הזכרנו קצת בעלונים הקודמים על החברותא שהיתה למורנו הרב שליט"א עם הסטייפלר זצ"ל, ואיך שהסטייפלר כיבד אותו ואף קם לפניו וכו'. הרבה שואלים, אם הרב היה קודם ליטאי ולומד בפוניבז' אז איך הוא הגיע לברסלב? שבת בזימבבואה הרב סיפר את סיפור התקרבותו לברסלב לבני משפחתו. לא היינו שם ולא שמענו בדיוק מה הרב אמר אבל כבר פרסמו את סדר האירועים בכתבה על הרב בעיתון "משפחה", וקצת שמענו משיעורים של הרב בשנים קודמים. עוד לפני כששים שנה כשהרב היה בחור בישיבת כנסת חזקיהו בכפר חסידים כבר היה מוכר לרבים כגאון ומתמיד גדול בתורה. היה לומד עשרים שעות ליום ללא הפסק. פעם כשהוא היה בגיל שבע עשרה ראש הישיבה הגר"א מישקובסקי זצ"ל אמר לו, "אתה חייב לצאת אל השדות, להתבודד", אמר "לך בכל יום שעתיים אל השדה [להשתחרר]". הרב עוד לא שמע על חסידות ברסלב ולא ידע מה זה התבודדות בתורת רבי נחמן, אבל כדי לקיים את צוויו של הראש ישיבה הוא הלך כל יום והתבודד בשדות שמסביב לכפר חסידים. והוא הרגיש כזו נעימות בהתבודדות שבמקום לנסוע הלוך חזור מביתו בחיפה לישיבה באוטובוס, וכדי לשמור את העיניים, הוא היה הולך ברגל שעתיים לכל צד. בזמנו כל הדרך היתה רק שדות ופרדסים. אבל כל כולו היה מונח בתורה הקדושה. שם בכפר חסידים הרב התקרב מאוד למשגיח ר' אליהו לופיאן זצ"ל, וכשהיה בחור בן עשרים המשגיח אמר לו "ממך ייצא ראש ישיבה גדול". 
וכשהרב התארס לרבנית תהילה תליט"א הוא עבר לבני ברק לכולל פוניבז', שם הוא למד עם גדולי התורה של הדור הקודם, ר' בן ציון במברגר זצ"ל, ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל ור' חיים פרידלנדר זצ"ל, והיה יושן בבית של ר' חיים. הרב היה כל כך שקוע בלימודו שלא עניין אותו שום דבר אחר. הרב שמואל הלר, מרבני חיפה, זוכר שאמרו לרב בפורים: "צא לריקודים". והרב אמר: "אני לא מסוגל לעזוב את הגמרא". רצו לשפוך עליו מים - אך לא הצליח לסגור את הגמרא.
לאחר החתונה הרב והרבנית התגוררו בבני ברק והרב למד בישיבת וואלוז'ין. שם בבני ברק הרב נצמד לגאון הצדיק הרב יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל (מכונה "הסטייפלר"), ולמד אתו מדי יום שעה חברותא במשך כמה שנים. כשהרב עוד היה בכפר חסידים היה כותב לסטייפלר הרבה שאלות בהלכה ולאחר מכן המשיך לשאול על כל דבר עד שנאספו לו מחברות שלמות של שו"תים מהסטייפלר. פעם מהפעמים כשהרב למד עם הסטייפלר הרב אמר לו שהוא כוסף לגלות את פנימיות התפילה. אז הסטייפלר אמר לו "לך תתפלל עם החסידים". אז ליל פורים אחד הרב הלך מחסידות לחסידות בבני ברק לחפש מקום שעובדים את ה' באמת עד שהגיע לישיבת ברסלב, וכשנכנס לשם ראה שהכל שקט אין כמעט אף אחד, הוא פגש את המשגיח הרב נחמן רוזנטל שליט"א ושאל אותו למה כאן שקט? אין כאן פורים? אמר לו הרב רוזנטל, כאן כולם הולכים לישון קמים בחצות והולכים לשדה להכין את הפורים לצעוק 'הצילני מקליפת המן עמלק וזכני לקדושת מרדכי ואסתר', כי איך אפשר לבזבז ליל קדוש כזה בהוללות ושכרות שכתוב בו כל הפושט יד [בתפילה] נותנים לו. הרב התרשם מאוד מהתשובה ומאז התקרב מאוד לברסלב.
הרב אמר פעם שהרבנית היתה זאת שחיזקה אותו ללמוד ספרי ברסלב והיתה בוחנת אותו על הספרים אם הוא באמת לומד אותם, כי היא היתה כבר בקיאה בכל ספרי ברסלב, ועד היום היא מוסרת לנשות הקהילה שיעורים עמוקים ומחזקים מאוד בתורת רבינו. הרב פעם אמר לתלמידיו בשיעור, "כל מה שיש לכם אותי, זה הכל בזכות הרבנית".
במגזין "ניצוצות" שיצא לרגל עשרה בטבת מובא סיפור מדהים. הרב נחמן רוזנטל שהיה משגיח בישיבת ברסלב ב"ב בזמן הקמת הישיבה לפני 50 שנה, מספר בראיון למגזין שיום אחד הגיע יהודי לסטייפלר ובפיו בקשה שהרב יברך את זוגתו שצריכה ישועה דחופה, אמר לו הסטייפלר תפנה לשכן שלי הרב אליעזר ברלנד ותבקש ממנו ברכה, הלך היהודי לביתו של מורנו הרב שליט"א אך הוא היה באותו זמן בהתבודדות בשדה. "תשאיר את הפתק ואת שמך ואני אמסור לו" אמרה לו הרבנית. לאחר מספר ימים חזר אותו יהודי לבית הרב עם מעטפה ובה סכום כסף גדול מאוד מאוד ונתן אותה לרב כמחווה על הישועה שאשתו נושעה. הרב סירב לקחת את הכסף אבל האיש התווכח אתו והתחנן אליו והשאיר שם את המעטפה, הרב נמלך ברבנית והחליט לצאת ברחוב "הכסף הזה לא שייך לי!! עכשיו אצא לרחוב והראש ישיבה הראשון שבו אפגוש אתן לו את המעטפה", יצא הרב מביתו ומיד פגש באקראי את ראש ישיבת ברסלב ר' שמעון ברגשטיין זצ"ל, ובשמחה נתן לו את המעטפה. ומוסיף הרב רוזנטל שמאוחר יותר סיפר לו ר' שמעון ברגשטיין זה הכסף שהניע את החזקת הישיבה.
בנו של הסטייפלר הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א אוהב מאוד את הרב, וכשהרבנית בת שבע ע"ה נפטרה הרב לא היה בארץ, ואחרי השבעה כשהרב חזר לארץ, מיד ברדתו מהמטוס אמרו לו שמחכים לו בבית של הגר"ח שהוא יבוא לנחם. הגיע בזמן שאין קבלת קהל ובדרך כלל אפילו לרבנים הכי חשובים לא נותנים יותר מעשר דקות כדי לא להפריע לסדר לימוד של ר' חיים, והרב ישב אתו כשלוש רבעי שעה וסיפר לו על גדולת הרבנית בת שבע ע"ה ושבזכותה היו לרב לילות שלימים התבודדות מחוץ לישוב כשהיא עזרה לרבנית תהילה תליט"א ושמרה על הילדים. הרב גם הקריא להגר"ח את התנא דבי אליהו שכותב "מעיד אני עלי שמים וארץ, בין איש בין אשה, וכו' הכל לפי מעשיו, רוח הקודש שורה עליו". סיפרו לנו א חר
כך שבפגישה הזאת ר' חיים הוריד דמעות ולאחר מכן אמר שהוא לא הרגיש נחמה כזאת מאף אחד אחר.
בתחילת התקרבותו של הרב לברסלב בבני ברק הוא היה מתבודד והולך כל לילה על פסי הרכבת הישנה מהערב עד הבוקר שש עשרה קילומטרים בכל צד, והיה מתחיל בשלט שכתוב 5 ק"מ והיה יודע לחזור כשהגיע לשילוט של 21 ק"מ, ואז הספיק לתפילת ותיקין.
רבינו אומר שכל הצדיקים בכל הדורות הגיעו לדרגתם ע"י שהיתה להם התבודדות, ואי אפשר שיהיה צדיק שלא עשה התבודדות. גם על הסטייפלר והחפץ חיים והרבה צדיקים מספרים שהיתה להם התבודדות כל יום (עיין בספר "הדרך הישנה" המובא בסוף ספר "שבחו של צדיק").
וותיקי הישיבה סיפרו איך שהרב היה מתעלם מהם לשבועות שלמים והיה מתבודד בשדות, וכשחזר היה חוזר עם כזו אש שבשיעוריו היה מדליק את כולם לעבודת ה'.
רבינו אומר שלצדיק שיש ענווה יש כוח המושך וכמו האדמה שמושכת את כולם אליה, כן כולם נמשכים אל הצדיק. וכן לאט לאט נמשכו אל הרב עוד ועוד תלמידים החפצים באמת בדבר ה' עד שפתחו את הישיבה בבני ברק. בעז"ה בעלונים הבאים נמשיך לספר קצת על הקמת שובו בנים ואיך שעברו לעיר העתיקה בירושלים.
באחת השיחות הרב אמר שהיות שלמדתי אצל הליטאים עשרים וחמש שנה יש לכם היום בברסלב הרב אליעזר ברלנד. וכמה אברכים כשהגיעו לרב להתברך הרב אמר להם תלמד חושן משפט, קצות החושן, תקפו כהן וכו', שמונה עשרה שעות או עשרים שעות כל יום. וחלק חשבו שהרב אמר את זה בצחוק או בלשון גוזמא כי לא ידעו שהרב בעצמו עשה את זה במשך שנים רבים. וכמה פעמים הרב אמר שלפני שאדם יהיה ברסלבר צריך להיות כמו הליטאים ללמוד שמונה עשרה שעות ביום ואז הוא יכול להכניס את כל הכוח הזה לעבודת ה' כמו שרבינו אמר "רציתי שהעניין שלי יתפשט בלבבות ליטאיים" (שש"ק).
לאחרונה אחד מתלמידי הרב פגש את הרב בנימין פינקל שליט"א ראש ישיבת מיר בירושלים ושאל אותו על הרב. אמר הרב פינקל, "הרב ברלנד מכניס עמל בתורה לחסידות, אני מתפלל עליו שהוא יחזור לארץ".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה