שיעור היום בשעה 9

בעזהי"ת יתקיים שיעור היום מאת מורינו הרב שליט"א בישיבת שערי תורה בבית ישראל. אפשר גם להקשיב דרך הטלפון באוצרות ברסלב

עוד תמונות

מה רבו מעשיך: הגר"א ברלנד במפלי ויקטוריה

מה רבו מעשיך: הגר"א ברלנד במפלי ויקטוריה - בחדרי חרדים

שיעור עכשיו

כעת הסתיים השיעור מאת מורנו הרב שליט"א בישיבת נחלי נצח בירושלים.

הרב אמר כשמגיעים לצדיק כל החול של האדם נהפך לחרבות וחיצים.

ילדי חיידר "שובו בנים - נחמת ציון" שרים "למקדשך תוב" עם הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א - וידאו מדהים!

לְמִקְדָּשֵׁךְ תּוּב וּלְקדֶשׁ קוּדְשִׁין"

אֲתַר דִי בֵיהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין. 

וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרַחֲשִׁין. 

בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָא:"

תרגום: למקדשך שוב ולקודש הקודשים. 

מקום שבו ישמחו כל רוח ונפש. 

ויזמרו לך שירים ושבחים, 

בירושלים עיר כלילת יופי.

זהירות: לא ללחוץ על כפתור "You Tube"

תמונה מעכשיו

דברי הרב דב קוק על העלילות נגד הרב אליעזר ברלנד

זהירות: לא ללחוץ על כפתור "YouTube"

תמלול שיעורו של הרב אליעזר ברלנד שליט"א יב' כסלו תשע"ד דרך הטלפון מאפריקה לישיבת נחלי נצח

חלק משיעורו של הרב דרך הטלפון יב' כסלו תשע"ד (מקוצר) (תמלול עם עיבוד קל)

בגמרא שקלים דף יד למדנו על הבת של חסיד אחד, על הכלה שנפלה לתוך הנהר והנהר שטף אותה כמה קילומטרים עד שבא רבי פנחס בן יאיר, מלאך בדמות רבי פנחס בן יאיר, והציל אותה. אותו דבר קרה לרבי נחוניא בן הקנה, רבי נחוניא חופר שיחין, כתוב בגרא יבמות דף כא ע"ב ובבא קמא דף נ ע"א שגם כן הבת שנפלה לבור הגדול, הלכו לרבי חנינא בן דוסא אמרו מה יהיה עם הבת הזאת? אמר אל תדאגו היא הייתה בת צדיקה שבחיים לא חשבה שום מחשבה רעה כמו בת יפתח שבחיים לא היה לה שום מחשבה רעה, אז כתוב באבודרהם יצאה בת קול ואמר "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" כי כשאדם אומר פרשת העקידה באה בת קול ואומר "אל תשלח ידך אל הנער", וכן אצל הבת של רבי נחוניא חופר שיחין אמר בבבא קמא ירד מלאך שזה היה אברהם אבינו שבכבודו ובעצמו ירד להציל אותה כמו שכתוב, "וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם" למה כתוב פעמיים וירא אלא כתוב שאברהם אבינו יורד בכבודו ובעצמו וכל מי שנהרג על קידוש ה' כמו חנניה מישאל ועזריה "שלושה אנשים הנצבים עליו" כל מי שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, אז אברהם אבינו יורד בכבודו ובעצמו משמי מרומים ויורד עם האיל של העקידה, כי כל מי שמוסר את נפשו על קידוש ה' הוא מקיים מחדש את מצוות העקידה, הוא מקיים אותה בכל דור ודור ובכל יום ויום, יש את שני הכבשים התמימים שמקריבים בכל יום כי בכל יום נמצאים שני צדיקים כמו הרב עובדיה יוסף שהוא צדיק הדור, ובזכותו זכינו שהוא הגן עלינו בכל מלחמות ישראל שהוא הגן עלינו מכל הרשעים מכל האויבים את כל השני מיליארד שונאים שמקיפים אותנו וזכותו עמדה עלינו בכל השנים האלה, במשך 87 שנה עמדה לנו זכותו. זה מה שכתוב פעמיים "וירא" אצל אברהם אבינו [כי בכל דור הוא יורד מחדש עם האיל של העקידה להציל אותנו בדמות הצדיקים שמוסרים את נפשם למען עם ישראל]. כי בכל פסוק יש אין סוף קושיות, אין פסוק שאין בו אין סוף קושיות (כאן הרב הביא כמה דוגמאות של פסוקים עם הרבה קושיות), [רש"י אומר] כי גדול תפילת צדיק בן רשע מצדיק בן צדיק, רבקה גלתה את ה' לבד, מסביר בספר אמונת משה (מהרבי מאלקסנדר הסבא של הנוכחי), מדוע תפילת צדיק בן רשע גדולה מצדיק בן צדיק, כי יש לו יותר לב נשבר, יצחק הרגיש שהוא אפס אפסים כנגד רבקה שהיא אחות לבן בת בתואל מפדן ארם, אנשים רשעים, אחיה היה רשע מרושע שרצה לרצוח את אליעזר פעמיים. [וכתוב אצל אליעזר] "והוא עמד על הגמלים", כי ברגע שהוא ראה אותו עם חרב שלופה מיד התרומם באוויר "על הגמלים" והוא ירד עם הגמלים, כי הגמלים התעופפו יחד איתו, כי הצדיק הוא זך וטהור ואז הגמלים עפו איתו כי הגמלים הזדככו בזכות הצדיק כמו החמור של פנחס בן יאיר שלא רצה לאכול דבר שלא מעושר אפילו שהיה דמאי אפילו שההלכה היא שלא צריך לעשר בדמאי הוא היה מחמיר על עצמו. אז אפילו אם אנחנו כחמורים שנהיה כמו החמור של ר' פנחס בן יאיר. כי הצדיק שהוא זך וטהור אז הכל זך אפילו חמורים זכים אפילו הגמלים זכים, וכן כתוב בפרשת ויגש (מג:יח) "ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו", עכשיו רוצים לקחת אותם למאסר עולם, אולי יעלו אותם לגרדום, אז מה אכפת להם מהחמורים? אבל כל החמורים היו קדושים כקדושת החמור של פנחס בן יאיר, כי הצדיקים האלה שהם קדושים הם יכולים לעוף למעלה עם הגוף, אפילו אחרי מיתתם הם חיים וקיימים כמו רבינו הקדוש שאפילו אחרי מיתתו הוא חי וקיים, כמו שכתוב בספר החסידים (תתשכ"ט) זה מובא בדף קג בכתובות שרבי יהודה הנשיא היה נוהג לבוא עם הגוף ועם בגדי החמודות שלו הבגדים הכי מפוארים בכל ליל שבת הוא היה מופיע ועושה קידוש והוא היה מוציא את כולם בקידוש שלו, וככה זה היה שלוש שנים, וזה היה יכול להיות בלי סוף, כי הצדיק חי עד אין סוף, מליארדים מיליונים של שנים, עד אין סוף, הוא עושה טובות עד אין סוף, הוא מכפר את העוונות עד אין סוף, הוא מחליף את הגוף לכל אלה שבאים אליו, שכל מי שזכה להיות בר"ה באומן צריך להאמין באמונה שלמה שהגוף שלו התחלף, הוא כבר קיבל גוף חדש לגמרי בלי שום תאוות בלי שום יצרים רעים, בלי שום מחשבות רעות, ולכן כתוב בגמרא ב"ק בדף נ ע"א שהבת של נחוניא חופר שיחין ניצלה אבל הבן לא ניצל כי הבנות תמיד נקיות מכל מחשבות רעות, ולכן הבנות יוצאות מחוללות בכרמים ביום הכיפורים, היום הכי קדוש והנורא יוצאת כל בנות ישראל משש בבוקר עד שש בלילה מחוללות בכרמים, חייבים לחולל ללא הפסק, כי מסביר האר"י הקדוש בשער הכוונות (עכשיו הרב נכנס להסביר את כוונות האר"י ז"ל ליום כיפור, על עלית המלכות דרגה דרגה מתפילת כל נדרי עד כתר דמוסף, ועדיין ז"א אין לו שום עליה כי בז"א מתחיל עלייתו רק במנחה) ולכן כל התפילות עולות רק ע"י תפילות הנשים ומסביר "שמן ששון" בשער הכוונות שכל התפילות של יום הכיפורים עולות רק ע"י הנשים ולכן הנשים יוצאות ומחוללות בכרמים, ולכן ניצלו שתי הבנות (בגמרות הנ"ל), וזה הסוד מה שהגמרא שם ממשיכה בשקלים דף יד ע"ב שהתנא קמא אומר שיש ארבע חותמות, בן עזאי אומר חמש, כי בן עזאי היה נקי מכל חטא בעולם כי בן עזאי לא היה לו שום חטא (חלק לא ברור) אביי אומר בבכורות "הרי אני כבן עזאי בשוקי טבריא", כי טבריה זה המקום ששמה הנביאים תתגלה, כתוב ברמב"ם סנהדרין י"ד שבטבריה הסנהדרין עלולה להתגלות, שמה בגליל, וזה מה שכתוב בדף יז [בזוהר] בשמות שמשיח יתגלה בגליל, כי משיח דבר ראשון יתגלה בגליל ששם הציון של רשב"י ומשם הוא יגלה בקבר רחל ומשם הוא יעלה להר נבו יחד עם כל האבות הקדושים, ושמה יראו איילה וזה יהיה ג' סיון וילכו אחרי האיילה והיא תגיע לפתחו של המערה של משה ויראו את משה רבינו שפניו מאירות יותר מהשמש כי תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה והפנים של חוה היו מאירות מש"ע רבוא נהורין, הפנים של אדם רק ק"נ נהורין [שזה] שני שליש, ולכן כל מי שזכה להיות באומן כל מי שזוכה להיות אצל צדיקים אמיתיים שכבר גופם התחלף לגמרי, שאפילו הגוף הוא בדרגת יחידה, והנשמה יחידה דיחידה, שהם לא רואים שום דבר חוץ מה' יתברך, מרגע לידתם עד רגע פטירתם הם לא רואים שום דבר חוץ מה' יתברך, שכבר זכו ליחידה דיחידה כמו שאמר רבינו "אני זכיתי ליחידה דיחידה" שזה סוד החותם הראשון שכל מי שבא בלילה הראשון לאומן, לצדיקים אמיתיים, אז מתחלף כל הגוף שלו הוא יוצא מכל התאוות, כל היצרים, כל המחשבות הרעות, הוא רק רואה את ה' פנים אל פנים בכל שניה ודקה, שזה מה [שיהיה] בחנוכה שזה יהיה החותם החמישי, התנא קמא מדבר על הארבע חותמות שנעשים במשך 22 יום הראשונים של השנה, שהחותם הראשון היה בערב ר"ה שבו נחתמים הצדיקים האמיתיים שכבר הגוף שלהם בדרגת יחידה שהחליפו את הגוף לגמרי כמו חנוך, כמו ר' יהודה הנשיא, כמו שאומר בספר החסידים שכל הצדיקים האמיתיים כבר בחייהם מחליפים את הגוף לגמרי, והגוף זוכה לדרגת יחידה שהם רק רואים את ה' יתברך וחוץ מה' הם לא רואים שום דבר, שזה החנוכה שרבינו מביא בהלכות מתנה ה סעיף סא "ותתפלל חנה על ה'" שחנה ראתה רק את ה', שחנה מיום שנולדה עד היום אחרון בגיל 130 רק רצתה את ה' היא לא רצתה שום דבר אחר, לכן היא זכתה לחבר את התפילה הכי נוראה, שאותה התפללו בכל בית ראשון שהיא נקבעה בתפילת שמונה עשרה "כי אתה קדוש כי אין בלתיך" כי ידעה שאין חוץ מה', חנה התפללה על ה', היא רצתה ילד כבר מגיל 130, היא רצתה ילד רק בשביל ה' לא בשביל עצמה, שיחזיר את עם ישראל בתשובה...

מיכל לא הבינה איך דוד מכרכר בכל עוז כי שאול בחיים לא היה שום מחשבה רעה והיא הייתה ביתו של שאול וגדלה איתו שנים מרובות ובחיים לא ראתה עקב האגודל, הם היו כל כך צנועים הבגדים כיסו את כל האצבעות של הידיים והרגליים. ופתאום דוד שהוא מכרכר בכל עוז פתאום רואים איזה אצבע אז היא נבהלה מה זה הבעל שלקחתי? היא צועקת "פריצס פריצס מה קורה כאן?! מה קורה כאן?! מה עשית לי?!" אז [דוד] אמר לה "שבחר לי מאביך, ה' אוהב את הריקודים, ה' אוהב את השירים, לכרכר בכל עוז, לכן ה' בחר בי מאביך, ולכן זכיתי להיות רגל רביעי במרכבה", כי ע"י שירים וריקודים אדם נהפך לרגל רביעי במרכבה, כמה שאדם יותר שר יותר רוקד אז כך הוא יותר נכלל ברגל רביעי שבמרכבה, ולכן דוד המלך שהוא נקרא "יפה עיניים", "הסבי עינייך מנגדי, שהם הרהיבוני" שה' רואה את דוד המלך מתבטלים כל הגזירות, שאדם אומר פרק אחד בתהילים מבטלים כל הגזירות, "הסבי עינייך מנגדי" הזוהר אומר בדף פג דוד המלך העיניים שלך יריות בחיצים יורים בלב, אהבה של ה' בדוד, אהבה של ה' ברבינו, מבטל את כל הדינים מן העולם, מבטל את כל הצמצומים, מבטל את כל המחשבות רעות, ה' רואה את דוד המלך, דוד יפה עיניים רועה בשושנים (חלק לא ברור)... חזקיה המלך שהגיע סנחריב עם שתי מיליארד שש מאות מליון [חיילים], והקיפו את ירושלים (כל זה הרב אומר בצעקות נוראות) (חלק לא ברור) אומרים כל שני וחמישי, התפילה הכי נוראה מכל התפילות, צריכים להגיד את זה היום, התפילה שחיבר חזקיה המלך, נגיד את זה כולם ביחד, "ה' אלקי ישראל שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. הבט משמים וראה כי היינו לעג וקלס בגוים. נחשבנו כצאן לטבח יובל. להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה, ובכל זאת שמך לא שכחנו. נא אל תשכחנו. ה' אלקי ישראל שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. כולם ביחד! זרים אומרים אין תוחלת ותקוה. חון אום לשמך מקוה. טהור. ישועתנו קרבה. יגענו ולא הונח לנו. רחמיך יכבשו את כעסך מעלינו, אנא שוב מחרונך ורחם סגולה אשר בחרת. ה' אלקי ישראל שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. חוסה ה' עלינו ברחמיך ואל תתננו בידי אכזרים. למה יאמרו הגוים איה נא אלקיהם. למענך עשה עמנו חסד ואל תאחר. אנא שוב מחרונך ורחם סגולה אשר בחרת. ה' אלקי ישראל שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. קולנו תשמע ותחון. כולם ביחד! ואל תטשנו ביד אויבינו למחות את שמנו. זכר אשר נשבעת לאבותינו ככוכבי השמים ארבה את זרעכם. ועתה נשארנו מעט מהרבה. ובכל זאת שמך לא שכחנו. נא אל תשכחנו. ה' אלקי ישראל שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. עזרנו אלקי ישענו על דבר כבוד שמך. והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. ה' אלקי ישראל. שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך" (כל זה הרב אמר בשאגות ובכיות), שני מיליארד!!! כל העולם זה שבע מיליארד! שני מיליארד חיילים מכל העולם מכל המדינות, מאפריקה, מאירופה, כל העולם! אומרת הגמרא בסנהדרין זה [סנחריב] כבש את כל המדינות, הלכו מהלך של שלושה ימים, וכאן הם נמצאים במרחק של שבע דקות הליכה, רבונו של עולם! זה כבש כל המדינות שבעולם, שני מיליארד שש מאות מליון, אז אמר סנחריב "כולם תלכו לישון", אמרו לו נשאר 5 דקות לכבוש את ירושלים אם נאבד את 5 הדקות האלה אז מה יגידו כל העולם אמר סנחריב רבותי היום אני הקובע, רק אני, כולם תלכו לישון ומחר כל אחד ירוק יריקה אחד ונטביע את ירושלים ברוק, שני מיליארד שש מאות מליון יורקים אז נטביע את ירושלים ברוק ואז יצא בכל העולם ויכתבו את זה בהיסטוריה שכבשו ירושלים ברוק. ואז אמר חזקיהו המלך "אני הולך לישון!!!" מה פירוש אני הולך לישון? אני יקיים להם ליל סדר, כל עם ישראל יעלה לירושלים ויקיימו ליל הסדר ואז "יצא מלאך ה' הכה במחנה אשור" שני מיליארד ושש מאות מיליון חיילים, ואז התגייר כל כוש וכל מצרים, כל העולם ממש התגייר, כל העולם רצה להתגייר באותו דקה באותה שניה כל העולם ממש התגייר כולם קיבלו עליהם דת ישראל לומר "חי ה' צבקות", ואז קבלו עליהם כל מצרים לצעוק רק לה' רק להתפלל לה' רק לראות את ה'... חזקיה הראה לכולם את שם ע"ב... הקימו מצבה לה' הקימו מקדש לה' כמו בית המקדש... אז כשמגיע חנוכה מתחדשים כל הניסים וכל הנפלאות שהיו לעם ישראל בכל הדורות, כי שואלים קושיא אדירה, מה הגדולה של חנוכה? מה קרה בחנוכה? כי נר דלק 8 ימים? אצל שרה אמנו הנר דלק כל החיים, רבקע רחל ולאה הנר דלק כל החיים, הגמרא אומרת אמר רבי חנינה אני הדלקתי מנורה שדלקה שנה שלמה, לא רק 8 ימים, [וזה היה] בזמן בית שני, כי אם אדם מדליק המנורה בלב טהור, רק ירצה לעבוד את ה' עם מחשבות נקיות אז זה ידלוק שנה שלמה, אז מה היה הנס של חנוכה? אלא הנס של חנוכה היה שהייתה משפחה אחת, רק משפחה אחת, ברסלביים, מכל עם ישראל שהיא שמרה על טהרה, שנהפך לפך שמן זך, אם אדם מחנך את הילדים שלו לפך שמן זית זך שיהיו נקיים מכל מחשבות רעות, אם ילד רואה שאבא ואמא בשלום באהבה באחוה ברעות, אז הילדים גדלים בלי מחשבות רעות בלי שום מחשבות זרות הם רוצים להיות כמו אמא שלהם כמו אבא שלהם "כמוני ממש" כמו שרבינו אמר "כמוני ממש" רוצים שהגוף יתחלף להם שיהיה להם את הגוף של חוה שהיה לה את  הש"ע רבוא נהורין, הם רוצים שיהיה להם את הגוף של אדם הראשון שהאיר בק"נ רבוא נהורין, את הגוף של רבי יהודה הנשיא שהיה בא כל ערב שבת עושה קידוש עם בגדי החמודות, הוא וכל החסידים, כל הצדיקים יבואו עם הגוף, זה לא רק הרב'ה אלא כל החסידים, כי הצדיקים הם יותר גדולים במיתתם מאשר בחייהם והם יכולים לחדש את כל הגופות, וזה הסוד שחנוך תופר מנעלים "של נעליך מעל רגליך", הוא ידע להפשיט את הנעליים, כי מה פירוש חנוך תופר מנעלים כי לא היה לו נעליים? וכי הוא היה סנדלר כפשוטו? אלא כל הצדיקים תופרים נעליים לשכינה, כל הצדיקים רוצים להיות נעליים לשכינה, להיות כמט"ט סנד"ל שהם נעלי השכינה, שאדם יוצא מהמקווה כתוב בעץ חיים ושם נעליים, אז נעל ימין שהוא יכוון שזה מלאך מט"ט, ונעל שמאל זה מלאך סנד"ל, כמו שכתוב בפרשת ויצא שהביא את הדודאים, אם הדודאים הם כמו כלניות אז צריך לקטוף לה גם כאלה כלניות ואז תשלח אחד מהמשרתים להביא עוד כלניות, אלא אומר הזוהר דודאים זה "המלאך הגואל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק", הדודאים הם מלאך מט"ט סנד"ל, הם הכרובים הם הנעליים של השכינה, שכתוב שהצדיקים היו תופר מנעלים, שהיו תופרים נעליים לעקביים של לאה (לא ברור), בלעם ובלק ראו שמשה רבינו כבר תפר את הנעליים שזה בית המקדש, זה המשכן, המשכן זה הנעליים של השכינה, המשכן זה הבחינה של לאה, אהל זה אותיות לאה, אהל מועד זה גמטריא אליהו הנביא, כי אליהו הנביא הוא מלאך סנד"ל כי הוא היה הסנדל של השכינה, הוא היה הנעליים של השכינה (לא ברור), אז אליהו הנביא שהיה הסנדלר של השכינה, הוא הנעליים של השכינה הוא מחיה את המתים (לא ברור) גמ' שבת (לא ברור) גופם לא נרקב כי לא היה בו שום קנאה, אם אדם נקי משום קנאה הוא לא היה נרקב לעולם, (לא ברור) אני זוכה להיות תופר מנעלים, אני זוכה שהכתר של רחל נהיים הנעליים של לאה, הוא זוכה שהעקביים של לאה נכנסים לכתר של רחל ואז יבנה בית המקדש, "אז נבהלו אלופי אדום. אילי מואב יאחזמו רעד. נמגו כל ישבי כנען. מקדש ה' כוננו ידך." (לא ברור) המקדש ה' כוננו ידך זה הידיים של אריך אנפין, כי חוה מקבל את האורות שלה מאריך אנפין, מקבל את האורות שלה מש"ע נהורות של אריך אנפין, וזה מה שזוכים ביום הכיפורים, לקבל את האורות ישר מאריך אנפין ועל ידי זה בנות ישראל מחוללות בכרמים, כי אומר הירושלמי ביומא בזמן בית ראשון וגם בתחילת בית שני שכל אחד היה תולה בחלון את הבגדים האדומים ועד הבוקר היה כולה מלבין, ואז בנות ישראל יוצאת לחולל בכרמים, ובן עזאי אומר שהוא נקה את הגוף לגמרי, "הרי אני כבן עזאי בשוקי טבריא"... 

אבא אומנא היה מקיז דם שהחליף את הגוף לגמרי הוציא את כל הדם, אז כל יום יצא בת קול ואמר לו, "שלום עליך רבי אומנא". הצדיקים שהם בחינת לאה, שהגוף מתחלף לגמרי שאין להם גוף בכלל שהגוף נהיה בדרגת יחידה...

...אח"ז [אחרי ר"ה] מגיע יום הכיפורים שאז נחתמים כל שאר הצדיקים שלא זכו להיות בבחינת לאה שהם רק בחינת רחל, ואז מגיע הושענא רבה שאז נחתמים כל עם ישראל, אחרי סוכות שכל האזרח בישראל נמצאים בסוכות, כל עם ישראל מנענעים הלולב אתרוג הדס וערבה אז כל עם ישראל נחתם לחיים טובים ולשלום, ואז מגיע הקפות שניות שאז... עושה משה מלחמה עם עוג מלך הבשן שאחיזתו שיונק מעקב ימין, משה הכניע אותו בזכות הריקודים והמחולות של שמחת תורה... [רבינו] אומר בתורה נ"ה כשנותנים כבוד לרשע, כוח ושפע לרשע, ע"י זה הצדיקים נחבאים וניצולים ממידת הדין, וזה מה שאנחנו זוכים ביום הכיפורים, בהושענא רבה, ובהקפות שניות בשמחת תורה שע"י הריקודים בשמחת תורה שרוקדים 24 שעות, מליל שמחת תורה עד 7 בבוקר [אחרי הקפות שניות], וזה כ-60 שעות לאלה שהם בחוץ לארץ, ע"י כל הריקודים האלה שאנחנו רוקדים בלי הפסק לא נשאר שום עוון וכל הגופות מתחלפים וכל המוחות מתחלפים שזה הסוד של שתי הבנות של נחוניא חופר שיחין ואותה כלה שנפלה לתוך הנהר (שקלים י"ד, יבמות כ"א, ובב"ק נ), ע"י זה שהיא נפלה בתוך הנהר שזה ה'נחל נובע מקור חכמה', זה הנהר המטהר מכל הכתמים, כי אדם שנופל לתוך הנהר, הנהר המטהר מכל הכתמים, הוא נוסע לאומן, הוא יוצא מכל הכתמים, יוצא מכל הגוף, הגוף מתחלף לגמרי, שזה סוד החותם הרביעי שבמוצאי שמחת תורה וע"י זה אנחנו [מתקרבים] לחותם החמישי שזה יהיה [בנר שמיני של] חנוכה שעל זה אומר התוספות בכ"א ע"ב בשבת שהכד היה מונח בחותם בתוך חותם כי [אז] זוכים לכל החותמות החדשים לגמרי, חותמים אותנו בחותמות כאלה, כי הגוף זה רק החותמת, אומר הכלי יקר "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" שאצלם היה הפוך שהראש של הסולם היה בארץ ורגלי הסולם היו בשמיים, אומר הכלי יקר הכל זה הפוך על הפוך... ע"י שהצדיקים הם בארץ שנופלים בתוך הארץ והם בתוך הארץ ממש דווקא ע"י הצדיקים האלה אמת מארץ תצמח שזה סוד בן עזאי שהגוף שלו היה זך וטהור לגמרי שהוא זוכה לחותם החמישי שזה סוד נר שמיני של חנוכה, כי בחנוכה מתחלפים כל הגופות כמו חנה שהתחלף לה כל הגוף "קשת גיבורים חתים ונכשלים אזרו חיל" כי זה סוד הקשת גיבורים חתים, כי זה ע"י הקשת- "ותקש בלדתה", וע"י הקשת של חנה שאמרה "אישה קשת-רוח אנוכי" שמסביר בשער הפסוקים שגם רחל וגם חנה זכו לבחינה של הקשת שזה קשת הברית שהיו נקיות כל ימי חייהן מכל מחשבה רעה ומכל הרהור רע וע"י זה זכתה חנה להמשיך [לעולם] את נשמת שמואל שהוא שקול כמשה ואהרון, אמרה אני רוצה זרע אנשים, שואלת הגמ' בברכות מה זה זרע אנשים? שהיא אמרה אני רוצה כזה בן שיהיה שקול כמשה ואהרון, כי כל אישה יכולה להוליד בן אבל אני רוצה בן שיהיה שקול כמשה ואהרון, אז "ותתפלל חנה על ה'" אומר ר' נתן [שהיא] זכתה לעלות לעתיק, לאדם קדמון כמו דבורה הנביאה, (לא ברור) אמר זה אדם קדמון... "ובני ישראל יוצאים ביד רמה (גמ' 245)" נכללים באדם קדמון (245), "מה תצעק אלי בעתיקה תליא מילתא" כולם עלו לעתיקה אמרו "זה א-לי ואנוהו", אפילו מעוברים במעי אמם צעקו "זה א-לי ואנוהו"... שאל את כל האמהות לפני מתן תורה אם הם מוכנות לקבל תורה, לשמור שבת, להיות נקיות מכל הרהורים רעים, "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" אומר השוחר טוב פרק ח "למנצח בנגינות" שהוא קרא לאמהות לפני הגברים ואפילו את העיבורים [שאל] על כל דיבור ודיבור "אנוכי ה' אלוקיך" אם אתם מסכימים שלא יהיה לכם אלוקים על פני? ושמע "כן" (וכן בכל עשרת הדיברות)... "כבד את אביך ואת אמך" כי אם אדם רואה את האבא ואימא חיים באהבה ורעות אף פעם אין שום צעקה אין שום טינה אין שום דיבור רע אז הבנים זוכים לבחינת יחידה שכל הגוף מתחלף להם שאפילו "אם בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי" אבל אדם יכול בגיל 13 לקבל נשמה מעולם האצילות, אז כתוב בדף צ"ט בזוהר משפטים ברמ"ק הקדוש אדם יכול בגיל 13 כבר לזכות לבחינת יחידה מה שזכה רבינו, ואחרי זה זכה ליחידה דיחידה שאפילו הגוף עולה ליחידה דיחידה שהוא לא רואה שום דבר חוץ מה' יתברך שזה סוד "קשת גיבורים חתים ונכשלים אזרו חיל" ואחרי זה "שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו", כי כתוב ע"י הזקנים... חנוכה ופורים זה אותה בחינה, חנוכה ופורים זה למטה מעשרה טפחים, יורדים למטה מעשרה טפחים, הצדיקים האלה שהם כבר למטה מעשרה טפחים, שהם בארץ ממש! "עד שתכלה רגל מן השוק" שכבר אין שום רגל אין שום אחיזה ברגליים, אין שום אחיזה ברגלין, כי בלק ובלעם יונקים מהאורות הבולקים ומהאורות הבלועים שבעקבי לאה, והצדיקים האלה שכבר ביטלו את האחיזה של בלק ובלעם, האחיזה של סיחון ועוג, ולכן סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן הם בגמטריא 1000, "האלף לך שלמה" שלמה המלך בנה את בית המקדש האלף לך שלמה הכרית את כל הקליפות לא נשאר שום קליפות בעולם כמו משה רבינו שבנה את המשכן והקים את האדנים הכריתו כל הקליפות "נחש, שרף, עקרב, וצמאון [אשר] אין מים" שאפילו שהלכו במקום נחש, שרף, עקרב, וצמאון, הכריתו כל הנחשים וכל הנחשים נהיו כחומות, כשהענן הרג אותם הם נהפכו לחומות, וזה מה שאנחנו קוראים בפרשה "ואולם לוז שם העיר לראשונה", "ויקח יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון" ועשה להם שלום, וחיים ארוכים, יעקב החזיר את החיים הארוכים, יעקב שכבר הפך את הגוף לגמרי, וזכה ליחידה דיחידה אז "ויקח יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון", כי ב[עיר] לוז אין רשות למלאך המוות להיכנס, מי שזוכה לבחינה של לוז אין רשות למלאך המוות להיכנס, ולזה זכה יעקב "ואולם לוז שם העיר לראשונה" וזה "ויבא יעקב לוזה", יעקב זכה לבחינה של לוז שזה סוד התפילין "קשר תפילין הראה לעניו" שמי שזוכה לבחינה של לוז יחיה לעולם, יעקב לא מת אומרת הגמרא בתענית "יעקב לא מת", איי כתוב "ויקברו ויספדו"? לא כתוב "מת", כתוב "ויקברו ויספדו", יעקב זכה ליחידה דיחידה, יעקב הוא "החוט המשולש שלא במהרה ינתק", "ויבא יעקב לוזה" ואז [ותקבר רחל בדרך אפרתה] אומר הזוהר בוישלח רחל לא נפטרה, לאה לא נפטרה, לאה במערת המכפלה רחל בקבר רחל ועתידה רחל להצטרף ללאה במערת המכפלה יחד עם יעקב ומובא בספר התמונה באות ר' שכשיבוא מלך המשיח רחל תתגלגל גם למערת המכפלה ולמה היא נמצאת כאן [גם בדרך אפרתה] כי רחל עומדת על אם הדרך, וזועקת ובוכה "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה" כי [לאה] אמרה "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני" הסיפור הוא הפוך, הסיפור הפוך לגמרי! רחל מסרה את כל הסימנים, ויתרה על העולם הזה וגם על העולם הבא, כי אדם צריך לותר גם על העולם הזה וגם על העולם הבא, לא להשאיר לעצמו שום דבר אז רחל ויתרה על הכל אז איך [לאה] יכולה להגיד "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני" והסיפור היה הפוך לגמרי עד שבא משה רבינו וגילה את האמת והסוד, אלא ראובן חשב שהוא הבכור, היה בטוח שהוא הבכור האמיתי, אבל הבכור האמיתי היה יוסף ש22 שנה הוא רקד בלי הפסק "ויהי יוסף איש מצליח" 22 שנה הוא רק עשה ריקודים הוא רק רקד, איך אדם יכול להחזיק מעמד 22 שנה עם כאלה ניסיונות כי היה "איש מצליח" (פירוש שהיה קופץ), אומר הרב'ה תורה פ"ה (ליקו"מ תנינא) שזה התורה שכולל את כל הליקוטי מוהר"ן, את כל הזוהר, את כל העץ חיים, כי כל העבודה של יוסף היה תופר מנעלים [לשכינה] ולכן ברגע שמכרו את יוסף לא היה נעליים לשכינה כי כל העבודה של יוסף הצדיק היה רק לתפור נעליים הוא רק היה תופר נעליים מהרגע שהוא נולד "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה" להפוך את בני בלהה וזלפה לנעליים לשכינה שכל אחד יזכה להיות נעליים לשכינה, שזה סוד התם וזה כולל את כל הזוהר ואת כל העץ חיים כי כל העבודה של אדם זה [רק] לתפור נעליים, להיות תופר נעליים, והתם ע"י שהוא זכה להיות תופר נעליים אז הוא זכה להיות בחינת יחדה דיחידה שהוא רק ראה את השכינה הקדושה הוא לא ראה שום דבר אחר חוץ מהשכינה הקדושה, וזה יוסף הצדיק שהוא התם, שכל החיים רק היה תופר נעליים לשכינה הקדושה, לעשות מהכתר של רחל נעליים ללאה, כי "מה שעשתה יראה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה" אז אמר האר"י [בעץ חיים] שער רחל ולאה פרק ד' שהכתר של רחל נעשה מהסוליה של לאה, הכתר של רחל זה הסוליה של לאה, וזה היה העבודה של חנוך, של יוסף, של כל הצדיקים בכל הדורות שזה סוד הערבים שהיו משתחווים לאבק רגליהם, שהיו יונקים מהרגלים, מהאבק שבעקבי לאה ושמה היניקה של הערבים של סיחון ועוג, סיחון יונק מעקב שמאל ועוג מעקב ימין, ולכן פעמיים "עקב" שני עקביים זה שס"ד, שמגיע יום הכיפורים שזה שס"ה שאז (לא ברור) של שס"ד פעמיים עקב שיונק מעקביים של לאה כי אין לה נעליים, מהאבק של לאה מהאבק שהערבים יונקים, ואברהם בא לתקן את זה אומר הרב'ה תורה י' "ורחצו רגליכם" זה הריקודים והשירים שע"י הריקודים והשירים אדם רוחץ את הידיים שלו רוחץ את העקביים שלו וע"י זה שרוחצים את הרגליים והעקביים כבר אין יניקה לסיחון ועוג אין יניקה לקליפת הישמעלים ולכן פעמיים עקב זה שס"ד שאז השטן יונק, אבל כשמגיע יום הכיפורים שהשיגו החותם השני אז אפילו הבינונים נהפכים לדרגת יחידה אפילו הבינונים רואים את ה' ולכן "ראשון לחשבון עוונות" שאז אנחנו מגיעים לט"ו כי בי"א מתקנים את החסד שבהוד, י"ב חסד שבנצח, י"ג חסד שבתפארת, ובי"ד חסד שבגבורה ואז כשמגיע ט"ו חסד שבחסד גם אורות מקיפים גם אורות פנימיים וזה "ראשון לחשבון עוונות" שהאור של יום כיפור נמשך עוד ארבע ימים, עוד ארבע ימים שלא שייך שום עוון שכל העוונות מתהפכים לזכויות ע"י תשובה מאהבה כי יום הכיפורים ע"י הריקודים בכרמים ע"י המחולות, מחולות הם מחילת עוונות, שרק ע"י ריקודים רק ע"י שירים אפשר להגיע למחילת עוונות שזה הסוד של שבת שכולה שירים וריקודים כמו שאמר [ר' נתן] באבן העזר י"א שמערב עד בוקר צריך רק לרקוד רק לשיר, כל האור של סוכות, כל השבת זה בחינת יום הכיפורים כי הרב'ה אמר שליל שבת בלילה זה בחינה של כל נדרי כי בכל נדרי המלכות כבר עלתה לראש התבונה ובלחש כבר עלתה למלכות דבינה ובשחרית עלתה לחג"ת ואחרי זה  בחזרה (חזרת הש"ץ) כבר עלתה לדעת וכשמגיע מוסף היא כבר עולה לאור הבינה ובכתר (דמוסף) כבר רחל עלתה לכתר שהכתר של רחל כבר מלביש העקביים של לאה, העקביים של לאה כבר עלה בלילה הראשון ואצל רבינו היא כבר עולה בליל סליחות הראשון, ערב ראש השנה של רבינו, אמר רבינו "דער וואלט זיך גיוונטשן אזוי א ר"ה אזוי ביי אייך א ערב ר"ה" כי כבר בליל ר"ה רחל הלביש את העקביים של לאה, כי זה זכה יוסף "ולקדקד נזיר אחיו" זו הקדקד הכתר של רחל מלביש את העקביים של לאה "ובין כתפיו שכן" זה הבחינה של בנימין "ובין כתפיו שכן זה הבחינה של רחל, והקדקד זה הבחינה של לאה, ורק יוסף מכל האחים זכה לשתי הבחינות יחד גם לבחינה של רחל וגם לבחינה של לאה ולכן יוסף מוחל על כל העוונות, כשאדם מגיע אצל הצדיק נמחלים לו כל העוונות, הוא מקבל קדושת הברית מיוסף הצדיק, הוא זוכה להיות נעליים לשכינה, וברגע שמכרו את יוסף לא היה נעליים לשכינה האחים פתאום ראו שהכל דוקר כל הקוצים דוקרים כל האבנים דוקרים, במשך 17 שנה האחים הלכו יחפים, הלכו על הקוצים והברקנים, היה להם עור רך עור עדין כמו תינוק בן יומו, ובחיים לא הרגישו שדבר דוקר, כי אז שיוסף הצדיק היה חי כל ארץ ישראל היה קדושה בקדושת הר הבית, וכמו שהכהנים הלכו יחפים הם הלכו יחפים כי כבר זכו לבחינת יחידה דיחידה שאפילו הרגליים שלהם כבר בבחינת יחידה דיחידה שהתפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, התפוח עקבו של הכהן הגדול מכהה גלגל חמה, כי הכהן הגדול זה שמעון הצדיק, שאחרי הכותל הולכים לשמעון הצדיק ואז כל התפילות עולות, חוט של זהורית מלבין, וכשלא היה הצדיק חוט של זהורית לא היה מלבין, אבל כשהיה מלבין אז כל בנות ישראל יוצאות מחוללות בכרמים עם בגדי לבן שאולים אפילו אם אשה עבדה על שמלה שנה או שנתיים וזה היה כשלג בצהריים, אז עברו משמרות ואמרו את השמלה הזאת תתני לאותה הבת המסכנה שקנתה שם איזה בגד ביד שניה או שלישית רביעית או חמישית או מצאה את זה בפח אשפה ותתני לה את השמלה שעבדת שנתיים שזוהר כמו שמש בצהריים ועי"ז גם השמלה שלך תזרח כמו השמש בצהריים... (דילוג של כמה דקות)

...רק זבולון האמין בדבורה ומסר את נפשו למות, כתוב שהוא עלה למלחמה בלי לב, כי כל העבודה של אדם זה להיות בלי לב כמו תרנגולת בלי לב, כשאדם זוכה שאין לו בכלל לב, וזבולון עורכי מלחמה בכל עוז, הוא עושה מה שהצדיק אומר לו אז אומר המדרש רבה בפרשת קדושים שזבולון לא היה לו אף פעם לב אף פעם מחשבה עצמית הוא רק עשה מה שהצדיק אומר לו שום מחשבה לא היה לו שום לב לא היה לו הוא נכנס למלחמה בלי לב, אז מי שנכנס למלחמה בלי לב הוא יכול לעשות גבורות נוראות ולכן "מזבלון יצאי צבא ערכי מלחמה בכל כלי מלחמה... בלא לב ולב", ולכן "זבולון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה", הוא זכה לרמה (245), הוא זכה לאדם קדמון (245), הוא זכה לעתיקא קדישא, "מה תצעק אלי בעתיקא תליא מילתא", שבקריאת ים סוף כל עם ישראל זכו לעתיקא קדישא, אומר האמרי קודש (ר' אורי מסרטליסק) כי כבר זכו לאין, הם זכו להגיע לאין, הם זכו להגיע לאין כבר לב, אין כבר כלום אין כבר מוח יש רק את הצדיק, משה אומר לקפוץ לים קופצים לים, וזה מה שאנחנו אומרים "שם בנימין צעיר רודם יהודה רוגמים", כי מי שקופץ לים בלי לב הוא בכלל לא חושב, אין לו מחשבות, הוא רק עושה מה שהצדיק אומר לו בעניים עצומות, אין לו לב, אין לו מחשבה עצמית, הוא רק עושה מה שהצדיק אומר לו "בלא לב ולב", אז הוא זוכה אומר האר"י הקדוש בפרשת ויצא זבולון זוכה לבחינה של כתר, יששכר לחכמה, ראובן לחסד, שמעון לגבורה, אבל זבולון "שמח זבולון בצאתך" אומר האר"י זה כפשוטו זבולון שהוא בלי לב שהוא הולך בלי לב, אין לו לב, אז הוא זוכה לכתר "שמח זבולון בצאתך" כי אתה עושה מה שהצדיק אומר לך בלי לב בלי מחשבה, אפילו לקפוץ לים, אפילו אם אומרת לך דבורה "מגן ורומח אם ייראה, בארבעים אלף בישראל", אומר בעל הטורים (פסוק ב' בדברים) מה פירוש [פסוק זה], אומר, שלא צריך מגן לא צריך רומח לא צריך שום דבר, אפילו אם אין מגן אפילו אם אין רומח מספיק אחד בארבעים אלף שאפילו אם יש אחד בארבעים אלף אז גם כן יכולה להיות ישועה, אז אומר הבעל הטורים שמספיק אם יש אחד אפילו אחד בארבעים אלף, אחד ששומר תורה, אחד שמאמין בצדיק, אפילו אם יש אחד אז כל עם ישראל יכול לנצח, וזה פירוש "בארבעים אלף" שארבעים שנה שמשה ביאר את התורה הזאת שמשה רמז להם שאם יש אחד שמאמין בצדיק אפילו אחד בארבעים אלף אז הוא זוכה להגן על כל עם ישראל, והם יכולים לנצח, וזה היה הסוד של דבורה הנביאה שהיה לה את הביטול האמיתי לברק ולסנהדרין ולכל הזקנים שהיו באותו הדור ויצאה למלחמה נגד סיסרא, וזרקו עפר ונהיה חרבות זרקו קש ונהיה חיצים, וזה הסוד של נחום איש גמזו שהביא את החול אל המלך, שנחום איש גמזו הכול לקחו לו לא השאירו לו שום דבר, והוא יצא בריקודים ובמחולות עד אור הבוקר, כי כל אחד היה חוזר הביתה ואומר "ריבונו של עולם, ה' נתן ה' לקח, יהי שם ה' מבורך, אני נותן תודה לה' שאני נשאר בחיים, שהשודדים לא לקחו גם את נפשו", אבל נחום איש גמזו יצא במחולות, יצא בריקודים, אמר "את החול הזה אני אביא למלך, אם המלך הביא אותי לחול הזה, אם המלך הביא אותי למקום הזה את החול הזה אני מביא למלך", ואז הוא הגיע למלך עם החול אמר המלך להרוג להשמיד לאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, אז מה עשה נחום איש גמזו? יצא במחולות יצא בריקודים כי רק הריקודים יכולים להמתיק את הגזירות, הוא רקד עד אור הבוקר עד שהופיע אליהו הנביא ואמר למלך עכשיו הגעתי משיא הקרב שיא המלחמה אני אחד הגנרלים, הפסדנו בכל הקרבות הפסדנו בכל המלחמות אבל שמענו שקבלת עפר מהעפר של אברהם אבינו קבלת קש מהקש של אברהם אבינו ומיד תן לי את זה, ואז ניצלו, ואז מלאו לנחום איש גמזו את הארגז שלו ביהלומים ומרגליות, יוצא שכל היהלומים וכל המרגליות שהיה לנחום איש גמזו [בהתחלה] לא היה שווה אפילו אגורה אחת, ואילו החול היה שווה יהלומים ומרגליות, דווקא החול שהשאירו לו היה שווה יהלומים ומרגליות, וזה שרבינו מספר לנו על היהלום הנפלא שהיה שווה מיליונים והגיע המלצר הטיפש חסר דעת וניער את המפה לים והוא מנמנם וחולם חלומות פז על מגדלים וארמונות על יהלומים ומרגליות, ואיך שהוא מתעורר וראה שהכול נבלע בלב ים אז הוא יצא בריקודים ובמחולות, זרקו את היהלום שלי לים, מי זרק אותו? ה' זרק אותו! רק ה' יכול לזרוק את היהלום לים, ואז הגיע רב-החובל והוציא לו אלפי דפים אלפי מסמכים והוא מבקש שיחתום לו על כל המסמכים על כל הדפים והוא אומר עכשיו יהיה הכול שלך עד שנגיע לחוף מבטחים, נגיע בלונדון שזה גמטריא "נחמן", הוא רמז לו שרק ע"י נחמן החול נהפך ליהלומים, הקש נהפך לחיצים, ואז שהגיעו לחוף מבטחים עלתה נשמתו של הרב-החובל בסערה השמימה, והוא נשאר למטה עם כל המסמכים שהיו שווים מיליארדים לא רק מיליונים, אז אומר הרב'ה מה שיגיע לך, מה ששייך לך תמיד זה שלך "בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך" אז אם אדם יודע שהכול זה מה' הוא זוכה ליחידה דיחידה, כשלוקחים לו את הכול ולא משאירים לו אפילו אוויר לנשום הוא יודע שעכשיו ה' יברא לו אוויר חדש יברא לו גוף חדש יחידה דיחידה שזה זכינו בליל יום הכיפורים ליחידה דיחידה, ואז כולם יוצאים מחוללים בכרמים כי מביא האר"י שכולם היו אז נשים צדקניות שבחיים לא היה להן הרהור רעה מחשבה רעה כי זה מראה שכל הבגדים שלהם נהפכו מאדומים ללבנים שהכל נהפך ללבן ולכן שתי הבנות ניצלו גם הבנות של נחוניא חופר שיחין גם הבת של אותו חסיד אבל הבן לא זכה להינצל כי הבן יש לו עבודה קשה להינצל ממחשבות רעות, בגיל 13 צריך לעשות קריעה, כשהבן נהיה בר מצווה צריך לעשות קריעה, איך הוא ינצל מכל המחשבות הרעות, איך הוא יעמוד בניסיונות, זה רק אם הוא יכול לזכות אם הוא רואה את אבא ואימא בשלום באהבה בשמחה ברעות אז ממילא אין לו שום מחשבה רעה הוא ילך אחרי אבא ואימא בעיניים סגורות בעניים עצומות כמו זבולון שהולך אחרי הצדיקים בלי לב ולב אין לו שום מחשבה אין לו שום הרהור אין לו שום דעה כי הוא יודע שאבא ואמא הם קדושים כי הוא רואה שאבא ואמא הם קודש קודשים שהם רק דבקים בה', הוא רואה את אבא מתפלל שמונה עשרה בכוונה ב"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך", ומגיע שבת ואבא שר לא נרדם בזמירות אבא שר את כל הזמירות עם כל הילדים, כולם שרים ביחד, כל המשפחה, אם אימא רואה שאבא נרדם אז אימא שרה, אז אימא מלמדת את הילדים לשיר, והילד ששר זמירות שבת הוא לעולם לא יצא לתרבות רעה, לעולם לא יגזור את הפאות, הכול תלוי בזמירות של שבת, הרב שך אמר אם הייתי שר זמירות של שבת אז הייתי זוכה לילדים הכי נפלאים בעולם כי הכול תלוי רק בזמירות שבת... (דילוג של כמה דקות)

...אנחנו מסיימים עכשיו עוד מעט שקיעה, פה יש שמש אחר לא שמש כמו אצלכם, כאן השמש נותנת לנו לומר עוד דברי תורה, פה השמש טובה, שמש רחמנייה לא כמו אצלכם שכבר אחרי השקיעה, כבר לילה, תן לאור להאיר האור בבחינת יחידה דיחידה, האור ממשיך להאיר השמש לא שוקעת פה, [אני נמצא] במקום שהשמש לא שוקעת כמו שאומר שזוהר בויקרא דף י' (לא ברור) כולם מוזמנים לשבת חנוכה, נמשיך את הדרשה בשבת חנוכה, כולם יקבלו כרטיסים בחינם, זה סך הכול מי שיודע את השם המפורש כמו שידעה יעל כמו שידעה רבקה את השם המפורש שהיא עפה באוויר... הצדיקים הם ממשיכים לחיות רבינו הוא חי וקיים, ברגע שאנחנו מאמינים ברבינו הקדוש, רבינו חי וקיים, רבינו זכה ליחידה דיחידה, כל מי שנמצא בדרשה זכה ליחידה דיחידה, וכן נזכה לאור של חנוכה שהיא בחינת יחידה דיחידה, "ותתפלל חנה על ה'" אור של חנוכה, "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו", היא אור של משיח יחידה דיחידה, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן!

הרב אליעזר ברלנד שליט"א בקבר יוסף הצדיק - וידאו

זהירות: לא ללחוץ על כפתור "YouTube"

הרב אליעזר ברלנד ועשרה גלויותיו

מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א שראה ששונאי ישראל מקבלים כוחם בגלל שאין אחדות בינינו, קיבל על עצמו גלות כדי להמתיק דינים אלו. וכשהתחיל את גלותו לצפון הארץ בשנת תשע"א דיבר בשיחה מיוחדת לתלמידיו דרך הטלפון ה' טבת תשע"א, ודיבר נגד מחלוקות ושצריך להתחזק בשלום ואחדות, ובעיקר ללמוד תורה ס"ד לשתוק בעת המחלוקת. והבאנו קצת לשונו הקדוש כאן, "...אנו רוצים עכשיו להתחיל התחלה חדשה, הרב'ה כותב בתורה ס"ד, שכל מחלוקת זה בריאת עולם חדשה, אתם שומעים? כל אחד ילמוד תורה ס"ד סעיף ד', שמחלוקת זה בריאת עולם חדשה, כי כל מה שנעשה עד עכשיו זה לטובה, אבל אסור לדבר מילים מיותרות, הרב'ה מסביר שח"ו לא לגנות אף אחד, לא להשמיץ אף אחד, לא לנסות להתנכל לאף אחד, אנחנו הולכים עכשיו לקראת בריאת עולם חדשה לגמרי... ובמקרה ולא נוכל לחזור לירושלים, אז אנו לא צריכים להתייאש מזה, להיפך אנחנו אחרי ששרפו לנו את בית המקדש בירושלים, אז האש הפכה להיות כנפי השכינה, והגאולה תבוא דווקא מטבריה הרמב"ם אומר, ודווקא מהגליל, כתוב בזוהר שמות דף י ע"א שהגאולה תבוא דווקא מהגליל, ואחרי שחרבה ירושלים ונשרף בית המקדש, הגאולה תבוא דווקא מהגליל... עשרה גלויות גלתה השכינה, כל אחד יפתח [גמרא] ראש השנה, "עשרה גלויות גלתה שכינה אחרי שנשרף בית המקדש", התחלתי את הגלות שלי בירושלים, עכשיו אני בגלות השלישית, בשבת הייתי ב[ישוב] חניתה, ועכשיו אני ב[ישוב] אמירים, ואני מתכוון לנדוד הלאה והלאה, אנחנו מתכוונים לנדוד הלאה, אנחנו חיים עכשיו על גלגלים, ואנחנו בעז"ה עד שנוציא מהכוח אל הפועל, את כל החזון שהיה לנו כשקמה [ישיבת] שובו בנים, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים, ביום ההוא יהיה נכון הר בית ה', יהיה נכון בית ה', יהיה נכון בית ה', והיה באחרית הימים, אחרית הימים, ועכשיו תשע"א שנת ביאת משיח... ורק תתחזקו ותתפללו עלי..." ע"כ ציטוט מלשון הרב בשיחת טלפון. רבינו מסביר שם בתורה ס"ד שמחלוקת היא בחינת בריאת העולם, ולכן בעת המחלוקת צריכים מאוד להיזהר לשתוק ולא לדבר, כי אדם המרבה לדבר הוא גורם לשבירת הכלים שהורסת את בריאת העולם (ח"ו) וע"י זה התהוו הקליפות, ע"ש. 

אז באותה תקופה הרב חיבר תפילה מיוחדת על שלום ואחדות המבוססת על תורה ס"ד, וזה ציטוט מהתפילה, "...ורק נאמין אמונה אין סופית בניצוץ הנצחי והאלוקי שבכל יהודי ויהודי בפרט בכל אנשי קהילתנו הקדושה והטהורה ונאמין שכל אנשי קהילתנו ללא יוצא מהכלל וללא הבדל של מין וגזע כולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים וכולם טהורים ללא שום דופי וללא שום רבב וללא שום פגם ח"ו... ונאהב אחד את השני אהבת חינם ובזכות זה נזכה לראות בביאת ינון ובבנין בית מקדשנו כהרף עין אמן נצח סלה ועד".

הרב גם דיבר בשיעור ברח' עידו הנביא קצת לפני שהוא התחיל את גלותו לצפון הארץ ואמר שם שכל מלחמת עולם מתחילה עם מריבות בין היהודים שומרי תורה ומצוות, והביא דוגמא לזה שהיו לפני מלחמת העולם השנייה מריבות בתוך קהילות היהודים, כי יש רוח חזקה של מלחמה שיורדת לעולם וקודם כל נכנסת בין היראי השם לנסות אותם, ואם מתחזקים הם יכולים לבטל את המלחמה, או להפוך אותה על השונאים, ואם לא היא תתגבר ותתפשט לכל העולם כולו ח"ו. וכן רבינו מאריך להסביר בשיחות הר"ן (ע"ז) איך שהמחלוקת בין כל איש לרעהו היא ממש המחלוקות והמלחמות שבין אומות העולם, וכתוב שם שזה גם עניין המחלוקת שיש מסביב הצדיק, כי בכל אחד מתעברת בו מידה רעה של אומה מסוימת עד שכאילו כל אומות העולם מתגרים זה בזה ואח"כ הצדיק עושה שלום בין כולם וע"י זה הוא יכול לבטל את המלחמות ולעשות שלום בעולם עד שיתקיים מה שכתוב על אחרית הימים "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גויים ידרשו והייתה מנחתו כבוד וכו'" ע"ש. וכן הרב דיבר אז הרבה שכל מה שרואים יהודים חולקים אחד על השני הכל כמו "הצגת מיקי מאוס", כי באמת אין שום שנאה בלב היהודי, וצריך רק להסתכל עליו בעין טובה ולקרב אותו לאמת.  

אחרי שהרב חזר לירושלים ולצערנו לא עמדנו מספיק בניסיון של הרוח סערה שירד עלינו משמים והמחלוקות רק המשיכו, הרב היה מוכיח את כולם בכל שיעור להפסיק את המחלוקות ולהגביר את השלום והאחדות ואם לא הוא יצטרך לגלות לעוד מקומות בעולם, והזכיר כמה פעמים שהוא גם יצטרך לגלות לדרום אפריקה. הגיעה לידינו הקלטה מאותה תקופה באחת הפעמים שהרב נסע לחברון בלילה, והנה ציטוט מהדברים שנאמרו בחברון יום שלישי פרשת פקודי תשע"א אחרי אמירת תיקון הכללי: "...אני לא יכול לבא להתפלל יותר בשום מקום לא [בביה"כ] בעידו ולא בשומרי אמונים... עכשיו צלצלתי לדרום אפריקה שרוצים לבנות בית על מאה קומות כל קומה אלף איש... זה מוקלט הכול, גם תשמעו את הקלטת רוצים לקנות 10 מטוסים נחלק טיסות חינם לגמרי, נעשה טיסה של ארבע אלף איש... אם הכול יעבור בשלום נבוא [לכאן] גם מחר אם לא יהיו רדיפות ולא יהיו מכות כמו בעמוקה... אמרתי אתמול בשיעור שאני אשאר פה רק עם חמישה [תלמידים] בסוף, אמרו 'לא לא, הרב לא יישאר עם חמישה אנחנו לא מסכימים, התקוממו והתחילו לצעוק רוצים שכולם יכולים לבוא לשיעור, אז בסדר לאט לאט נבנה בניין נבנה הכל... אנחנו אוהבים את כולם רוצים שלכולם יהיה מקום אבל זה רק ייתכן בעמוקה או ב--, אבל היו מכות בעמוקה אז אני לא יכול לבוא עוד לעמוקה... אנחנו כבר יש לנו את האור של משיח..." ואז הרב הביא כמה תאריכים שירד אור של משיח לעולם והחמיצו אותו כמו בשנת תש"ח, המשיך ואמר "היינו יכולים להחיות מתים, לבנות בית שלישי שירד אש משמים. אז שובו בנים נשרפה הכל נשרף במקום שירד בית מקדש של אש עכשיו... אם היו מאמינים בצדיק לא היה צריך לעבור על השואה, כי כשמאמינים בצדיק אז כל רגע זה שואה כל רגע זה סקילה שריפה הרג וחנק, כל רגע חותכים אותך והורגים אותך ומבזים אותך... אם רוצים שהכל ימשיך כרגיל, המניינים, ושאני אוכל לבא כל שבת, וכל לילה לחברון לנסוע אולי גם לעמוקה אם יהיה סדר, אז פשוט צריך לשמור על ה-"המתן" קצת... ברגע שמבקשים סליחה שאמרו דברים לא נכונים, אז הכל בסדר..." עכ"ל הרב.

וגם עכשיו בשני שיעורים האחרונים ביום שלישי ז' טבת, ובעשרה בטבת, הרב דיבר על הגזירה הנוראה של האטום ושצריך לבכות כל ה-24 שעות של עשרה בטבת עד שייבנה בית המקדש, ובהמשך השיעורים דיבר עוד פעם בדברי תוכחה ואמר, למה לי לחזור לירושלים אם עדיין לא שומעים בקולי. ואמר שהוא הולך לבנות שם ישיבה ומי שרוצה יכול לבוא. ובי'ב כסלו הוא אמר שנחלק כרטיסים חינם, בדיוק כמו שאמר לפני שלוש שנים בזמן שאף אחד לא חלם שזה יקרה שהישיבה תעבור לדרום אפריקה. הרב אמר שמכינים את הקרקע שכולם יכולים לבוא למדינת "מאלי" שבאפריקה, ומצאנו בזה רמז "מאלי" ראשי תיבות מ"י ל"שם א"לי י"בוא, וזה היה בדיוק בחנוכה שהרב התחיל לדבר על זה. אבל באותו זמן הרב התקשר לאחד ואמר שאם מתפללים חזק אז תוך שבועיים הוא יחזור לארץ, והרב אמר בל"ג בעומר שצריכים להאמין שכל יום הוא יכול לבוא. וזה כמו שאנחנו אומרים בי"ג עיקרי האמונה "ואף על פי שיתמהמה ועם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

רבינו אומר בתורה כ"ב שלפני שה' גוזר גזר דין על עם ישראל הוא מגלה את הגזר דין למוכיחי הדור שהם בחינת רגלין, והם הולכים ומוכיחים את הדור להחזירם למוטב כדי להמתיק את הדין. ולפני העם הם מגדילים את החטא מאוד ולפני ה' הם מקטינים הדבר וממליצים טוב בעדם, כמו שהיה עם משה רבינו אחרי חטא העגל שאמר לעם (שמות לב) "אתם חטאתם חטאה גדולה", ולפני ה' הוא אמר "למה יחרה אפך בעמך", וע"י זה הצדיק עושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ע"ש. לומדים מזה שאפילו כשאנחנו שומעים דברי תוכחה וחריפות מהצדיק, האמת היא שזה רק כולו רחמים.

אנחנו מתפללים ומקווים שבאמת נוכל להפוך את כל האש של מלחמה לאש של ישועה ולזכות לראות רק את הטוב בכל יהודי ולהאמין שכל הרע זה רק דמיון כמו הצגת מיקי מאוס, ובזכות זה נזכה למה שכתוב במדרש שאפילו ישראל עובדים ע"ז ע"י שלום ואחדות הכל נמחל להם והגזירות לא יוכלו לשלוט בהם, אדרבא כמו שהרב אמר הכל יתהפך על ראשיהם של הגויים שרוצים להשמיד אותנו. ובזכות הצדיק שלקח על עצמו עוונות כל העם וכבר נמצא בגלות העשירית; מירושלים לחניתה לאמירים לטבריה לביתר למיאמי לשוויץ למרוקו ליוהנסבורג לזימבבואה, בזכותו נזכה לגאולה ברחמים תיכף ומיד ממש, ולזכות למה שכתוב "שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה" במהרה בימינו אמן.  

שלום ואחדות כנגד הגזירות

כּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִי וְצוֹם הַשְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָשׂוֹן וּלְשִמְחָה וּלְמעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָלוֹם אֱהָבוּ"

בעניין שכתבנו בעלון הקודם על הקטגוריא שיש על התלמידי חכמים לפני הגאולה; שמענו מאחד האברכים שלאחרונה הרב גרשון אדלשטיין שליט"א ראש ישיבת פוניבוז' דיבר ואמר: מה שנהיה מחלוקת בתוכנו אשמים אנחנו היות ואנחנו בתוך מחננו שללנו מי שלא בדיוק סבר כמותנו, וחשבנו כאילו התורה ניתנה רק לנו. אז מידה כנגד מידה המחלוקות גלשו בתוך המחנה שלנו ונהיו חילוקי דעות, וכל צד מזלזל בצד השני שכאילו הצד השני הוא אפיקורס ואין לו דעת תורה, ואנו כבר לא מכבדים גדולי תורה אחרים שלא בדיוק סוברים כמותנו ואפילו שהם יודעים את כל התורה כולה. אבל אין כלי מחזיק ברכה כמו השלום, ע"כ. ולאחרונה התקשר אלינו תלמיד של הרב מאיר מאזוז שליט"א מבני ברק ואמר שהתפעל מאוד מהעלון ואמר שלאחרונה הוא אוהב לקרוא דברים על הגאולה ואף הוסיף לנו עכשיו חידוש פלא, השם המלא של הס"מ כפול פעמים יוצא 262 בדיוק כמספר "איראן", ורואים שהאיראים מתעצמים מיום ליום ונכפל כוח הס"מ על ידם. ויש מדרש פלאי שאומר שכוח הגזירות לא יכול לשלוט בנו כשיש אחדות, המדרש שואל (בראשית רבה לח, ו) למה דור המבול שמתו עבור חטא גזל לא נשתיירה מהם פליטה ואילו בדור ההפלגה שעבדו ע"ז נשתיירו מהם לפליטה? מתרץ המדרש וזה לשונו, "אלו [דור הפלגה] על ידי שהיו אוהבים זה את זה שנאמר "ויהי כל הארץ שפה אחת" לפיכך נשתיירה מהן פליטה, רבי אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום [הקב"ה] כביכול איני יכול לשלוט בהן כיוון ששלום ביניהם שנאמר (הושע ד) "חבוּר עצבים אפרים הנח לו" אבל משנחלקו, מה הוא אומר?: "חלק לבם עתה יאשמו" הא - למדת גדול השלום ושנואה המחלוקת", ע"כ לשון המדרש. 

"אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו"

ביום רביעי שנגמר המצור על ירושלים ופתחו את הכבישים ואת החיידרים, למדנו בדף היומי על הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (רש"י דף לט ע"א), ועל הכהן גדול שלבושו כולו לבן ובעבודתו כיפר על העם, ובעז"ה ע"י הצדיק שהוא בחינת הכהן גדול שנכנס לפני ולפנים ומסר נפשו עבור עם ישראל נזכה כולנו לכפרת עוונות ולגאולה ברחמים. ושמענו מהרב יהודה ברכה שליט"א שהאר"י ז"ל אומר שלפני ביאת המשיח יהיו שינוים דרסטיים במזג האוויר, פתאום חם, פתאום קר, וזה נכלל "בשישי קולות" שכולם יגידו "לא ראינו עשרות שנים שלג כזה וודאי משהו גדול הולך לקרות". וזה לשון האר"י ז"ל בספר הליקוטים (פרשת וישלח) "במטר תלויה ביאת המשיח. וז"ש חז"ל גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות, כי מה שייכות לזה עם זה, אלא קבוץ הגליות עצמן, הוא קבוץ כל הניצוצות הללו שהם שבויים בגלות. ולכן גדול יום הגשמים, כי הוא קבוץ גליות עצמו. וז"ש בגמ' שובה ה' את שבותינו כאפיקים בנגב, שהוא המטר, עכ"ל.   

סיפור מדרום אפריקה

סיפרו מדרום אפריקה שלילה אחד היו ברקים חזקים כולם נשארו בבית ופחדו לצאת החוצה, הרב בכל אופן רצה לצאת בחצות להתבודד, אמרו לו אל תצא זה מאוד מסוכן כי הברקים כאן פוגעים בבני אדם, אמר להם הרב "מי עושה את הברקים?" זה הכל מגיע מעבודת ה' של הצדיקים, ורבינו אומר (תורה ה) שכל הברקים נוצרים רק לפשט עקמומיות שבלב ומי שיש לו לב ישר לא ייפגע מהברקים. 

האדמו''ר מגור עם הרב אליעזר ברלנד

ידועה הידידות בין האדמו''ר מגור למורינו הרב, שהרב היה מקפיד להגיע לכל שמחה שלו ומיד האדמו''ר מגור היה שואל איפה הרב ברלנד בכדי לשוחח עמו בדברי תורה. וכל פעם שהרב היה מגיע לשם היה מביא איתו סל מלא ספרים ולא מסתכל לא ימין ולא שמאל אלא יושב ולומד כל הזמן וכן חסידי האדמו''ר מגור אמרו בפליאה שרבם מאוד מקצר בדבריו ותמיד כשהרב מגיע הוא יושב איתו כרבע שעה ומדבר עמו בקבלה. וכן סיפר בנו של האדמו"ר ששמע כמה פעמים מאביו ציטוטים בשם הרב.

הרב עופר ארז שליט''א

הרב עופר ארז שליט''א, שהרב אמר עליו, שיש בחינה שרבינו מדבר מתוך גרונו אמר על הרב שהוא שבר את הפחד בתכלית וסיפר שהרב הלך פעם ברוסיה ופתאום רצו אליו 2 כלבים מאוד מסוכנים ובמקום שהרב יברח מהם הוא התחיל לרוץ לכיוונם והם הסתובבו וברחו וכן הרב שלום ארוש שליט"א סיפר שהוא התבודד עם הרב באזור שהיו שם נמרים והרב אמר להם שאין מה לחשוש כיון שכשאדם מתבודד שום ברייה בעולם לא יכולה להזיק לו.

הרב אליעזר ברלנד שובר את הקרח כדי לטבול בנהר - "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים"

ירד שלג כבד בירושלים בדיוק ביארצייט של רבי נתן והרב אליעזר ברלנד נתן שיעור בשידור ישיר מדרום אפריקה ואמר "הכל נהיה לבן לבן, כל העוונות נמחלים כמו יום כיפור". כתוב "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" והרב אמר באחד משיחותיו שלעבוד את ה' בשלג זה שווה עשרות מונים מיום רגיל, ויורד השפע גם ברוחניות וגם בגשמיות. הרב סיפר שלפני כמה שנים גם ירד שלג כבד בירושלים ויהודי אחד שהיה הולך כל יום לכותל וחצי שעה הוא מתלבט אם ללכת לכותל בשלג ובסוף החליט ללכת וכשהגיע ראה יהודי עשיר שם בקופה סכומי דולרים וביקש ממנו גם תרומה והוא נתן לו סכום עצום מאוד ואמר לו, "אם היית בא לפני חצי שעה היית מקבל גם את החצי השני ששמתי בקופה, כי חפשתי למי לתת". רואים מכאן שעבודת ה' בשלג זוכים ליותר מיום רגיל אפילו בגשמיות. ומספרים שבאחד הנסיעות לאומן לפני הרבה שנים, ברוסיה ירד שלג כבד והיה קר מאוד, הרב הלך אעפ"כ לטבול בנהר ושהגיע לשם ראה שהנהר קפא לגמרי, והוא לא ויתר שבר את הקרח וטבל, והרב קיים "לא תירא לביתה משלג".

בשיעור הרב אמר שכל שנה כל הצרות של עשרה בטבת חוזרים מחדש. אז ראינו שירד משמים מצור על ירושלים עוד פעם בעשרה בטבת, באותו יום שלמדנו בדף היומי על השלג ש'ירד משמים' על הלל הזקן, הרבה נשארו בלי חשמל ונזקים כבדים, לא היו יכולים לצאת מהבית, כל הכבישים בירושלים נסגרו והיה ממש כעין מצור לכל העניינים, ובאותו זמן שכל הבתי ספר נסגרו מאות תלמידי הרב הלכו כהלל הזקן בתוך השלג והקור כדי להקשיב לשיעור מהרב. 

רבי נחמן מתגלה לרב ליאון - "תדאג לישיבה שלי - שובו בנים"

המקובל הרב ליאון לוי שליט''א מבני ברק הגיע במוצ''ש לכותל ואחד מתלמידי הרב ביקש ממנו שיתפלל שהרב אליעזר ברלנד יחזור לארץ הקודש. ענה לו הרב ליאון שצריך זכות להתפלל על הרב ובודאי ה' יעשה לו ניסים. כן מסופר שלפני כ-20 שנה הרב ליאון ראה בחלום את רבינו הק' מוהר''ן מברסלב (הוא תיאר את רבינו כמו שמוזכר בספרים) ורבינו אמר לו למה אתה לא דואג לישיבה שלי ואמר לו הישיבה שלי נמצא ברח' חברון בעיר העתיקה תילך לשם להביא להם אוכל. ומיד למחרת הוא בא עם משאית מלאה אוכל לישיבת שובו בנים שנמצא ברח' חברון וגם נתן שיעור חיזוק.

מזל טוב להרב אליעזר ברלנד שליט''א ולבני משפחתו

בנר ו' של חנוכה התחתן נכדו של מורינו הרב שליט''א בן לחתנו הרב נתן רובינשטיין שליט"א. בעת עריכת החופה יצרו קשר טלפוני עם הרב והשמיעו לרב את השבע ברכות. כמו-כן כל הזמן מעדכנים את הרב בנעשה בישיבה, והרב מוסר שיעורים דרך הטלפון. באחת השיחות הרב חיזק את תלמידיו ואמר שבזכות אלו שמחזיקים מעמד על אף כל הקשיים שבחבלי משיח הם אלו שיזכו להביא את הגאולה, כמו שהרב אמר באחת משיחותיו שהמשיח מתעכב כדי שתהיה ענווה כזאת שתיצור כלים שדרכם יהיה אפשר לקבל את האור אין סוף ואז תהיה הגאולה וייבנה ביהמ''ק השלישי שלא ייחרב לעולם. וכל מה שעוברים זה להכין כלים לאור הזה והרב אמר שאם נזכה עד פורים הוא יחזור לארץ.

הרב אליעזר ברלנד - עלון כנישתא חדא - גליון 24

להורדה ב-PDF לחץ כאן

תמונות מהשיעור

www.kikarhashabat.co.il/בשלג-ובקור-שיעור-מהרב-ברלנד.html

הילולא של ר' נתן

בשעה 9 בערב יתקיים שיעור של מורנו הרב שליט"א בביה"כ ברח' עידו הנביא ירושלים. אפשר לשמוע שידור חי באוצרות ברסלב
029950036

עלון צמאה נפשי

לכל קוראי העלון החשובים, בעקבות המצב הקשה שנקלענו אליו, חובות כספיים בדפוס וכו', בעקבות כך אין באפשרותינו  להפיץ את העלון בארץ אפילו ב-1000 עותקים.

אנו זקוקים לתרומתכם!

כל המעונים ומוכן למסור נפשו, נא לציור קשר באי מייל toratbreslev@gmail.com, או להשאיר הודעה בטלפון 02-5874761

תזכו למצוות!

שיעור עכשיו

הרב הזכיר עוד פעם היום בשיעור שיש גזירה נוראה שהאיראנים יזרקו אטום והכל יתהפך לסוכריות רדיו-אקטיביות ורק מי שאומר תיקון הכללי זה לא יזיק לו. ואמר עוד יומיים י' טבת צריך לבכות מהשקיעה עד השקיעה עד שיבנה בית המקדש.

סיפורי מעשיות - מעשה י - המעשה מבערגיר ועני עם פירוש מר' אברהם בן ר' נחמן זצ"ל (הערות מספר הכתב מבין האילנות עמוד קמא)

ספר סיפורי מעשיות - מעשה י - המעשה מבערגיר ועני[3]

מַעֲשֶׂה, פַּעַם אַחַת הָיָה בֶּערְגִיר [סוחר גדול] וְהָיָה עָשִׁיר מֻפְלָג מְאד, וְהָיָה לוֹ סְחוֹרוֹת רַבּוֹת מְאד וְכַיּוֹצֵא וְהָיוּ הַוֶועקְסְלֶען [שטרות] וְהַבְּרִיב [מכתבים] שֶׁלּוֹ הוֹלְכִין עַל הָעוֹלָם, וְהָיָה לוֹ כָּל טוּב וּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ הָיָה דָּר עָנִי אֶחָד, שֶׁהָיָה עָנִי גָּדוֹל מְאד, וְהָיָה לוֹ כָּל הַהֵפֶךְ מִן הַבֶּערְגִיר הֶעָשִׁיר...

פַּעַם אֶחָד חָלַם לְהַבֶּערְגִיר, שֶׁבָּאוּ אֲנָשִׁים וְעָשׂוּ חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת, (דְּהַיְנוּ פַּאקִין) וְשָׁאַל אוֹתָם: מָה אַתֶּם עוֹשִׂים? וְהֵשִׁיבוּ: לָשֵׂאת הַכּל אֶל הֶעָנִי הַנַּ"ל וְחָרָה לוֹ מְאד מְאד עַל שֶׁהֵם רוֹצִים לָשֵׂאת כָּל הוֹנוֹ מִבֵּיתוֹ אֶל הֶעָנִי, וְלִכְעס עֲלֵיהֶם אִי-אֶפְשָׁר, שֶׁהֵם אֲנָשִׁים רַבִּים וְהֵם עָשׂוּ חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת מִכָּל אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ מִכָּל סְחוֹרוֹתָיו וְהוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ, וְנָשְׂאוּ הַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל אֶל בֵּית הֶעָנִי הַנַּ"ל, וְלא הִשְׁאִירוּ כְּלוּם בְּבֵיתוֹ כִּי אִם דָּפְנוֹת הַבַּיִת רֵיקָם[4]...

וַיְהִי הַיּוֹם, וְנָסְעָה אֵשֶׁת הַבֶּערְגֶיר עִם עֶגְלוֹת- צָב לְטַיֵּל, וְלָקְחָה עִמָּהּ רֵעוֹתֶיהָ, וְלָקְחָה גַּם אֵשֶׁת הֶעָנִי עִמָּהּ, וְנָסְעוּ עַל הַטִּיּוּל וְהִנֵּה עָבַר אִישׁ חַיִל, אָדוֹן שֶׁקּוֹרִין יֶעדְנִירַאל (קצין צבא גבוה), עִם הַחַיִל שֶׁלּוֹ, וּפִנוּ אֶל הַצַּד מִן הַדֶּרֶךְ בִּשְׁבִילוֹ וְעָבַר הַחַיִל, וַיַּרְא שֶׁנּוֹסְעִים נָשִׁים, וְצִוָּה שֶׁיּוֹצִיאוּ אַחַת מִן הַנָּשִׁים שֶׁנָּסְעוּ לְטַיֵּל, וְהָלְכוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת אֵשֶׁת הֶעָנִי, וְחָטְפוּ אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעֶגְלַת-צָב שֶׁל הַיֶּעדְנִירַאל וְנָסְעוּ עִמָּהּ, וּבְוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לַהֲשִׁיבָהּ, כִּי נָסַע לְהַלָּן בִּפְרָט אִישׁ חַיִל, יֶעדְנִירַאל עִם חֵילוֹתָיו[5] וּלְקָחָהּ וְנָסַע עִמָּהּ לַמְּדִינָה שֶׁלּוֹ[6]...

וְהָלַךְ[7] וְעָשָׂה דָּבָר מְבהָל, וּבֶאֱמֶת הָיָה שִׁגָּעוֹן, וְהָלַךְ וְשָׁאַל בְּאֵיזֶה מְדִינָה דָּר הַיֶּעדְנִירַאל הַנַּ"ל וְהָלַךְ וְנָסַע לְשָׁם, וְעָשָׂה דָּבָר מְבהָל מְאד וְהָלַךְ לְבֵית הַיֶּעדְנִירַאל, וְשָׁם עוֹמְדִים (וַואכִין) [משמרות], וְהוּא, מִגּדֶל הַבֶּהָלָה שֶׁלּוֹ מְאד מְאד נִשְׁתּוֹמֵם, וְהָלַךְ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה, וְלא הִשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל הַוַּואכִין, וְגַם הַוַּואכִין נִבְהֲלוּ וְנִשְׁתּוֹמְמוּ מְאד מֵחֲמַת שֶׁרָאוּ פִּתְאם בֶּן-אָדָם[8] אֶצְלָם מְבהָל מְאד, וְנִבְהֲלוּ מְאד אֵיפה בָּא זֶה לְכָאן? וּמֵחֲמַת הַבֶּהָלָה הִנִּיחוּהוּ כָּל הַוַּואכִין, וְעָבַר עַל כָּל הַוַּואכִין, עַד שֶׁנִּכְנַס לְבֵית הַיֶּעדְנִירַאל[9], לַמָּקוֹם שֶׁהָיְתָה שׁוֹכֶבֶת שָׁם, וּבָא וֶהֱקִיצָהּ וְאָמַר לָהּ: בּוֹא, וְרָאֲתָה אוֹתוֹ וְנִבְהֲלָה וְאָמַר לָהּ: תֵּכֶף בּוֹא עִמִּי, וְהָלְכָה עִמּוֹ, וְעָבְרוּ גַּם עַתָּה עַל כָּל הַוַּואכִין, עַד שֶׁיָּצְאוּ.

וַאֲזַי תֵּכֶף נִבְהַל וְנִזְכַּר מַה שֶּׁעָשָׂה דָּבָר כָּזֶה, וְהֵבִין שֶׁבְּוַדַּאי תֵּכֶף יִהְיֶה נַעֲשֶׂה רַעַשׁ גָּדוֹל[10], וְכֵן הֲוָה, שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁם תֵּכֶף רַעַשׁ גָּדוֹל אֵצֶל הַיֶּעדְנִירַאל[11] וְהָלַךְ וְהִטְמִין עַצְמוֹ בְּתוֹךְ בּוֹר אֶחָד שֶׁהָיָה עִם מֵי גְּשָׁמִים עַד שֶׁיַּעֲבר הָרַעַשׁ, וְשָׁהָה שָׁם עִמָּהּ שְׁנֵי יָמִים בְּתוֹךְ הַבּוֹר, וְרָאֲתָה הָאִשָּׁה הַנַּ"ל גּדֶל הַמְּסִירַת נֶפֶשׁ שֶׁהָיָה לוֹ בִּשְׁבִילָהּ וְהַצָּרוֹת שֶׁסּוֹבֵל בִּשְׁבִילָהּ...

וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁהֶחְבִּיא עַצְמוֹ עִמָּהּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ, דְּהַיְנוּ בְּשִׁבְעָה מְקוֹמוֹת שֶׁל מַיִם, וְהֵם בּוֹר וּמִקְוֶה כַּנַּ"ל, וַאֲגַמִּים וּמַעְיָן וּנְחָלִים וּנְהָרוֹת וְיַמִּים[12], וּבְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁהָיוּ נֶחְבָּאִים שָׁם, נִזְכְּרָה בִּמְסִירוּת נַפְשׁוֹ וְצָרָתוֹ בִּשְׁבִילָהּ, וְנִשְׁבְּעָה לוֹ, כַּנַּ"ל, וְלָקְחָה אוֹתוֹ הַמָּקוֹם לְעֵדוּת כַּנַּ"ל, וְהָלְכוּ וּבָאוּ, וְהָיוּ מַחְבִּיאִים עַצְמָם בְּכָל פַּעַם בַּמַּחֲבוֹאוֹת הַנַּ"ל...

אַחַר-כָּךְ רָאָה הַקֵּיסָר שֶׁכָּל זְמַן שֶׁזֶּה הַבֵּן קַיָּם, הַיְנוּ בֶּן הַבֶּערְגֶיר הַנַּ"ל, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּךְ אַחֵר[13], וְהִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲבִיר אֶת אוֹתוֹ הַבָּחוּר שֶׁל הַבֶּערְגֶיר וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהַעֲבִירוֹ, וְגִלְגֵּל עָלָיו עֲלִילוֹת[14], וְהוֹשִׁיב עָלָיו שׁוֹפְטִים, וְהַשּׁוֹפְטִים הֵבִינוּ, שֶׁרְצוֹן הַקֵּיסָר לְהַעֲבִירוֹ מִן הָעוֹלָם, וְשָׁפְטוּ לְהַנִּיחוֹ בְּשַׂק וּלְהַשְׁלִיכוֹ לַיָּם...

וּבָא רוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה^[15] וְנָשָׂא הַסְּפִינָה אֶל סְפָר [שפת הים] אֶחָד, שֶׁהָיָה שָׁם מִדְבָּר וּמִגּדֶל הַסְּעָרָה, (שֶׁקּוֹרִין אוּמְפֶּיט), נִשְׁבְּרָה הַסְּפִינָה, אַךְ הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּהּ נִצְּלוּ וְיָצְאוּ עַל הַיַּבָּשָׁה:

וְשָׁם הָיָה מִדְבָּר, וַיֵּלְכוּ לְנַפְשָׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַקֵּשׁ לוֹ אכֶל[16] לְנַפְשׁוֹ, כִּי בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם לא הָיוּ רְגִילִים הַסְּפִינוֹת לָבוֹא לְשָׁם, כִּי הָיָה מִדְבָּר, וְעַל כֵּן לא הָיוּ מְצַפִּים שָׁם עַל אֵיזֶה סְפִינָה לָשׁוּב לִמְקוֹמָם וְהָלְכוּ שָׁם בַּמִּדְבָּר לְבַקֵּשׁ אכֶל, וְנִתְפַּזְּרוּ הֵנָּה וְהֵנָּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

וְהָלַךְ הַבָּחוּר הַנַּ"ל בַּמִּדְבָּר, וְהָיָה הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ[17], עַד שֶׁנִּתְרַחֵק מִן הַסְּפָר; וְרָצָה לָשׁוּב, וְלא יָכוֹל; וְכָל מַה שֶּׁרָצָה לָשׁוּב, נִתְרַחֵק יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁרָאָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב, וַיֵּלֶךְ בַּאֲשֶׁר יֵלֵךְ וְהָלַךְ שָׁם בַּמִּדְבָּר, וְהָיָה בְּיָדוֹ קֶשֶׁת[18] שֶׁהָיָה מַצִּיל עַצְמוֹ נֶגֶד הַחַיּוֹת רָעוֹת שֶׁבַּמִּדְבָּר, וּמָצָא שָׁם אֵיזֶה דְּבָרִים לֶאֱכל וְהָיָה הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ...

וְהָיוּ בָּאִים מְלָכִים לְהִשְׁתַּדֵּךְ, וְעָלוּ עַל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, וְהָיוּ מְדַבְּרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד שִׁיר שֶׁלּוֹ וְלִקְצָתָם שָׁלְחָה תְּשׁוּבָה עַל יְדֵי רֵעוֹתֶיהָ גַּם-כֵּן בְּדֶרֶךְ שִׁיר וְחִבָּה, וְלִקְצָת, שֶׁנִּרְאוּ לָהּ יוֹתֵר, הֵשִׁיבָה בְּעַצְמָה וְהֵרִימָה קוֹלָהּ בְּשִׁיר וְהֵשִׁיבָה לוֹ גַּם-כֵּן דִּבְרֵי חִבָּה, וְלִקְצָת, שֶׁנִּרְאוּ לָהּ עוֹד יוֹתֵר, הָיְתָה מַרְאָה עַצְמָהּ פָּנִים אֶל פָּנִים, וְהָיְתָה מַרְאָה אֶת פָּנֶיהָ, וְהֵשִׁיבָה לוֹ דִּבְרֵי שִׁיר וְחִבָּה, וּלְכֻלָּם סִיְּמָה בַּסּוֹף אֲבָל לא עָבְרוּ עָלֶיךָ הַמֵּימוֹת וְלא הָיָה מִי שֶׁמֵּבִין כַּוָּנָתָהּ[19]. וּכְשֶׁהָיְתָה מַרְאָה פָּנֶיהָ, הָיוּ נוֹפְלִים מִגּדֶל יָפְיָהּ, וְהָיוּ קְצָת נִשְׁאָרִים חַלָּשׁוּת, וּקְצָת נִשְׁתַּגְּעוּ מֵחֲמַת חוֹלַת אַהֲבָה, מִגּדֶל יָפְיָהּ שֶׁהָיָה מֻפְלָג מְאד מְאד, וְאַף עַל פִּי כֵן, אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּשְׁתַּגְּעוּ וְנִשְׁאֲרוּ חַלָּשׁוּת, עִם כָּל זאת הָיוּ בָּאִים מְלָכִים לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמָּהּ, וּלְכֻלָּם הֵשִׁיבָה כַּנַּ"ל...[20] 

פַּעַם אֶחָד הָיָה רוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה וְשָׁבַר כָּל הָאִילָנוֹת^[21], שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים שָׁם, וְלא הָיָה יָכוֹל לְהַכִּיר הָאִילָן, שֶׁטָּמַן שָׁם הַכְּתָב, כִּי בְּעוֹד שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים, הָיָה לוֹ סִימָן לְהַכִּיר, וְעַכְשָׁו שֶׁנָּפְלוּ, נִתְעָרֵב הָאִילָן בֵּין הָאִילָנוֹת, שֶׁהָיוּ שָׁם הַרְבֵּה מְאד, וְלא הָיָה יָכוֹל לְהַכִּיר הָאִילָן; וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לִבְקעַ כָּל הָאִילָנוֹת לְחַפֵּשׂ הַכְּתָב, כִּי הָיוּ רַבִּים מְאד וְהָיָה בּוֹכֶה וּמִצְטַעֵר עַל זֶה מְאד מְאד...

וְנִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ: מֵאַחַר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לוֹ לָבוֹא לְשָׁם, וְהָלַךְ אֶל הַמֶּלֶךְ שֶׁל אוֹתוֹ הַמְּדִינָה וְסִפֵּר לוֹ כָּל לִבּוֹ, וְשֶׁהוּא הֶחָתָן שֶׁלָּהּ, וּבִשְׁבִילוֹ אֵינָהּ רוֹצָה לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם אַחֵר וּמֵאַחַר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לוֹ לָבוֹא לְשָׁם, בְּכֵן הוּא מוֹסֵר לוֹ כָּל הַסִּימָנִים שֶׁבְּיָדוֹ, דְּהַיְנוּ הַשִּׁבְעָה מֵימוֹת הַנַּ"ל, וְשֶׁאוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ יֵלֵךְ לְשָׁם וְיִשְׁתַּדֵּךְ עִמָּהּ, וְלוֹ יִתֵּן מָעוֹת בְּעַד זֶה וְהִכִּיר הַמֶּלֶךְ, שֶׁדְּבָרָיו כֵּנִים, כִּי אִי-אֶפְשָׁר לִבְדּוֹת זאת מִן הַלֵּב, וְהוּטַב הַדָּבָר בְּעֵינָיו אַךְ נִתְיַּשֵׁב: אִם יָבִיא אוֹתָהּ לְכָאן, וְאוֹתוֹ הַבָּחוּר יִהְיֶה פּה אֵין הַדָּבָר טוֹב לְפָנָיו, וּלְהָרְגוֹ קָשֶׁה בְּעֵינָיו, כִּי מַדּוּעַ יֵהָרֵג עַל הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה לוֹ?! בְּכֵן נִתְיַשֵּׁב לְשָׁלְחוֹ לְמֵרָחוֹק מָאתַיִם פַּרְסָאוֹת, וְחָרָה הַדָּבָר מְאד בְּעֵינֵי הַבֵּן הַנַּ"ל עַל אֲשֶׁר הוּא מְשַׁלְּחוֹ בְּעַד טוֹבָה כָּזוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ, וְהָלַךְ שָׁם אֶל מֶלֶךְ אַחֵר גַּם-כֵּן, וְסִפֵּר לוֹ גַּם-כֵּן כַּנַּ"ל, וּמָסַר לוֹ כָּל הַסִּימָנִים, וּלְהַשֵּׁנִי הוֹסִיף סִימָן יוֹתֵר, וְצִוָּה עָלָיו וְזֵרְזוֹ, שֶׁיִּסַּע תֵּכֶף, אוּלַי יוּכַל לְהַקְדִּים אֶת חֲבֵרוֹ, וְגַם אֲפִלּוּ אִם לא יַקְדִּימוֹ, יֵשׁ לוֹ סִימָן יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ.

וְהַשֵּׁנִי נִתְיַשֵּׁב גַּם-כֵּן כַּנַּ"ל כְּמוֹ הָרִאשׁוֹן, וְשִׁלַּח גַּם-כֵּן אֶת אוֹתוֹ הַבֵּן לְמֵרָחוֹק מָאתַיִם פַּרְסָאוֹת וְחָרָה לוֹ גַּם-כֵּן מְאד, וַיֵּלֶךְ אֶל הַשְּׁלִישִׁי, וּלְהַשְּׁלִישִׁי מָסַר עוֹד סִימָנִים מֻבְהָקִים בְּיוֹתֵר.

וַיֵּלֵךְ וַיִּסַּע תֵּכֶף הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן הַנַּ"ל וּבָא לְשָׁם, לִמְקוֹם בַּת הַקֵּיסָר הַנַּ"ל, וְעָשָׂה לוֹ שִׁיר, וְנָעַץ בְּתוֹךְ הַשִּׁיר עַל-פִּי הַחָכְמָה זוֹ כָּל אוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת, דְּהַיְנוּ הַשִּׁבְעָה עֵדִים הַנַּ"ל, אַךְ עַל-פִּי הַשִּׁיר נִזְדַּמֵּן לוֹ, שֶׁלּא סִדְּרָם כְּסֵדֶר אֶת הַמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל[22], כִּי כֵן הִגִּיעַ לוֹ עַל- פִּי חָכְמַת הַשִּׁיר וּבָא לְשָׁם עַל הַמָּקוֹם הַנַּ"ל, וְהִגִּיד הַשִּׁיר כִּשְׁמעַ בַּת הַקֵּיסָר הַמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל, נִפְלָא בְּעֵינֶיהָ, וְנִרְאָה לָהּ שֶׁמֻּכְרָח שֶׁזֶּהוּ בֶּן גִּילָהּ, רַק הָיָה קָשֶׁה בְּעֵינֶיהָ עַל שֶׁלּא סִדְּרָם כְּסֵדֶר, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן חָשְׁבָה בְּדַעְתָּהּ, אוּלַי מֵחֲמַת חָכְמַת מִשְׁקַל הַשִּׁיר בָּא לוֹ זֶה הַסֵּדֶר, וְנִסְכַּם בְּלִבָּהּ, שֶׁזֶּה הוּא, וְכָתְבָה לוֹ, שֶׁהִיא מְשֻׁדֶּכֶת לוֹ, וְנַעֲשָׂה שִׂמְחָה וָרַעַשׁ, שֶׁנִּמְצָא לָהּ בֶּן גִּילָהּ, וְהֵכִינוּ עַל הַחֲתֻנָּה.

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא הַשֵּׁנִי וְהָיָה רָץ גַּם-כֵּן לְשָׁם וְאָמְרוּ לוֹ, שֶׁכְּבָר הִיא מְשֻׁדֶּכֶת, וְלא הִשְׁגִּיחַ עַל זֶה וְאָמַר שֶׁאַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ לוֹ דָּבָר שֶׁיַּגִּיד לָהּ שֶׁבְּוַדַּאי יִפְעל וּבָא וְהִגִּיד שִׁירוֹ וְסִדֵּר כָּל הַמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל כְּסֵדֶר, וְגַם נָתַן עוֹד סִימָן יוֹתֵר וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ, מֵאַיִן יוֹדֵעַ הָרִאשׁוֹן וּלְהַגִּיד הָאֱמֶת לא טוֹב לְפָנָיו, וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְנִפְלָא בְּעֵינֶיהָ מְאד, וְעָמְדָה מִשְׁתּוֹמֵם, כִּי גַּם הָרִאשׁוֹן סִפֵּר הַמְּקוֹמוֹת וּמֵאַיִן יִתְוַדַּע לְאָדָם סִימָנִים הַלָּלוּ? אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן נִרְאָה בְּעֵינֶיהָ, שֶׁזֶּה הַשֵּׁנִי הוּא בֶּן גִּילָהּ, מֵאַחַר שֶׁרָאֲתָה בּוֹ, שֶׁסִּפֵּר כְּסֵדֶר וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְהָרִאשׁוֹן, אֶפְשָׁר עַל-פִּי חָכְמַת הַשִּׁיר בָּא לוֹ זאת, שֶׁהִזְכִּיר אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת, אַךְ נִשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת.

וְהַבָּחוּר הַנַּ"ל, כְּשֶׁשְּׁלָחוֹ הַשֵּׁנִי, חָרָה לוֹ גַּם- כֵּן, וְהָלַךְ אֶל הַשְּׁלִישִׁי וְסִפֵּר לוֹ גַּם- כֵּן כַּנַּ"ל, וּמָסַר לוֹ עוֹד יוֹתֵר סִימָנִים מֻבְהָקִים בְּיוֹתֵר וְלִפְנֵי הַשְּׁלִישִׁי סִפֵּר כָּל לִבּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהָיָה לוֹ כְּתָב,[23] שֶׁהָיָה מְצֻיָּר בּוֹ הַמְּקוֹמוֹת כַּנַּ"ל, בְּכֵן יְצַיֵּר לְעַצְמוֹ גַּם-כֵּן עַל נְיָר כָּל אוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת וְיָבִיא אֵלֶיהָ וְהַשְּׁלִישִׁי נִתְיַשֵּׁב גַּם-כֵּן כַּנַּ"ל, שֶׁאֵין טוֹב לְפָנָיו, שֶׁיָּבִיא אוֹתָהּ לְכָאן, וְזֶה הַבָּחוּר יִהְיֶה כָּאן וְשִׁלַּח גַּם-כֵּן אֶת הַבָּחוּר עוֹד לְמֵרָחוֹק יוֹתֵר מָאתַיִם פַּרְסָאוֹת וְזֶה הַמֶּלֶךְ הַשְּׁלִישִׁי רָץ גַּם-כֵּן לְשָׁם (דְּהַיְנוּ לִקַּח אֶת הַיְפַת-תּאַר) וּבָא לְשָׁם, וְהִגִּידוּ לוֹ, שֶׁכְּבָר יֵשׁ כָּאן שְׁנֵי הַנַּ"ל, וְהֵשִׁיב: אַף עַל-פִּי- כֵן, כִּי יֵשׁ לוֹ דָּבָר, שֶׁבְּוַדַּאי יִפְעַל וְהָעוֹלָם לא הָיוּ יוֹדְעִים כְּלָל מִפְּנֵי מָה הִיא נִתְרַצָּה לְאֵלּוּ יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים וּבָא גַּם הַשְּׁלִישִׁי וְהִגִּיד שִׁירוֹ בְּסִימָנִים מֻבְהָקִים יוֹתֵר, וְהֶרְאָה הַכְּתָב עִם צִיּוּר הַמְּקוֹמוֹת[24] וְנִבְהֲלָה מְאד, אַךְ לא יָכְלָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר מֵחֲמַת שֶׁגַּם הָרִאשׁוֹן נִרְאָה שֶׁזֶּהוּ וְאַחַר-כָּךְ הַשֵּׁנִי, עַל כֵּן אָמְרָה, שֶׁלּא תַּאֲמִין, עַד שֶׁיָּבִיאוּ לָהּ כְּתַב יָדָהּ בְּעַצְמוֹ.

אַחַר-כָּךְ נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ הַבָּחוּר הַנַּ"ל: עַד מָתַי יִהְיוּ מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם לְהַלָּן יוֹתֵר? עַל כֵּן יִשֵּׁב עַצְמוֹ, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יַנִּיחַ עַצְמוֹ לֵילֵךְ לְשָׁם, אוּלַי יִפְעל הוּא וְהָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב, עַד שֶׁבָּא לְשָׁם וְאָמַר, שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ דָּבָר וְכוּ' וּבָא וְהִגִּיד שִׁירוֹ וְנָתַן עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר סִימָנִים מֻבְהָקִים, וְהִזְכִּיר אוֹתָהּ, שֶׁלָּמַד עִמָּהּ בְּחֶדֶר אֶחָד[25] וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְסִפֵּר לָהּ הַכּל שֶׁהוּא שָׁלַח הַמְּלָכִים הַנַּ"ל וְשֶׁטָּמַן הַכְּתָב בָּאִילָן וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו אֲבָל הִיא לא הִשְׁגִּיחָה כְּלָל עַל זֶה (וּבְוַדַּאי גַּם הָרִאשׁוֹנִים הַמְּלָכִים הַנַּ"ל אָמְרוּ אֵיזֶה טְעָמִים עַל מַה שֶּׁאֵין בְּיָדָם הַכְּתָב) וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ בְּוַדַּאי אִי-אֶפְשָׁר, כִּי כְּבָר עָבַר זְמַן רַב[26], וְלא רָצְתָה לְהַשְׁגִּיחַ עוֹד עַל סִימָנִים כְּלָל, עַד שֶׁיָּבִיאוּ לָהּ הַכְּתָב, כִּי גַּם עַל הָרִאשׁוֹן סָבְרָה שֶׁזֶּהוּ בְּוַדַּאי וְכֵן עַל הַשֵּׁנִי וְכוּ', עַל כֵּן לא רָצְתָה וְכוּ' כַּנַּ"ל.

וְנִתְיַשֵּׁב הַבָּחוּר, שֶׁכָּאן אִי-אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שְׁהִיּוֹת כְּלָל, וְנִתְיַשֵּׁב לָשׁוּב וְלַחֲזר לִמְקוֹמוֹ, אֶל הַמִּדְבָּר שֶׁהָיָה בּוֹ, וְשָׁם יְבַלֶּה יְמֵי חַיָּיו וְהָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב לְהַגִּיעַ לַמִּדְבָּר הַנַּ"ל, וְהִגִּיעַ לְשָׁם, אֶל הַמִּדְבָּר הַנַּ"ל בְּתוֹךְ כָּל הַנַּ"ל עָבְרוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ כַּמָּה שָׁנִים, וְנִסְכַּם אֵצֶל הַבָּחוּר הַנַּ"ל שֶׁיֵּשֵׁב שָׁם בַּמִּדְבָּר, וִיבַלֶּה שָׁם יְמֵי חַיָּיו...

וְהַבָּחוּר הַנַּ"ל הָיָה דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ בְּכָל יוֹם וְעָשָׂה לוֹ סִימָן בִּשְׁלשָׁה אִילָנוֹת, כִּי הָיָה שָׁם אַלְפֵי אֲלָפִים אִילָנוֹת, וּבִקֵּשׁ שָׁם הַכְּתָב הַנַּ"ל (הַיְנוּ בִּשְׁלשָׁה אִילָנוֹת מֵהֶם) וְעָשָׂה בָּהֶם סִימָן כְּדֵי שֶׁלְּמָחָר לא יִצְטָרֵךְ לִבְדּק וּלְחַפֵּשׂ בְּאֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה אִילָנוֹת כֻּלֵּי הַאי וְאוּלַי יִמְצָא אוֹתוֹ הַכְּתָב הַנַּ"ל וּכְשֶׁהָיָה חוֹזֵר מִשָּׁם, הָיָה בָּא עִם עֵינַיִם בְּכוּיוֹת מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בּוֹכֶה, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ וְלא מָצָא שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ[27]: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ בְּאֵלּוּ הָאִילָנוֹת כַּנַּ"ל, וְאַחַר-כָּךְ אַתָּה חוֹזֵר וְעֵינֶיךָ בְּכוּיוֹת? הֵשִׁיב לָהֶם וְסִפֵּר לָהֶם כָּל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁבַּת הַקֵּיסָר שָׁלְחָה לוֹ כְּתָב וְכוּ', וְטָמַן אוֹתוֹ בְּאֵלּוּ אִילָנוֹת, וּבָא רוּחַ סְעָרָה וְכוּ', כַּנַּ"ל, וְעַתָּה הוּא מְבַקֵּשׁ אוּלַי יִמְצָא אָמְרוּ לוֹ: לְמָחָר, כְּשֶׁתֵּלֵךְ לְבַקֵּשׁ, נֵלֵךְ גַּם-כֵּן עִמְּךָ, אוּלַי נִמְצָא אֲנַחְנוּ אוֹתוֹ הַכְּתָב וְכֵן הָיָה, וְהָלְכוּ הֵם עִמּוֹ גַּם-כֵּן, וּמָצְאָה הַבַּת קֵיסָר אֶת אוֹתוֹ הַכְּתָב בְּאִילָן, וּפָתְחָה אוֹתוֹ וְרָאֲתָה, שֶׁהוּא כְּתַב-יָדָהּ מַמָּשׁ^[28]...

וַיְבַקְּשׁוּ וְהִנֵּה אֵין הַקֵּיסָר נִמְצָא כְּלָל^[29]. וְהִגִּידָה לָהּ בִּתָּהּ, שֶׁגַּם הוּא^[30] בְּכָאן, וְהָיְתָה הַחֲתֻנָּה וְהַשִּׂמְחָה בִּשְׁלֵמוּת, וְהַמְּלוּכָה וְהַקֵּיסָרִית קִבְּלוּ הַזּוּג הַזֶּה וּמָלְכוּ בְּכִפָּה:^[31]

יִשְׂרָאֵל הָיָה לָהֶם סִימָנִים בְּמִצְרַיִם (שְׁמוֹת ג): "פָּקד פָּקַדְתִּי" מִי שֶׁיּאמַר לָהֶם זֶה הַלָּשׁוֹן, הוּא הַגּוֹאֵל וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ: מֵאַחַר שֶׁיָּדְעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִזֶּה, אִם-כֵּן מַהוּ הַסִּימָן? אֶפְשָׁר לא נִמְסָר אֶלָּא לְהַזְּקֵנִים, וְגַם עַל הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן בְּוַדַּאי יֵשׁ סִימָנִים:

תָּמָר אִבְּדָה גַּם-כֵּן הַסִּימָנִים, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (מִדְּרָשׁ- רַבָּה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית פָּרָשָׁה פ"ה) גַּם כְּשֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת לִשָּׂרֵף, בָּא הס"מ וְהִרְחִיק מִמֶּנָּה הַסִּימָנִים, וּבָא גַּבְרִיאֵל וְקֵרְבָן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ, וּמִמֶּנָּה נוֹלַד מָשִׁיחַ, שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן:

בָּעִנְיָן הַמְבאָר בְּמַעֲשֶׂה זוֹ, שֶׁכָּל אֶחָד בָּא עִם שִׁיר שֶׁל חֵשֶׁק, וְלִקְצָתָם וְכוּ', הַנִּמְשָׁל מוּבָן, שֶׁכְּמוֹ כֵן כַּמָּה גְּדוֹלִים עוֹשִׂים מַה שֶּׁעוֹשִׂים, וְכָל אֶחָד אוֹמֵר שִׁירִים וְכַיּוֹצֵא וְרוֹצִים לְהַשִּׂיג תַּכְלִית הַמְבֻקָּשׁ, וְאֵין מִי שֶׁזּוֹכֶה לְעִקַּר הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם הָרָאוּי לָזֶה, וְלִקְצָתָם מְשִׁיבִים עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַכּתֶל אוֹ שֶׁמַּרְאִים לָהֶם פָּנִים וְכוּ', כַּמְבאָר בְּהַמַעֲשֶׂה הַנַּ"ל, אַךְ לַסּוֹף, הַיְנוּ כְּשֶׁמִּסְתַּלְּקִים, מְשִׁיבִים לָהֶם, שֶׁעֲדַיִן לא עָשׂוּ כְּלוּם וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּמַּעֲשֶׂה סוֹף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁמְּשִׁיבָה הַיְפַת-תּאַר, עַיֵּן שָׁם, עַד שֶׁיָּבוֹא הַמַּנְהִיג הַנָּכוֹן וְכוּ'

פירוש על המעשה מבערגיר ועני - חכמה ותבונה פרק יב

אות א'

בהמעשה הבערגיר והעני נבא לרמז קצת כי לכאורה יש להתפלא על אודות הכניסה לפרדס ומקום היפה תואר שגם לפי שעה זה הציץ ונפגע, וזה הציץ ונתעלף (כנגווע ומת) מעוצם בהירות אור פניה ע"ש. ולכאורה גם אם היתה רצונה והיטב בעיניה הבחור והנבחר מכולם בכתב העדות של השבעה מימות המבואר שם, אבל גם הוא בעצמו לא היה לו שום יכולת לזה. כי איה ואיפה העצה והתקנה להיות נכנס ויוצא כלל במקום הנורא והנשגב שבנפלאות אור הפנים הנ"ל. ואולם מרחוק תבין לפי הנ"ל בתעלומות ונעלמות דבריו הקדושים על אודות הנסיונות שבשבעה מימות הנ"ל אשר גם בתחלה על ידם לבד יצאה אל הפועל פקודת הולדתם כמובא שם (כוכבי אור).

אות ד'

שמעתי מאבי ז"ל שאחר שסיפר אדמו"ר זצוק"ל את המעשה מהבערגיר היה אז בין אנשיו שמחה גדולה ועצומה ושררו אז את הכתוב כי ניחם ה' [את] ציון וכו', כי הבינו אז משיחותיו הק' ששח אח"כ המבוארים בסוף המעשה שענין הבחור והבת מלך המובא שם מרמז על נשמת משיח וכנסת ישראל שעכשיו הם נפרדים זה מזה וכל כנסת ישראל והמלכות דקדושה שנמשך מאתה נפלו וירדו תחת יד הקליפות של כעס הרוצח המובא בפנים עד שמפיל אימה ופחד על האדם מלצעוק להשי"ת ואומר לו אם תצעק אחנוק אותך מיד וגם נפלו וירדו תחת יד הקליפות של הגאוה מהעני בדעת וכו' וכביכול שגם הוא אסור בזיקים כידוע כי גם נשמת משיח נכבש בגלות תחת הקליפות במקום מדבר ושממה לא עבר שם איש והרוח סערה התפשט והתגבר וערבב בערבובים כאלה עד שאיבד מאתו גם כל הסימנים שנמסרו לו משרשי נשמות ישראל עד שאי אפשר להם בשום אופן להכירו כי מרוב ההרפתקאות העוברות עליו מכבישתו תחת ידיהם ומעוצם יניקתו מאתו נמסרו גם להם מרזי הסימנים והאותות והמופתים עד שנמצאו גם מהם ובהם אשר התדמו כקוף בפני אדם לכנות עצמם בשם משיח שזה כל עניני משיחי השקר שהיו בעולם ואח"כ כשנודע משקריהם ופחזותם היה קשה מאד להאמין גם באור אמתת עצמיותו כשנגלה להם כי הלא גם על הראשון דימו ברור כיום שזה הוא וכן על השני וכן גם על השלישי כמובא שם בהמעשה[1]  ועתה מאין יבא עזרם להכיר אותו בעצמו מאחר שגם להשקרנים שרצו להתחבר עמה היה לכ"א סימנים ומופתים כאלה (וענין הזה היה גרמא בניזקין גם בהמחלוקת והמריבה שהיו על הצדיקים הגדולים האמיתים כמו הבעש"ט זצוק"ל ואדמו"ר זצוק"ל שלא זכו כל העולם להכיר מעלת גדולתם ואם היו כל ישראל נתקרבים אליהם בוודאי היתה גאולה שלימה) ומאז ועד הנה עוד גברה ירידת כנסת ישראל להיות נתפס לרוצחים ומופקרים אשר פשטו מאתה כל הוד לבושיה היקרים עד שנשתנה פניה לבל תהיה ניכרת כלל כמובא שם ועל כל זאת יתעלה ויתגדל עלת העלות וסיבת כל הסיבות להפוך גם ירידות כאלה לעליות ולסבב בגלגולי סבותיו שדייקא עי"ז יהיו נתוועדין ונתחברים והיא בעצמה תמצא את הסימנים להכירם עין בעין שהם האמיתיים עד שיתעלו ויוחזרו למקומם והמלכות תנתן להם לעולמי עד כי ניחם ה' ציון וכו': 

 ואע"פ שמבואר שם מדבריו הק' שהבאים להשתדך עמה מרמזים על גדולי ישראל באמת ע"ש אבל כפלים בלי גבול למעשיותיו הק'[2] וגם יש לבאר שדבריו סובבים בזה כמו שביאר מקודם בהבאים להשתדך עמה אשר לקצתם שלחה תשובה ע"י שליח ולקצתם השיבה בעצמה מאחורי הכותל ואותם שהשתדלו בזה ביותר עד שהראתה להם את פניה יש שהציץ ונפגע ויש שהציץ ונתעלף (בחי' הציץ ומת) וממילא מובן שיש מי שעי"ז קצץ בנטיעות לגמרי ח"ו וגם בענין נכנס בשלום ויצא בשלום נמצאים כמה בחינות והעיקר הוא הבחי' של הבחור שבמובחרים לזה: אשרי המחכה ויגיע וכו':

---

[1] וזה מה שמובא במעשה שאחרי שכל אחד קיבל את הסימנים הבחור נשלח למרחק עוד מאתיים פרסאות ע"ש, היינו שכל משיח שקר התרחק את משיח האמת מאוד כנ"ל כי יותר קשה לקבל אותו ולהכיר בינו ובינם.

[2] כי אפשר לפרש על משיחי השקר ממש שלא היה להם שום רצון לשם שמים רק קבלו את הסימנים והתנהגו בהם כקוף בפני אדם כנ"ל, וכן אפשר לפרש על אותם צדיקים גדולים בכל הדורות שנכנסו בתוך השבעה מימי הזדונים כדי להוציא את הבת מלך שהיא השכינה משביה בין הקליפות, ובאמת הייתה כוונתם לשם שמים, רק שהזמן לא היה ראוי לזה כנ"ל או שהם לא הצליחו לגמור את התיקון (כנ"ל בלשם וברמח"ל).

[3] כיון שהוא מאוד ארוך לא הבאנו כאן את הכל, רק הקטעים השייכים לענינינו שאפשר לכל אחד להבין רמזיו בקלות אחרי כל ההקדמות שבספר זה, אבל באמת הכל שייך לכאן, לכן עדיף למי שיכול לקרוא את הכל בפנים

[4] זה ענין הגלות שכל השפע הלך לס"א ולא נשאר כמעט כלום לצד הטוב

[5] היינו הס"מ וחילותיו

[6] זה ענין כבישת השכינה (וכנסת ישראל) בגלות בין הקליפות

[7] הבערגיר

[8] "בן אדם" הוא הצדיק כי רק צדיק ראוי להיקרא אדם (ל"מ תורה ק"מ).

[9] היינו בתוך עומק הקליפות.

[10] זה כמו הרעש שהיה בחלום של רבינו כנ"ל עמ' ב.

[11] וגם כשהס"מ רואה שהוא קרוב למוות כי נלקח ממנו כל החיות ועוד מעט יהיה התיקון השלם לצד הקדושה, אז תיכף הוא מתגבר בכל כוחותיו ועת צרה היא ליעקב.

[12] הם שבעה מימי הזדונים, מקומות הטומאה שהצדיק צריך לרדת לשם כדי להציל את כנסת ישראל מכוחות הטומאה.

[13] כי הס"א רוצה לשדך אותה ל"אחר" כדי שלא יהיה תיקון לעולם ח"ו.

[14] היינו העלילות שמעלילים על כל יחידי הדורות שהם בחינת משיח שבדור כנ"ל.

[15] היינו רוח סערה של אפיקרסות. עיין מעשה ממטר, שכל המעשה גם שייך למעשה זו, שע"י הרוח סערה של אפיקורסות שבאה פתאום לעולם באחרית הימים, כל המכובדים ברחו מהמלך ורק הפשוטים והתמימים קבלו אותו וגם המלך התלבש בבגדים פשוטים, ובסוף דווקא האנשים הפשוטים והשפלים המליכו את המלך והשיבו אותו על כסא מלכותו ע"ש.

[16] כי "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'", היינו בחלום הנ"ל שלא היה לרבינו שום ספר וגם אח"כ שהביא לו ספר לא עזר לו.

[17] היינו כנ"ל בחלום, וכל זה ע"י העלילות.

[18] ענין הקשת הבאנו לעיל מהרמח"ל עמ' ק, וזה גם ענין הקשת של רשב"י בל"ג בעומר להפוך הצ"ח קללות לצ"ח ברכות ובקוע את ה-ם סתומה של לםרבה המשרה, ולשבור את הקשת של הס"א כמ"ש "שָׁמָּה שִׁבַּר רִ"שְׁפֵי קָ"שֶׁת מָ"גֵן וְ"חֶרֶב וּ"מִלְחָמָה סֶלָה" (תהילים עו), וכל זה ע"י מלך המשיח, היינו הבחור הנבחר. 

[19] אע"פ שקצתם היו צדיקים גמורים וע"י עבודתם התקרבו מאוד להביא את משיח, אבל הם לא הצליחו עד הסוף כי לא עבר עליהם כל הז' מימי הזדונים כנ"ל כדי להוציא את השכינה מעמקי הקליפות והם לא הבינו את סודם.

[20] כל זה מבואר בחכמה ותבונה הנ"ל.

[21] הם הצדיקים שנפטרו.

[22] כי זה לא היה לפי ההלכה ולפי הכתב.

[23] כי השני לא ידע בכלל שיש כתב שמצויר שם כל ענין הנ"ל.

[24] והכתב היה מזויף כנ"ל.

[25] הוא היה מוחזק אצלה כבר כתלמיד חכם וצדיק כי הוא למד עמה ביחד הרבה שנים וכיוצא בזה בעבודת השם, משא"כ בשלושה הראשונים שבאו מבחוץ ולא היה לה שם הכירות איתם, והם לא היו מוחזקים כתלמידי חכמים וצדיקים בכלל.

[26] ומרוב היאוש כבר נאבד ממנה את החוש הפנימי שעל ידו תוכל להכיר אותו.

[27] היינו הבת קיסר והקיסר שהגיעו לשם למקום של הבחור (וזה סיפור שלם איך הגיעו לשם ע"ש שדוקא ע"י הרוצח ונפילתה למקומות עמוקות עד שהשתנו פניה לגמרי הבת קיסר נלקח למקום של הבחור, והקיסר כי התגלה מי הוא באמת ושהכל היה על ידו ובאמת הוא היה זה שהיה צריך להיות נשלח החוצה למדבריות במקום הבחור כי הוא גרם את כל זה), ואף אחד מהם לא הכיר את השני כי השתנו פניהם לגמרי.  

[28] כי בסוף דוקא הבת קיסר הייתה זאת שמצאה את הכתב, ותיכף שהיא התחילה לחפש מצאה אותו, על זה נאמר "וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וכו'" (הושע ג:ה) עיין רש"י ומפרשים שם שמדובר על מלך המשיח וכמו שרבי שמעון בן מנסיא אמר, "אין מראין סימן גאולה לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלושתן (ה', מלך המשיח, ובית המקדש)" וזה מדובר אפילו אחרי שהגיע זמן הקץ, ותיכף שמבקשים ומתגעגעים משיח מתגלה כמובא במעשה של השבעה בעטלירס "והיו [הילדים] בוכים והיו מתגעגעים מאוד: איך לוקחין לכאן את הבעטליר, שהביא לנו לחם ביער? ותכף ומיד בתוך שהיו מתגעגעים מאוד אחרי הבעטליר, ענה ואמר: הנני! הנה באתי אצלכם על החתונה".

[29] כמ"ש (ירמיה נ"כ) "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר".

[30] היינו הבחור הנבחר.

[31] במהרה בימינו אמן.