עלון כנישתא חדא גיליון מספר 46
בס"ד
ל"ה יו"ד סימני חיה בהמה טהורה ד לד
וְזֶה בְּחִינַת שְֹפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר, 'אַרְגִּיעָה' לְשׁוֹן מַרְגּוֹעַ וּמָנוֹחַ, כִּי כָּל דָּבָר קֹדֶם שֶׁבָּא לְתַכְלִית שְׁלֵמוּתוֹ אֵין לוֹ מַרְגּוֹעַ וּמָנוֹחַ, כִּי הוּא כְּמוֹ מִתְגַּלְגֵּל וְנָע וָנָד וּמְטֻלְטָל, עַד שֶׁיָּבוֹא לִשְׁלֵמוּתוֹ בְּתַכְלִית וְאָז הוּא מַרְגּוֹעוֹ וּמְנוּחָתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר. כִּי הַשֶּׁקֶר מִתְגַּבֵּר וּמִתְפַּשֵּׁט עַכְשָׁיו לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב לְהַטְעוֹת אֶת כָּל הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, מֵה' יִתְבָּרַךְ וּמִתּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וּכְבָר נִתְפְּסוּ רַבִּים וְנִלְכְּדוּ בַּמֶּה שֶׁנִּלְכְּדוּ עַל-יְדֵי הַשֶּׁקֶר, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן לֹא בָּא הַשֶּׁקֶר לְמַרְגּוֹעוֹ וּמְנוּחָתוֹ, כִּי עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ רַבִּים צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לְקוֹל הַשֶּׁקֶר וְלֹא הִנִּיחוּ עַצְמָן לִטְעוֹת עַל-יְדֵי הַשֶּׁקֶר וְרָדְפוּ אַחַר הָאֱמֶת בֶּאֱמֶת וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ". כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, בָּאתִי עַד קֵץ כָּל הַדּוֹרוֹת וַעֲדַיִן אֲנִי אוֹחֵז בְּךָ וְכוּ'. וַאֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁנִּתְּעוּ אַחַר הַשֶּׁקֶר, עֲדַיִן נִשְׁאָר בָּהֶם כַּמָּה נְקֻדּוֹת מֵהָאֱמֶת. וּמֵחֲמַת זֶה עֲדַיִן לֹא הִשְׁלִים הַשֶּׁקֶר לָבוֹא לְמַרְגּוֹעוֹ וּמְנוּחָתוֹ וְהוּא חוֹתֵר תָּמִיד לִתְפֹּס הַכֹּל חַס וְשָׁלוֹם, בִּשְׁקָרָיו. וְעַל-כֵּן הוּא מִתְגַּבֵּר וּמִתְפַּשֵּׁט בְּכָל פַּעַם בִּשְׁקָרִים וְרַמָּאוּת חֲדָשׁוֹת בְּלִי שִׁעוּר, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁכַּת הָאֶפִּיקוֹרְסִים מְחַבְּרִים חִבּוּרִים בְּכָל עֵת גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים בְּכַמָּה מִינֵי פִּתּוּיִּים וַהֲסָתוֹת וְדִבְרֵי חֲלַקְלַקּוֹת לְהַטְעוֹת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם בְּנִכְלֵי הֶבְלֵיהֶם וְכוּ' (כַּמְבֹאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר), אֲבָל עַל-יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּת הַשֶּׁקֶר בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁהוּא סָמוּךְ לְמַרְגּוֹעוֹ וְלִמְנוּחָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁכִּמְעַט יִתְעוּ הַכֹּל בִּשְׁקָרָיו, חַס וְשָׁלוֹם, אָז דַּיְקָא שְֹפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, כִּי דַּיְקָא עַל-יְדֵי רִבּוּי הַשֶּׁקֶר מְאֹד מְאֹד יִתְהַפֵּךְ הַשֶּׁקֶר אֶל הָאֱמֶת כַּנַּ"ל. וְעַתָּה מוּבָן הַפָּסוּק הַזֶּה הֵיטֵב, "שְֹפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר", שֶׁלְּשׁוֹן אַרְגִּיעָה אֵין לוֹ שׁוּם פֵּרוּשׁ עַל-פִּי פְּשׁוּטוֹ, כִּי רַשִׁ"י פֵּרֵשׁ לְשׁוֹן רֹגַע, וְאֵינוֹ מְיֻשָּׁב עַל לְשׁוֹן אַרְגִּיעָה, אֲבָל עַל-פִּי הַנַּ"ל מְבֹאָר הֵיטֵב כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִתְנַּבֵּא שֶׁעִקַּר הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כְּשֶׁאֶתֵּן כֹּחַ לְהַשֶּׁקֶר שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם עַד שֶׁכִּמְעַט אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר, שֶׁכִּמְעַט אֶתֵּן לוֹ מַרְגּוֹעַ וּמָנוֹחַ בָּעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל, אָז דַּיְקָא 'שְֹפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד', כִּי עַל-יְדֵי רִבּוּי הַשֶּׁקֶר מְאֹד מְאֹד יִתְהַפֵּךְ הַשֶּׁקֶר אֶל הָאֱמֶת וְכַנַּ"ל. (כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁגַּם כֹּחַ הַשֶּׁקֶר לְהַטְּעוֹת הָעוֹלָם, נֶאֱחָז מֵהַקְּדֻשָּׁה, כִּי בְּלֹא זֶה לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַתְעוֹת אֶת הָעוֹלָם. וְכַמְבֹאָר לְעֵיל בְּעִנְיָן זֶה שֶׁכֹּחַ הַשֶּׁקֶר מֵהָאֱמֶת, מֵחֲמַת שֶׁבְּרֵאשִׁית הַכֹּל כָּל הַדְּבָרִים בְּאַחְדוּת בְּלִי הֶבְדֵּל וְכוּ' כַּנַּ"ל, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (יִרְמִיָּה ד, י), "אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְכוּ'" וּכְתִיב, "לָמָּה תַּתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ וְכוּ'" וְכֵן הַרְבֵּה. וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ הַכְנָעַת הַשֶּׁקֶר וּבִטּוּלוֹ מֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל כֹּחוֹ מִן הָאֱמֶת, מֵה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, שֶׁנָּתָן לָנוּ כֹּחַ בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. וּבְאַחֲרִית הַיָּמִים יְבַטְּלוֹ ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי מִנֵּיהּ וּבֵיהּ אַבָּא לֵיזִיל בֵּיהּ נַרְגָּא, שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי רִבּוּי הַשֶּׁקֶר יִתְהַפֵּךְ אֶל הָאֱמֶת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן שַׁיָּךְ שַׁפִּיר לְשׁוֹן אַרְגִּיעָה, שֶׁהוּא לְשׁוֹן מְדַבֵּר בַּעֲדוֹ וְהָבֵן:
דברי הרב
וכמה שיש יותר שקרים ככה האמת יותר תתגלה, בצורה יותר בהירה. כמה שהשקר יותר מתרחב, יותר שקרים להטעות את כולם, אז האמת מתגלית בסוף. עוד לא אמרו את כל השקרים זה רק ההתחלה, כִּי עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ רַבִּים צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לְקוֹל הַשֶּׁקֶר וְלֹא הִנִּיחוּ עַצְמָן לִטְעוֹת עַל-יְדֵי הַשֶּׁקֶר. אבל, באמת זה עוד לא מספיק צריך שיהיה עוד יותר שקרים, כי אם יש עוד צדיקים סימן שהשקר עוד לא השתלט כל כך, כי יודעים שזה שקר. צריכים שהשקר ינצח, עד שהשקר לא מנצח לא יכולה להיות גאולה. ברגע שהשקר ינצח ואז אנשים יתבררו מתוכו, אז מרוב האמת שיש בתוכם רק אז יגיע משיח. משיח צריך להתגלות משיא השקר, ומשיח והאנשים שלו הם לא יכנעו לשקר. השקר רוצה לתפוס עוד, הוא אומר עוד לא שיקרתי מספיק אולי אני אצליח עם עוד שקר. בכל דור וכל יום יש המצאות חדשות, השקר ממציא דברים חדשים לגמרי שלא עלו על לב מבריאת העולם. אבל דווקא על ידי התפשטות השקר, שהשקר ינצח לגמרי וכבר לא יהיה שום נקודת אמת, רק מתי מספר יחזיקו באמת, והשקר יתפוס את כולם, שֶׁכִּמְעַט יִתְעוּ הַכֹּל בִּשְׁקָרָיו, כולם יטעו בשקריו, רק אז יתגלה האמת, ואז יבוא משיח. רק על ידי ריבוי השקר...
אז צריכים לעודד את השקרנים, לא להקפיד עליהם, יש תרעומת, ומקפידים... זה הפוך מליקוטי הלכות, ליקוטי הלכות זה תמיד שכל הפוך - צריכים לעודד אותם! אדרבא! שימציאו עוד שקרים ועוד שקרים, ויעשו עוד כתבות בגרמניה, בהולנד, בכל העולם צריך לעשות כתבות. רק גרמניה, הולנד ואמריקה? זה לא שווה כלום! מה זה? צריכים כולם, כל הממשלות, כל המדינות... איך אפשר לתת לאדם כזה להסתובב חופשי שהוא הכי מסוכן לאנושות, לכל האנושות הוא מסוכן, הוא מסוכן בגרמניה, הוא מסוכן בהולנד, באמריקה הוא מסוכן. הנה העיתונים מזהירים את כולם מזהירים את כולם שיש איזה מפצלת שלא נבראה כזאת מפלצת מבריאת העולם, וצריכים להזהיר, להתריע, זה אי אפשר ככה לעבור לסדר היום. יש רודף אחד שנלחם ולאט לאט אנשים מאמינים, מתפתים. ואם לא הפירוש הזה אי אפשר להבין את הפסוק שְֹפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד הרי זה סתירה מה הפירוש "שְֹפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד - וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר"? לשון שקר תגיע למרגוע? שאפילו שארגיעה לשון שקר בסוף האמת תנצח – הוא אומר 'לא - רק שיהיה אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר, רק שהשקרים יתרבו בלי סוף, בלי שיעור, ובלי תכלית, מה שלא היה מבריאת העולם, ואז מי שיחזיק באמת יזכה לראות מלך המשיח. אז משיח יבוא שהוא יראה שיש כמה אנשים שלא מתפתים ויודעים שזה שקרים, שום דבר לא יכול לבלבל אותם. כל עוד שאפשר לסובב מוחות של אנשים אין למשיח מה לבוא, אז למשיח גם תסובב את הראש, כמו שהרודף יכול לסובב את הראש לאלה אז הוא יסובב את הראש לאלה. לא, צריכים שכולם יסובב את הראש, ואחרי שיסתובב לכולם הראש, אם יישאר איזה מניין, כמה אנשים, 'בי כנישתא חדא', שהראש שלהם לא מסתובב אז משיח יוכל להתגלות. הוא יתגלה לאלה ומאלה לכל העולם. עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כְּשֶׁאֶתֵּן כֹּחַ לְהַשֶּׁקֶר שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם עַד שֶׁכִּמְעַט אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר, שֶׁכִּמְעַט אֶתֵּן לוֹ מַרְגּוֹעַ וּמָנוֹחַ בָּעוֹלָם, כבר לא יהיה מקום לנקודת אמת. שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָעוֹלָם, אָז דַּיְקָא 'שְֹפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד', כִּי עַל-יְדֵי רִבּוּי הַשֶּׁקֶר מְאֹד מְאֹד, כמה שיש יותר שקרים... ואסור שיהיה תרעומת ואסור לעצור את זה. צריכים להוציא כתבה נגד כתבה? למה שיהיה עוד כתבות? לא צריכים שום כתבה נגד כתבה.
כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁגַּם כֹּחַ הַשֶּׁקֶר לְהַטְּעוֹת הָעוֹלָם, נֶאֱחָז מֵהַקְּדֻשָּׁה, בסך הכל זה בא מהקדושה, אז למה באמת ה' נותן שזה יקרא?! כדי שבאמת האדם יהיה בוער באמת, לא כי עשו לו שטיפת מוח, לא כי הוא ראה איזה רב יפה, מחייך יפה, הולך עם עניבה יפה.
על ידי השקרים עולים לעתיק, אם הוא מתגבר על השקרים אז הוא עולה לעתיק רעווא דרעווין. דברים היוצאים מן החי הלכה ד'. לכן מערת המכפלה היא כפולה, ד' זוגות שזה 8 כנגד שמונת הזקנים, חיים ארוכים. כמה שיותר שקרים אפשר יותר להאריך ימים, "בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום" (דברים לא), חיים ארוכים, כי משה לא כהתה עינו ולא נס לחו. שמדברים שקרים על הבן אדם זה מרפא לו את העיניים, לא קפצה על משה שום זקנה, כי כל פעם הוא התברר מחדש. אדם מתנוון בלי שהוא מרגיש ואם הוא צריך כל פעם להלחם עם השקרים אז הוא מתברר מחדש. משה אותיות: ש' מ"ה (ל"מ תורה ד) ש' - 300 גרבי מעין אחת, ומ"ה - שאי אפשר לדעת מה זה הצדיק, הוא התינוק האמיתי שעוד לא נולד. הוא ענו מאוד "כגמול עלי אמו" (תהילים קלא), הוא תמיד מתחדש עם החיים, הוא ינוקא זקן ויניק.
העצה בברסלב..
"אני מתקשר לספר לכם, חברי העלון 'כנשתא חדא', על הנסים הגלויים שאירעו עמי", פותח יחיא קהלני את שיחתו עמנו. "במשך שש שנים רבצו על גבי תיקים בהוצאה לפועל. אמנם, אחרי שנתיים הצלחתי בסייעתא דשמיא לסגור שני תיקים, אך, נשאר לו חוב גדול לחברת מירס. נסתי ככל יכולתי לבוא עימם במשא ומתן בכדי לסלק את העול הזה מעל ליבי ואף השתמשתי בשירותיו של עו"ד מקצועי, עם זאת, לצערי, דבר לא עזר. ככל שניסיתי לפתור את הבעיה, כך הם התעקשו יותר לא להגיע עמנו להסדר".
לשמחתנו אנו רגילים בפניות מאנשים שונים, אשר ששים לספר לנו על ניסים גלויים וגילויי השגחה הקשורים בשמו של מורנו הרב שליט"א. הלב אף פעם לא שבע לגלות עד כמה היקף השפעתו של 'השליח הנאמן' מגעת למקומות הנשגבים מהבנת השכל של בן תמותה. עם זאת, מידי פעמם מגיעים לאוזנו סיפורי דברים המגלים לנו נקודות אחרות, כאלה החושפים טפח קטן בזמן שמסתירות עשרות אחרים.
"אני גר בקריית ספר ונשוי לאשה הסובלת ממחלה כרונית לא פשוטה", ממשיך יחיא את סיפורו הלא שיגרתי. "אחרי שגברה מנת ייסוריי החלטתי ליצור קשר עם הרב שליט"א שבאותו העת התגורר בבית"ר. כבר בתחילת יצירת הקשר ההתרחשות הייתה פלאית וכאשר התחלתי לומר לרב שליט"א את שמי, הרב סיים את השם מעצמו, למרות שכביכול לא הכיר אותי קודם ושלא היה ידוע לו מי המדבר עמו. כוונתי בשיחה עם הרב הייתה אך ורק בכדי לעורר רחמים לגבי מצבה של אשתי שתחי'. 'אל תדאג היא תהיה בריאה', הפטיר הרב שליט"א לעומתי. 'אני אלך בשתיים בלילה לבית החולים בעהי"ת ואברך את החולה'. ואכן הייתה הקלה גדולה במצבה וכשאשתי השתחררה הלכנו יחד להודות לרב. באותו מעמד הרב שליט"א אמר עמנו 'קריאת שמע' ושנינו חשנו אור גדול שמאיר את נשמתנו".
עבור אנשים המכירים במקצת את פועלו של הרב שליט"א, סיפור זה עדיין נשמע שיגרתי בסביבתו. אולם, מכאן והלאה, אפילו אלו ששמעו הרבה סיפורים מופתעים מדרכו המיוחדת של הרב. "מצבה של אשתי התדרדר מאוד, לכן התקשרתי לרב בכדי לבקש שיפעל עבורנו ישועות ושיערוך עבור משפחתנו פדיון נפש. הרב דיבר עמי שלש דקות שהיו עבורי כגן עדן עלי אדמות, אך, לפתע פנה אלי הרב תוך שהוא שואל אותי עם אני יודע מה העצה בברסלב. ומבלי להמתין לתשובה המשיך ואמר: 'העצה בברסלב היא ללמוד שמונה שעות ולרקוד שמונה שעות'. בתחילה לא הבנתי את כוונתו של הרב, הם נראו לי גבוהים, והרב שהבין זאת אמר לי מיד 'טוב, עכשיו נשיר אתך ותרקוד'.
באותה העת הייתי בעבודתי, ולמרות זאת, שרתי ורקדתי עם הרב במשך עשרים דקות נוספות כשברקע אני שומע את כל האנשים שהיו עם הרב שרים יחד עמנו. בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לגבאי של הרב, שממש טרח והשתדל עבורי ליצור קשר עם הרב שליט"א ששהה באותו הזמן בהולנד. וכן לרב רחמים ברכה שקישר אותי לצוות הגבאים המסור". מוסיף יחיא קהלני במאמר מוסגר.
"כמעט מיד אח"כ השגנו מטפלת מעולה בדרך של השגחה פרטית, שהטיבה את מצבה בצורה דרסטית. וזה כשלעצמו החזיר לנו את השמחה לחיים, אך, יחד עם זאת, התרחש לנו נס נוסף עליו כמעט ולא חשבנו. לפתע מתקשר אליי העו"ד שלי ומספר לי על התרחשות 'מוזרה' שקראה עמו. כך הוא מספר: 'העו"ד של חברת מירס יצר עמי קשר ובקש ממני עזרה בנושא מסוים. אמרתי לו שאין בעיה, אך בתמורה אני צריך עזרה גם כן. הוא הסכים וכך הגענו מיד להסדר בתביעה שלך. אתה יודע' ? שואל אותי העו"ד. 'יחד אתך זכו גם הרבה אחרים לפתרון מהיר לבעייתם'.
"הדבר היה שלושה ימים לפני ר"ה", ממשיך קהלני את סיפורו כאילו לא די. "בעקבות הסרת המגבלות זכיתי לטוס לקיבוץ הקדוש באומן כשבדרך פוקדים אותי ניסים זה אחר זה. סייעתא דשמיא גדולה בהשגת הכרטיס בהתראה כה קצרה ועוד רבים אחרים בדרך לצדיק"...
(לקוטי מוהר"ן רס עין שם) הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ
הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ, ''נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ'' (בְּרֵאשִׁית ב). כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת שֶׁ מָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ ה' בִּשְׁבִיל יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, כַּיָּדוּעַ שֶׁעִקַּר הַיִּחוּד עַל יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ וְהֵם רָאוּ בְּאוֹתָן הַדּוֹרוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן וְלַעֲשׂוֹת יִחוּדִים לְמַעְלָה כִּי אִם עַל יְדֵי נִשְׁמוֹתֵיהֶם עַל כֵּן מָסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם כִּי כְּשֶׁהַנְּפָשׁוֹת עוֹלוֹת לְמַעְלָה עַל יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ אֲזַי הֵם חוֹזְרִים לְהַשְּׁכִינָה, כִּי מִשָּׁם יָצְאוּ כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ שֶׁהֵם חֶלְקֵי הַשְּׁכִינָה מַמָּשׁ בִּבְחִינַת ''הָעֲמֻסִּים מִנִּי בֶטֶן'' (יְשַׁעְיָה מ''ו) וּכְשֶׁהֵם חוֹזְרִים לְהַשְּׁכִינָה אֲזַי הַשְּׁכִינָה מִתְפָּאֶרֶת חֲזִי בַּמָּה בְּרָא קָאָתֵינָא לְגַבָּך (זהַר וַיִּקְרָא י''ג) וַאֲזַי מִתְעוֹרֵר הִשְׁתּוֹקְקוּת עֶלְיוֹן וְנַעֲשֶׂה יִחוּד כַּיָּדוּעַ. וְלִפְעָמִים בָּא לְצרֶך זֶה הֲרִיגָה, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁנֶּהֱרָגִין, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּה וְכַמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יִחוּד עַל יְדֵי נַפְשׁוֹתֵיהֶם הָעוֹלוֹת לְמַעְלָה כִּי לִפְעָמִים צְרִיכִין אֶל הַיִּחוּד הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת מְאד, חַס וְשָׁלוֹם עַל כֵּן בָּא הֲרִיגָה, חַס וְשָׁלוֹם וְכֵן עַל יְדֵי אֲבֵדַת הַשֵּׁם, הַיְנוּ הַמְפֻרְסָם דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁהוּא מְפֻרְסָם וְאֵינוֹ מְפֻרְסָם דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מְפֻרְסָם בְּפִי כּל וְהַכּל מְדַבְּרִים מִמֶּנּוּ וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְפֻרְסָם, כִּי אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלָל וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בָּזֶה, רַק שֶׁאִבֵּד אֶת הַמְפֻרְסָם דְּהַיְנוּ אֲבֵדַת הַשֵּׁם שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ דְּהַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ שֶׁלּא יִהְיֶה מְפֻרְסָם אַף עַל פִּי כֵן אִבֵּד אוֹתוֹ, אֲבָל יֵשׁ אֶחָד שֶׁעוֹשֶׂה זאת בִּרְצוֹנוֹ וּבְדַעְתּוֹ שֶׁמּוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וּמֵחֲמַת זֶה אַף עַלפ ִּי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְפֻרְסָם כְּלָל כִּי אַדְּרַבָּא הוּא לְהֵפֶך, כִּי הַכּל דּוֹבְרִים עָלָיו, וּבוֹדִים עָלָיו כְּזָבִים שֶׁלּא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ וְיֵשׁ לוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ מִזֶּה וְעוֹשֶׂה זֶה בְּכַוָּנָה, כִּי הוּא בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ''ל, וְגַם יֵשׁ לוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים מִזֶּה כַּנַּ''ל וְהוּא מַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל בָּזֶה מִמַּה שֶּׁהָיָה רָאוּי לָבוֹא עֲלֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, בִּשְׁבִיל הַיִּחוּד כַּנַּ''ל.
כאב הגב הנורא
"אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" (בראשית מא ט), מתחיל נ' את סיפורו כשעל פניו נסוך חיוך נבוך. "לפני מספר שנים תקפו אותי כאבי גב חזקים. בתחילה קיוויתי שאולי רק נתפס לי הגב ותיכף יחלוף הכאב, אך לצערי הלך הסבל ונמשך". נ', הוא אברך מן המנין בישיבתו הקדושה של הרב שליט"א וכשהוא מספר את סיפורו ניכר שהוא פורק מעליו חוב ישן. "לאחר שניסיתי כל מיני טיפולים ביתיים והתחוור לי ששום דבר לא מועיל פניתי לרופא אורטופד מומחה. לאחר בדיקה מדוקדקת, לצערי איתר הרופא 'פריצת דיסק' בגבי ואף הראה לי אותה על מסך המחשב שלו". לא נאריך יותר מידי, אך נציין כי מאותו היום עבר נ' טיפולים שונים ומייגעים בכדי לנסות ולהפחית את רמת הכאב שהייתה בלתי נסבלת, מאחר שלא רצה לעבור ניתוח.
"היה זה ביום החלאקה של בני. כמנהג החסידים נכנסנו אחר כבוד למעונו של הרב שליט"א ששהה באותו זמן בעיר בית"ר, בכדי לזכות שהרב הצדיק יגזור לבננו את השיער. ואכן זכינו והטקס המרגש עבר כמתוכנן, ואז, ממש רגע לפני שאנו יוצאים החוצה אמרתי למורנו הרב שליט"א, כבדרך אגב, כי לפני בערך שנה עמדתי בתפילת העמידה זמן ממושך ולפתע תקפו אותי כאבים עזים שממאנים להפסיק עד היום. אמנם, התביישתי מכך שאני שמחשיב עצמי כתלמיד של הרב ועוד ששומע על כל כך הרבה ניסים ונפלאות שמתרחשים בסביבתו של הרב, ועם כל זאת לא פניתי עד עתה לרב שליט"א. אך, עזרתי אומץ בעצמי, אחרי הכל עדיף להודות בטעותי מאשר להמשיך ולטעות הלאה".
מהתבוננות בפניו של נ', ניכר שקשה לו לשתף אותנו בסיפורו ושהשיחה עבורו היא מעין וידוי וסגירת מעגל. כך הוא ממשיך. "מיד כשסיפרתי לרב על כאבי לבש פרצופו ארשת של חמלה. הרב נטל כוס עם מעט מים והזה לתוכה מספר טיפות מתוך בקבוקון קטן שהיה עימו. הוא אמר לי לברך ולשתות וכן נתן לי אותו תוך שהוא מורה לי להמשיך ולקחת ממנו למשך שלשה שבועות נוספים.
ממעונו הקדוש של הרב שליט"א יצאתי עם הרגשה של שמחה גדולה ואכן במשך היום יומיים הבאים הקפדתי ליטול את הטיפות כדבריו של הרב. אך, לצערי גם פעולה פשוטה זו לא עברה עלי בקלות. באותו הזמן למדתי בישיבה חברותא עם אחד האברכים החשובים וכשסיפרתי לו על פגישתי עם הרב שליט"א התחזקנו ביחד בכוחו של הצדיק. התבוננו יחד בדרך שהרב מסתיר בה את גדולתו ומלביש אותה בדברים פעוטים כטיפות טיבעיות. עוד הוספנו, כי רבינו הקדוש מביא בליקוטי מוהר"ן (תו' נז) כי מכל דיבור של הקב"ה נברא מלאך(חגיגה יד), וכל מלאך ממונה על משהוא אחר בבריאה, אפילו על אילנות ועשבים. וזה המלאך מקבל חיותו מהדיבור, היינו מהתורה, ואז משפיע זאת לעשבים. נמצא כי מי שפוגם באמונת חכמים ופורץ גדר אזי אין רפואה למכתו, משום שלמלאך אין כח לקבל או להשפיע, ומימלא העשב שבו תלויה רפואתו אין לו כח לרפאת. באותו הרגע נכנסה חכמה לליבי וחשבתי בדעתי הרי אני מאמין שהרב שליט"א פועל את הרפואה והוא בכלל לא זקוק לשום דבר גשמי, אם כך בוודאי שהרב יכול לרפא אותי גם מבלי הטיפות, וכך עשיתי דין לעצמי והפסקתי ליטול את הטיפות. ממש כמו החכם במעשה 'מחכם ותם' שבסיפורי מעשיות". מוסיף נ' בסרקסטיות על עצמו.
"הזמן עבר והכאבים נמשכו, עד שבאחד הימים שאלה אותי רעייתי שתחי', שראתה כי אני ממשיך לסבול, אם אני לוקח את הטיפות. עניתי לה כפי "חוכמתי המרובה...", והיא כמובן גערה בי שאפסיק עם החוכמות ואעשה בפשיטות כמו שהרב אמר. אבל, עברו כבר השלשה שבועות, המשכתי להתחכם, והיא כבר ממש כעסה תוך שהיא ממטירה לעברי, תמשיך מיד. מאותו רגע קיבלתי על עצמי לקחת את הטיפות במשך שלשה שבועות, בפשיטות ובדיוק כמו שהרב אמר וראו איזה פלא, לא עבר אפילו שבוע והכאב עבר כלא היה".
"למעשה מהמשך אותה התורה (לק"מ שם) מובן בדיוק הפוף 'מהשגתי' הראשונה," מסיים נ' את מה שהתברר לו. "כמו לשון רבינו ממש: 'כי הדברים שלא נכתבו בתורה נמסרו לחכמים, ואנחנו מצוים לשמע מהם, ויש מי שמזלזל דבריהם ואין מאמין דבריהם, מחמת שנראה לו שמדאוריתא אינו כן, וע"י זה נחלה במכה שאין לו רפואה ו..."
האברך נ' מוסיף פרט מענין לפני שהוא מסכם את סיפורו המרתק. "כעבור זמן הגעתי לבדיקה אצל הד"ר המומחה שנקבעה לי עוד בזמן שסבלתי מכאבים עזים. הד"ר ערך שוב צילומים רק שהפעם לא נמצאה 'פריצת הדיסק'. אני לא הופתעתי מכך, הרי הרגשתי שינוי ניכר בבריאותי, אולם עבור פרסום הנס נכנסתי עם הד"ר לשיחה ושאלתי אותו לדעתו בדבר הסיבה לדבר. הרי העלמות 'פריצת דיסק' אינה דבר של מה בכך. הד"ר חשב לרגע וכשולף מהכובע אמר שיכול להיות שהדיסק חזר מאיליו. אני חייכתי אליו ואמרתי נחרצות, 'לבד..?! בוודאי שלא, היו פה ניסים של הי"ת ושליחו הנאמן הרב אליעזר ברלנד שליט"א'".
זוהר לך לך
אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל כָּךְ לָמָּה הִזְדַּמֵּן לְאַבְרָהָם וּלְמַה הִצְטָרֵךְ (היינו הייסורים בירידה למצרים וכו')? אֶלָּא כְּדֵי לְגַדֵּל אֶת שְׁמָם שֶׁל אַבְרָהָם וְשָׂרָה בָּעוֹלָם, שֶׁאֲפִלּוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁהֵם מְכַשְּׁפֵי הָעוֹלָם, וְלֹא יָכוֹל הָיָה אָדָם לְהִנָּצֵל מֵהֶם, הִתְגַּדֵּל אַבְרָהָם וְהִתְעַלָּה לְמַעְלָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם. לְאֵיזֶה מָקוֹם? הַנֶּגְבָּה (שדווקא מהירידה התגדל שמו) (זהר לך לך פג – מתורגם)
תצוה – "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" סיפור מפי הרב
צריך להיזהר שלא לזרוק בחורים [מהישיבות] בלי שבוכים לפני זה נהרות של דמעות. כמו הסיפור של אפטר רוב אוהב ישראל (הרב אברהם יהושוע השיל מאפטא) עם נתן צבי השווער של ר' נתן. אפטר רוב היה מגיד גדול ואחראי על כמה עיירות, והדרך באותם ימים הייתה שהמגיד היה גם האחראי על כשרות השחיטה. באחד הימים הוא הגיע לאיזו עיירה בכדי לבדוק בה את הכשרות, וכשהגיע לשוחט ביקש ממנו את הסכין שלו כדי שיוכל לבודקו. עיון קצר הספיק לו בשביל לגלות כי הסכין פגום. לכן החליט לתת לשוחט לבדוק את הסכין בעצמו. השוחט בדק ואמר שהסכין כשר. הרב אפטר לא הבין מה קרה, הרי הוא ראה שהסכין פסול, אולי השוחט לא שם לב? למחרת אחרי שהוא בדק שוב את החלף(סכין חדה וחלקה מפגימות) וראה שהוא פגום ביקש את השוחט שיבדוק את החלף ולהפתעתו שוב הוא אומר שהוא כשר. אפטר רוב לא ידע מה לעשות, משום שע"פ ההלכה הוא צריך לפטר את השוחט, אבל מצד שני יש לו משפחה עם שנים עשר ילדים ואם יפטר אותו לא תהיה לו פרנסה ולא יהיה להם מה לאכול. זה לא כמו היום שאם מפטרים מישהו הוא מוצא עבודה יותר טובה. לכן, החליט שמחר יערוך לו בדיקה אחרונה ואם יכשל בה יפטר אותו.
כל אותו הלילה הרב אפטר לא הפסיק לבכות על זה שמחר הוא הולך לפטר את השוחט תוך שהוריד נהרות של דמעות. ובבוקר כשבא לבדוק את החלף גילה שהסכין כשר. הרב אפטר שהופתע בשלישית שאל אותו מה קרה? הרי בדקתי אתמול את הסכין וראיתי שהוא פגום ועכשיו אני רואה שהוא כשר. ענה לו השוחט: בשביל להגיד דעה על החלף שלי צריך לבכות לילה שלם. כי אותו שוחט היה צדיק נסתר מל"ו צדיקים נסתרים ואחרי שראה שהרב אפטר בכה לילה שלם בשביל לדעת מה לעשות בסכין שלו, גילה לו. כך, כל משגיח לפני שהוא רוצה לזרוק בחור צריך להיזהר שלא לקבור את הנשמה שלו. הוא צריך לצעוק ולבכות שלא יטעה במה שהוא עושה.
המשגיח לא צריך להרגיש שהוא יותר טוב מהבחורים, אלא שהוא סה"כ מורה בכיתה. אפילו שהוא חכם הוא צריך להרגיש שכאשר הבחורים יגדלו הם יעקפו אותו. וזה מה שמשה חשב. "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם על פני האדמה"( במדבר יב ג). שחשב בליבו שכל מה שלמד שמונים שנה צריך להעביר לעם ישראל בשנה אחת...
לפני שישים שנה ישראל ליפל היה בחור בישיבת 'עץ חיים' וחבר באצ"ל. היה זה בזמן שכל הבחורים הלכו לאצ"ל בכדי להילחם בבריטים. באצ"ל להבדיל מההגנה לא היו עושים פעולות בשבת, אך, באחת השבתות ביקשו ממנו שישתתף באיזו פעולה. הוא דחה זאת מיד ואמר שהוא שומר תורה ומצוות. אבל, הם לא ויתרו ואמרו לו: מכוון שאתה חבר בארגון ועוד שהפעולה היא לא מלחמתית וללא יריות, אלא, משהו פשוט הקשור לאיזה שלט שכתוב בו – 'אלאה הבריטים אלאה הספר הלבן', אתה חייב להצטרף. לקשור את השלט ליפל לא רצה, כי זה איסור מן התורה, לכן הוחלט שהוא יעצור את התנועה ברחוב אגריפס בכדי שיוכלו לתלות את השלט הגדול. וכך ליפל נעמד עם השטריימל שלו באמצע הכביש ועצר את התנועה. והאנשים שראו זאת החלו לצעוק יולדת יולדת, כי הבינו שאם חרדי עם שטריימל עוצר את התנועה זה בטח בשביל להביא איזו יולדת.
הפעולה עברה, אבל נהיה מזה רעש גדול מאוד. כולם דיברו על זה שבחור עצר את הכביש בשבת בשביל שאצ"ל ייוכלו להניח שלט גדול. המשגיח שלו בישיבת 'עץ חיים' היה ר' אריה לוין. מה יעשה משגיח למקרה כזה חמור?! ישראל ליפל נכנס לחדר המשגיח בחיל ורעדה, אך המשגיח אמר לו רק שלוש מילים: "סאיז נישט" (שזה לא), כשהוא מתכוון לומר לו שהדרך הזו לא שייכת אלינו. רק שלוש מילים זה היה ר' אריה לוין כזו עדינות היתה לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה