב ההרפתקאות העוברות עליו מכבישתו תחת ידיהם ומעוצם יניקתו מאתו נמסרו גם להם מרזי הסימנים והאותות והמופתים עד שנמצאו גם מהם ובהם אשר התדמו כקוף בפני אדם לכנות עצמם בשם משיח שזה כל עניני משיחי השקר שהיו בעולם ואח"כ כשנודע משקריהם ופחזותם היה קשה מאד להאמין גם באור אמתת עצמיותו כשנגלה להם כי הלא גם על הראשון דימו ברור כיום שזה הוא וכן על השני וכן גם על השלישי כמובא שם בהמעשה[1] ועתה מאין יבא עזרם להכיר אותו בעצמו מאחר שגם להשקרנים שרצו להתחבר עמה היה לכ"א סימנים ומופתים כאלה (וענין הזה היה גרמא בניזקין גם בהמחלוקת והמריבה שהיו על הצדיקים הגדולים האמיתים כמו הבעש"ט זצוק"ל ואדמו"ר זצוק"ל שלא זכו כל העולם להכיר מעלת גדולתם ואם היו כל ישראל נתקרבים אליהם בוודאי היתה גאולה שלימה) ומאז ועד הנה עוד גברה ירידת כנסת ישראל להיות נתפס לרוצחים ומופקרים אשר פשטו מאתה כל הוד לבושיה היקרים עד שנשתנה פניה לבל תהיה ניכרת כלל כמובא שם ועל כל זאת יתעלה ויתגדל עלת העלות וסיבת כל הסיבות להפוך גם ירידות כאלה לעליות ולסבב בגלגולי סבותיו שדייקא עי"ז יהיו נתוועדין ונתחברים והיא בעצמה תמצא את הסימנים להכירם עין בעין שהם האמיתיים עד שיתעלו ויוחזרו למקומם והמלכות תנתן להם לעולמי עד כי ניחם ה' ציון וכו':
ואע"פ שמבואר שם מדבריו הק' שהבאים להשתדך עמה מרמזים על גדולי ישראל באמת ע"ש אבל כפלים בלי גבול למעשיותיו הק'[2] וגם יש לבאר שדבריו סובבים בזה כמו שביאר מקודם בהבאים להשתדך עמה אשר לקצתם שלחה תשובה ע"י שליח ולקצתם השיבה בעצמה מאחורי הכותל ואותם שהשתדלו בזה ביותר עד שהראתה להם את פניה יש שהציץ ונפגע ויש שהציץ ונתעלף (בחי' הציץ ומת) וממילא מובן שיש מי שעי"ז קצץ בנטיעות לגמרי ח"ו וגם בענין נכנס בשלום ויצא בשלום נמצאים כמה בחינות והעיקר הוא הבחי' של הבחור שבמובחרים לזה: אשרי המחכה ויגיע וכו':
[1] וזה מה שמובא במעשה
שאחרי שכל אחד קיבל את הסימנים הבחור נשלח למרחק עוד מאתיים פרסאות ע"ש,
היינו שכל משיח שקר התרחק את משיח האמת מאוד כנ"ל כי יותר קשה לקבל אותו
ולהכיר בינו ובינם.
[2] כי אפשר לפרש על משיחי
השקר ממש שלא היה להם שום רצון לשם שמים רק קבלו את הסימנים והתנהגו בהם כקוף בפני
אדם כנ"ל, וכן אפשר לפרש על אותם צדיקים גדולים בכל הדורות שנכנסו בתוך השבעה
מימי הזדונים כדי להוציא את הבת מלך שהיא השכינה משביה בין הקליפות, ובאמת הייתה
כוונתם לשם שמים, רק שהזמן לא היה ראוי לזה כנ"ל או שהם לא הצליחו לגמור את
התיקון (כנ"ל בלשם וברמח"ל).
[3] כיון שהוא מאוד ארוך
לא הבאנו כאן את הכל, רק הקטעים השייכים לענינינו שאפשר לכל אחד להבין רמזיו בקלות
אחרי כל ההקדמות שבספר זה, אבל באמת הכל שייך לכאן, לכן עדיף למי שיכול לקרוא את
הכל בפנים
[4] זה ענין הגלות שכל
השפע הלך לס"א ולא נשאר כמעט כלום לצד הטוב
[5] היינו הס"מ
וחילותיו
[6] זה ענין כבישת
השכינה (וכנסת ישראל) בגלות בין הקליפות
[7] הבערגיר
[8] "בן אדם"
הוא הצדיק כי רק צדיק ראוי להיקרא אדם (ל"מ תורה ק"מ).
[9] היינו בתוך עומק
הקליפות.
[10] זה כמו הרעש שהיה
בחלום של רבינו כנ"ל עמ' ב.
[11] וגם כשהס"מ
רואה שהוא קרוב למוות כי נלקח ממנו כל החיות ועוד מעט יהיה התיקון השלם לצד
הקדושה, אז תיכף הוא מתגבר בכל כוחותיו ועת צרה היא ליעקב.
[12] הם שבעה מימי
הזדונים, מקומות הטומאה שהצדיק צריך לרדת לשם כדי להציל את כנסת ישראל מכוחות
הטומאה.
[13] כי הס"א רוצה
לשדך אותה ל"אחר" כדי שלא יהיה תיקון לעולם ח"ו.
[14] היינו העלילות
שמעלילים על כל יחידי הדורות שהם בחינת משיח שבדור כנ"ל.
[15] היינו רוח סערה של
אפיקרסות. עיין מעשה ממטר, שכל המעשה גם שייך למעשה זו, שע"י הרוח סערה של
אפיקורסות שבאה פתאום לעולם באחרית הימים, כל המכובדים ברחו מהמלך ורק הפשוטים
והתמימים קבלו אותו וגם המלך התלבש בבגדים פשוטים, ובסוף דווקא האנשים הפשוטים
והשפלים המליכו את המלך והשיבו אותו על כסא מלכותו ע"ש.
[16] כי "הִנֵּה
יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא
צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'", היינו בחלום הנ"ל
שלא היה לרבינו שום ספר וגם אח"כ שהביא לו ספר לא עזר לו.
[17] היינו כנ"ל
בחלום, וכל זה ע"י העלילות.
[18] ענין הקשת הבאנו
לעיל מהרמח"ל עמ' ק, וזה גם ענין הקשת של רשב"י בל"ג בעומר להפוך
הצ"ח קללות לצ"ח ברכות ובקוע את ה-ם סתומה של לםרבה המשרה, ולשבור את
הקשת של הס"א כמ"ש "שָׁמָּה שִׁבַּר רִ"שְׁפֵי קָ"שֶׁת
מָ"גֵן וְ"חֶרֶב וּ"מִלְחָמָה סֶלָה" (תהילים עו), וכל זה
ע"י מלך המשיח, היינו הבחור הנבחר.
[19] אע"פ שקצתם היו
צדיקים גמורים וע"י עבודתם התקרבו מאוד להביא את משיח, אבל הם לא הצליחו עד
הסוף כי לא עבר עליהם כל הז' מימי הזדונים כנ"ל כדי להוציא את השכינה מעמקי
הקליפות והם לא הבינו את סודם.
[20] כל זה מבואר בחכמה
ותבונה הנ"ל.
[21] הם הצדיקים שנפטרו.
[22] כי זה לא היה לפי
ההלכה ולפי הכתב.
[23] כי השני לא ידע בכלל
שיש כתב שמצויר שם כל ענין הנ"ל.
[24] והכתב היה מזויף
כנ"ל.
[25] הוא היה מוחזק אצלה
כבר כתלמיד חכם וצדיק כי הוא למד עמה ביחד הרבה שנים וכיוצא בזה בעבודת השם,
משא"כ בשלושה הראשונים שבאו מבחוץ ולא היה לה שם הכירות איתם, והם לא היו
מוחזקים כתלמידי חכמים וצדיקים בכלל.
[26] ומרוב היאוש כבר
נאבד ממנה את החוש הפנימי שעל ידו תוכל להכיר אותו.
[27] היינו הבת קיסר
והקיסר שהגיעו לשם למקום של הבחור (וזה סיפור שלם איך הגיעו לשם ע"ש שדוקא
ע"י הרוצח ונפילתה למקומות עמוקות עד שהשתנו פניה לגמרי הבת קיסר נלקח למקום
של הבחור, והקיסר כי התגלה מי הוא באמת ושהכל היה על ידו ובאמת הוא היה זה שהיה
צריך להיות נשלח החוצה למדבריות במקום הבחור כי הוא גרם את כל זה), ואף אחד מהם לא
הכיר את השני כי השתנו פניהם לגמרי.
[28] כי בסוף דוקא הבת
קיסר הייתה זאת שמצאה את הכתב, ותיכף שהיא התחילה לחפש מצאה אותו, על זה נאמר
"וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וכו'" (הושע ג:ה)
עיין רש"י ומפרשים שם שמדובר על מלך המשיח וכמו שרבי שמעון בן מנסיא אמר,
"אין מראין סימן גאולה לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלושתן (ה', מלך המשיח, ובית
המקדש)" וזה מדובר אפילו אחרי שהגיע זמן הקץ, ותיכף שמבקשים ומתגעגעים משיח
מתגלה כמובא במעשה של השבעה בעטלירס "והיו [הילדים] בוכים והיו מתגעגעים
מאוד: איך לוקחין לכאן את הבעטליר, שהביא לנו לחם ביער? ותכף ומיד בתוך שהיו
מתגעגעים מאוד אחרי הבעטליר, ענה ואמר: הנני! הנה באתי אצלכם על החתונה".
[29] כמ"ש (ירמיה
נ"כ) "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן
יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח
לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר".
[30] היינו הבחור הנבחר.
[31] במהרה בימינו אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה