בְּשַׁעֲתָא דְּאַמְרִין לֵיהּ לִמְשִׁיחָא צַעֲרָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלְוּתְהוֹן, וְאִינּוּן חַיָּיבַיָּא דִּי בְּהוֹן, דְּלָא מִסְתַּכְּלֵי לְמִנְדַּע לְמָארֵיהוֹן, אָרִים קָלָא וּבָכֵי, עַל אִינּוּן חַיָּיבִין דִּבְהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה נג) וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדוּכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ תַּיְיבִין אִינּוּן נִשְׁמָתִין וְקַיְימִין בְּאַתְרַיְיהוּ:
בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן אִית הֵיכָלָא חֲדָא, דְּאִקְרֵי הֵיכָלָא דִּבְנִי מַרְעִין. כְּדֵין מָשִׁיחַ עָאל בְּהַהוּא הֵיכָלָא, וְקָרֵי לְכָל מַרְעִין וְכָל כְּאֵבִין, כָּל יִסּוּרֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּיֵיתוּן עָלֵיהּ, וְכֻלְּהוּ אַתְיָין עָלֵיהּ. וְאִלְמָלֵא דְּאִיהוּ אָקִיל מֵעָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְנָטִיל עָלֵיהּ, לָא הֲוֵי בַּר נָשׁ דְּיָכִיל לְמִסְבַּל יִסּוּרֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, עַל עוֹנְשֵׁי דְּאוֹרַיְיתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נג) אָכֵן חֳלָיֵינוּ הוּא נָשָׁא וְגוֹ'. כְּגַוְונָא דָּא רִבִּי אֶלְעָזָר בְּאַרְעָא:
תרגום:
בשעה שנשמות הצדיקים אומרות למשיח את צערם של ישראל בגלותם, ואותם הרשעים שבהם שאינם מסתכלים לדעת את קונם וגומרים אריכות הגלות, אז משיח מרים את קולו ובוכה על אלו הרשעים שבהם, זהו שכתוב במלך המשיח: (ישעיה נג) "וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדוּכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ".
יש בגן עדן היכל אחד הנקרא 'היכל של החולים', אז משיח נכנס בזה ההיכל, והוא קורא לכל המחלות ולכל המכאובים, ולכל יסוריהם של ישראל, שיבואו עליו, וכולם באים עליו, ואם לא שמשיח מיקל מעל ישראל את היסורים ומקבלים עליו, לא היה אדם שיכול לסבול את יסוריהם של ישראל מחמת העונשים על עלבונה של תורה, זהו שכתוב במשיח (ישעיה נג) "אָכֵן חֳלָיֵינוּ הוּא נָשָׁא" החולי שהיה ראוי לבוא עלינו הוא מקבל ונושא עליו, "וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם" הוא סובל את המכאוב שהיה ראוי לבא עלינו.
כעין זה הוא רבי אלעזר בארץ, שהוא מקבל על עצמו היסורים של ישראל, והיה אומר ליסורים "באו אחי ורעי" (כמבואר במס' בבא מציעא דף פד ע"ב).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה