בימי שובבים אנחנו קוראים בפרשה על ירידתנו לארץ מצרים על השעבוד שסבלנו שם ועל יציאתנו משם באותות ומופתים. אבל לא תמיד אנחנו זוכרים שרק מעט מאוד מעם ישראל זכו לצאת משם, כי היו הרבה שלא האמינו במשה ואפילו שהאמינו לא היתה להם את המסירות נפש ללכת אחריו למדבר למקום "נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים" (דברים ח, טו). יש כמה דעות בחז"ל כמה יצאו בסוף, הדעה הכי קלה מרש"י שמביא מהמדרש על הפסוק "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יג, יח), שרק אחד מחמישה יצאו, ובאמת יש עוד שתי דעות במדרש הזה ורש"י בעצמו בספר יחזקאל (כ, ח) מביא אותם, וז"ל: "אחד מחמישים ויש אומרים אחד מחמש מאות". ובאמת יש עוד דעה ברש"י בגמרא סנהדרין (דף קי"א), ובשיעור בלווין שהרב מסר ביארצייט של ר' נתן בשנת תשע"א ממקום בריחתו בצפון הארץ הרב הקריא את הרש"י שם שאומר שיצאו רק אחד מששים ריבוא (ולפי הגמרא זה שניים מששים ריבוא). והרב עשה חשבון שלפי זה היו במצרים ששים ריבוא כפול ששים ריבוא (3600000000000) יהודים ורק אחד מכל השישים ריבוא הלכו אחרי משה וקפצו לים. ובאמת רואים דבר מפחיד כשלומדים את הגמרא שכתוב שם "אמר רבא וכן לימות המשיח" שגם בגאולה העתידה רק אחד (או שניים) מששים ריבוא ילכו אחרי משה למדבר ויגאלו. ולכן צריכים אנו לפרש את זה באיזושהי צורה שלא יהיה מצב כזה שרק אנשים בודדים ייגאלו והשאר ימותו ח"ו כמו שמתו מרוב עם ישראל במצרים. אלא אם נסתכל קצת למעלה בגמרא נראה שבאמת גם האמוראים נתקשו על זה במה שכתוב "שובו בנים שובבים נאום ה' כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון" (ירמיה ג, יד). שריש לקיש אומר "דברים ככתבן" שלפני הגאולה העתידה לא יימלטו אלא אחד מעיר ושניים ממשפחה, ענה לו ר' יוחנן "לא יפה להגיד את זה אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה, ושניים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה" ע"ש.
ומורנו הרב שליט"א אמר כמה פעמים בשיעורים האחרונים שאם יש אחד שמאמין בצדיק באמת והולך אחריו במסירות נפש הוא יכול להציל את כל עם ישראל. וידוע ש-"כימי צאתך מארץ מצרים" כל הנסיונות שהיו לעם ישראל ביציאת מצרים ללכת אחרי משה במסירות נפש יהיו להם גם לעתיד לבוא בגאולה הקרובה, כי הם היו צריכים לזרוק את השכל לגמרי וללכת אחרי משה אע"פ שמה שהוא אמר ועשה נראה מוזר מאוד בעיניהם, פעם ללכת פעם לחזור, לקפוץ בתוך הים וכו', ורק בזכות האמונה הזאת שעשו כל מה שמשה אמר להם הם זכו לצאת ממצרים ושהים ייבקע להם. וז"ל ספר תפארת שלמה מהאדמו"ר מראדומסק (פרשת בשלח) "וישובו ויחנו לפני פי החירות פירוש רש"י להגיד שבחן של ישראל וכו' אלא אמרו "אין לנו אלא דברי בן עמרם". וכתיב (שמות יד, לא) "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" וכן אמרו חז"ל (מכילתא בשלח יד, טו) כדאי הם וזכות אבותיהם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים. דהנה ידוע שבזכות האמונה נגאלו ממצרים ובפרט בים הוצרכו להתחזק יותר באמונה גדולה עד מאד. ושורש אמונת חכמים להאמין בדבריהם של צדיקי הדור אשר רוח ה' התנוססה בם וכל העניין שיאמרו וייעצוהו אף בדבר הרשות ואף שהוא נגד השכל הפשוט כי אמונת חכמים היא האמונה בדברי החכם אף שהם נגד השכל ולא [נראה] מפי ה' כמו הנביא, אעפ"כ נהנין ממנו עצה ותושיה וכאשר יגזור אומר כן יקום בכל דבריו. ובדרך הזו תהיה הגאולה במהרה בימינו "כימי צאתך מארץ מצרים" (מיכה ז, טו) ומי שאינו מאמין בכל זה הנה הוא מעכב הגאולה וגורם גלות וכו'. על כן כאשר הוצרכו בני ישראל לעבור ולזכות לגאולה על ידי דרכי האמונה נתן להם הש"י ע"י משה את הנסיון שלא על דרך השכל הישר ויצום משרע"ה וישובו ויחנו וגו' אשר לכאורה נראה דבר זה זר בעיניהם כי איך נתקרב אל רודפינו. אעפ"כ נתחזקו ישראל באמונתם ואמרו "אין לנו אלא דברי בן עמרם". וזהו "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" בשתי האמונות האלו עברו וזכו לקריעת ים סוף לנס הגדול הזה השייך לקבלת התורה וגם שם נאמר (שמות יט, ט) "וגם בך יאמינו לעולם", עד כאן דבריו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה